ב-30 באוקטובר 2025 יתקיים באוקראינה אירוע תרבותי-אקדמי מיוחד — סמינר של תוכנית לימודי יהדות והמחלקה להיסטוריה של האוניברסיטה הקתולית האוקראינית (UCU), המאורגן בסיוע הקונסוליה הכבודית של מדינת ישראל. במסגרת זו אנה נבזלין, מנהלת הפרויקט «גיבורים יהודיים», תספר על חיי הקהילה היהודית בלבוב בשנים 1945–1950 על פי מסמכים ארכיוניים — על התקופה שבה העיר, שעברה את השואה, ניסתה לשוב ולמצוא נשימה, זיכרון ותקווה.
האירוע יתקיים בבניין האקדמי של UCU, חדר 424, ויימשך שלוש שעות.
הוא פתוח לכל המעוניינים — ניתן להשתתף באופן אישי או להצטרף באופן מקוון דרך Zoom. פרטים זמינים בדף האירוע בפייסבוק.
לבוב: עיר של זיכרון והתחדשות
לבוב תמיד הייתה לבה של יהדות גליציה. כאן, עוד לפני המלחמה, היו עשרות בתי ספר יהודיים, תיאטראות, אגודות צדקה ומרכזים תרבותיים. לאחר 1944, כשהעיר שוחררה מהנאצים, החלה פרק חדש — קשה, אך מלא תקווה. היהודים, ששרדו את השואה, ניסו להחזיר לעצמם לא רק בתים ומשפחות, אלא גם חיים רוחניים.
המסמכים הארכיוניים, עליהם תספר נבזלין, פותחים דפים נשכחים של תקופה זו. לאחר שחרור לבוב על ידי הצבא הסובייטי הוקמה ועדה לסיוע ליהודים ששרדו. שוב פעלה בית הכנסת, פעילים חיפשו ילדים שניצלו, ארגנו סיוע ליתומים, נכים, עקורים. נראה היה שהחיים היהודיים מתחדשים.
שלושה כיוונים של חיים יהודיים
על פי נתונים ארכיוניים, בלבוב שלאחר המלחמה התגבשו שלושה קווי פעילות יהודית:
— קהילה דתית רשמית רשומה;
— חוגים דתיים עצמאיים;
— וקבוצות ציוניות מחתרתיות.
כיוונים אלו סימלו צורות שונות של הישרדות. הקהילה הרשמית שאפה לדיאלוג עם השלטון, הקבוצות הלא רשמיות ניסו לשמר את המסורת, והציונים חלמו על עלייה ושחרור רוחני.
למרות השליטה, לבוב בשנים 1945–1946 חיה. נערכו תפילות, חגים, בר-מצוות, הרצאות על יהדות. אנשים שוב האמינו באפשרות של עתיד.
לחץ השלטון הסובייטי
כבר לאחר שנה הכל השתנה. השלטון הסובייטי החל להגביר את השליטה על הארגונים הדתיים. השלטונות סירבו לפתוח בית כנסת שני, אסרו על איסוף תרומות, וכל צדקה הוכרזה כ”בלתי חוקית”.
בארכיונים נשמרו מסמכים שבהם הואשמה הקהילה ב”הפרות תקנון” ו”קשרים עם זרים”. חלק מהפעילים נחקרו, אחרים נעלמו מהחיים הציבוריים. בדוחות מופיעות פרובוקציות ותקריות אנטישמיות, שהוצגו כ”סכסוכים ביתיים”.
עד 1962 נסגר בית הכנסת האחרון בלבוב. החיים היהודיים שוב נדחקו למחתרת.
