פוטין יכול היה לקבל החלטה על פלישה מלאה לאוקראינה כבר בשנת 2020, – The Guardian

הפלישה המלאה של רוסיה לאוקראינה יכלה להיות מתוכננת הרבה לפני פברואר 2022. לפי The Guardian, חלק מהאנליסטים המערביים סבורים שההחלטה הפוליטית הסופית פוטין יכול היה לקבל כבר במחצית הראשונה של 2020 – על רקע מגפת COVID-19, הבידוד העצמי ותיקוני החוקה שאפשרו לו להישאר בשלטון אחרי 2024.

שירותי הביון המערביים עדיין לא מציינים את התאריך המדויק שבו התקבלה ההחלטה הסופית בעד המלחמה. עם זאת, שחזור האירועים מראה: ההכנה לה כנראה החלה הרבה לפני ההתחלה הרשמית.

שנת 2020: בידוד, חוקה ואופק ארוך טווח

באביב 2020 רוסיה מצאה את עצמה בתנאי בידוד מגפתי קשה. הנשיא למעשה צמצם את מעגל הקשרים האישיים למינימום, והגביר את התלות במעגל צר של אנשי ביטחון ופקידים. באותה תקופה יזם והוביל רפורמה חוקתית, ש’איפסה’ את כהונות הנשיאות ופתחה את האפשרות להישאר בשלטון עד 2036.

עבור אנליסטים זהו רגע חשוב. השינויים החוקתיים הסירו את גורם אי הוודאות, והבידוד הגביר את הסגירות של מערכת קבלת ההחלטות. לפי גרסת מספר מקורות, דווקא בתקופה זו יכלה להיווצר האסטרטגיה לפתרון כוחני של השאלה האוקראינית.

The Guardian מדגיש: לא מדובר בהנחיה חתומה ביום מסוים. אלא – במעבר הדרגתי מהקונספט של לחץ לקונספט של מימוש צבאי.

המודיעין חזה את הפלישה, אך טעה בתחזיות

שירותי הביון האמריקאים והבריטיים – CIA ו-MI6 – העריכו נכון את תרחיש הפלישה עצמו. בסתיו 2021 וושינגטון ולונדון הזהירו בפומבי על המכה המתוכננת, חשפו נתוני לוויין על תנועת הכוחות הרוסיים והתעקשו על חומרת האיום.

עם זאת, בהערכת התוצאה המודיעין המערבי עשה טעות. הונח שהמדינה האוקראינית עשויה לקרוס תוך מספר שבועות. חישובים אלו לא התממשו.

שירותי הביון האירופיים במשך זמן רב לא האמינו באפשרות של מלחמה מלאה באירופה של המאה ה-21. ההיגיון ההיסטורי של ‘תלות כלכלית הדדית’ נראה חזק יותר מהתרחיש הצבאי.

בנובמבר 2021 מנהל ה-CIA ויליאם ברנס נפגש אישית עם פוטין והזהיר על ההשלכות הקטסטרופליות של הפלישה. כעבור שלושה וחצי חודשים הכוחות הרוסיים חצו את הגבול.

הזהירות האוקראינית ופחד הפאניקה

נקודה נפרדת – עמדת קייב. The Guardian מציין שההנהגה האוקראינית עד הרגע האחרון התייחסה לאזהרות המערביות בזהירות. הסיבה הייתה פרגמטית: הכרה חדה באיום יכלה לגרום לפאניקה פיננסית, קריסת המטבע ובריחת הון המונית.

רק באביב-סתיו 2021, כאשר ריכוז הכוחות הרוסיים הגיע לעשרות אלפי אנשים בגבולות, היקף האיום הפך לברור.

זהו אחד הלקחים המרכזיים של המלחמה: ההנהגה הפוליטית נאלצת לאזן בין אזהרת החברה למניעת קריסה פנימית.

בלארוס כגורם אסטרטגי

אלמנט משמעותי בהכנה היה דיכוי ההפגנות בבלארוס בשנת 2020. לאחר ההפגנות ההמוניות, אלכסנדר לוקשנקו מצא את עצמו תלוי לחלוטין בקרמלין. לפי גרסת הפרסום, זה פתח למוסקבה את האפשרות להשתמש בשטח הבלארוסי כבסיס.

דווקא מצפון – דרך בלארוס – בפברואר 2022 החל המתקפה על קייב. ללא שליטה בכיוון זה, הקונפיגורציה הצבאית הייתה נראית אחרת.

המסקנה העיקרית: מסוכן לחשוב שהבלתי אפשרי הוא בלתי אפשרי

The Guardian שם דגש על מסקנה עקרונית אחת: לדחות תרחישים ‘לא רציונליים’ זה מסוכן. מלחמה מלאה באירופה נראתה פוליטית וכלכלית אבסורדית. אבל דווקא היא הפכה למציאות.

מבחינת ניתוח הביטחון זה אומר בחינה מחדש של הקריטריונים להערכת איומים. הרציונליות לא תמיד מהווה גורם מכריע במערכות קבלת החלטות אוטוריטריות.

בהקשר זה, חדשות ישראל | Nikk.Agency מציינים: הבנת הרגע שבו התקבלה ההחלטה על המלחמה חשובה לא רק להיסטוריונים. זו שאלה של תחזיות אסטרטגיות עתידיות – ממזרח אירופה ועד המזרח התיכון.

אם הרצון הפוליטי מסוגל להתעלם מהפסדים כלכליים ובידוד בינלאומי, אזי המודלים הקודמים של חישוב סיכונים דורשים בחינה מחדש.

ההיסטוריה של השנים 2020–2022 מראה: לפעמים דווקא התרחישים שנראים מופרזים, הם אלו שהופכים למציאות.