האוניברסיטה הקתולית האוקראינית — היסטוריה, משימה ומשמעות
האוניברסיטה הקתולית האוקראינית (UCU) — מוסד אקדמי מוביל במזרח אירופה, ממוקם בלבוב ברחוב איליה סוונציצקי, 17. נוסדה ב-1928 על ידי המטרופוליטן אנדריי שפטיצקי כאקדמיה תיאולוגית יוונית-קתולית. לאחר סגירתה על ידי השלטון הסובייטי ב-1944 ועשורים של מחתרת, היא הוקמה מחדש ב-1994 במאמצי הקרדינל לובומיר גוזאר.
היום UCU היא אוניברסיטה בינלאומית מודרנית, המשלבת חופש אקדמי ואתיקה נוצרית. כאן פועלים פקולטות לפילוסופיה, היסטוריה, תיאולוגיה, פסיכולוגיה, עיתונאות, סוציולוגיה ועסקים. האוניברסיטה ידועה בקמפוס עם ספריית המטרופוליטן שפטיצקי, כנסיית סופרו הקדוש ומרכז המדיה הדיגיטלית.
מקום מיוחד תופסת תוכנית לימודי יהדות (Jewish Studies UCU) — מרכז מחקר החוקר את תולדות יהודי אוקראינה, שפת היידיש ומורשת גליציה. היא משתפת פעולה עם האוניברסיטה העברית בירושלים וANU — מוזיאון העם היהודי בתל אביב.
משימת UCU היא לשמר את המורשת ההומניטרית והרוחנית של אוקראינה, ליצור תרבות דיאלוג בין דתות ועמים. בלבוב, שבה נפגשו במשך מאות שנים אוקראינים, פולנים ויהודים, האוניברסיטה הפכה למקום שבו ההיסטוריה לא מפרידה, אלא מאחדת.
היום UCU משתייכת לרשתות אקדמיות בינלאומיות (IFCU, FUCE), מפתחת חינוך דיגיטלי ופרויקטים משותפים עם אוניברסיטאות ישראליות ואירופיות. הסמינר על הקהילה היהודית בלבוב 1945–1950 — דוגמה לאופן שבו האוניברסיטה מחברת את העבר הארכיוני עם הזיכרון החי של ההווה.
אנה נבזלין — בין לוגנסק לתל אביב
את ההרצאה תעביר אנה נבזלין, היסטוריונית, חוקרת תולדות יהדות המאה ה-20, מנהלת הפרויקט הבינלאומי «גיבורים יהודיים». חייה עצמם משקפים את ההיסטוריה של הדורות. לפי המידע הזמין, היא נולדה בלוגנסק, למדה והוראה באוניברסיטה הלאומית המזרח-אוקראינית על שם ו. דאל (לוגנסק, אוקראינה).
בתו של בוריס יצחקוביץ’ נבזלין (17 בנובמבר 1945, לוגנסק, ברית המועצות — 27 בנובמבר 2022, ישראל) — מדען סובייטי ואוקראיני, מהנדס, מרצה באוניברסיטה הלאומית המזרח-אוקראינית על שם ו. דאל, נשיא לשעבר של הסניף הלוגנסקי של האקדמיה הבינלאומית למידע.
לאחר הכיבוש הרוסי ב-2014 עברה לישראל.
היום אנה גרה בתל אביב, עובדת בANU — מוזיאון העם היהודי, עוסקת במחקרי ארכיון ופעילות התנדבותית. הפרויקט שלה מוקדש ליהודים-גיבורים פחות ידועים מהמאה ה-20, שנאבקו על הזכות להיות יהודים ושמרו על אמונתם בתנאים טוטליטריים בברית המועצות.
כך, אנה נבזלין מחברת בתוכה שלושה מרחבים — אוקראיני, ישראלי ויהודי. פעילותה היא גשר בין סיפורי עמים, המופרדים בזמן ובגבולות.
פרויקט «גיבורים יהודיים»
הפרויקט של אנה נבזלין «גיבורים יהודיים» — זה לא רק מאגר מידע. זה מרחב זיכרון חי. כאן נאספו סיפורים של מדענים, מהנדסים, חיילים, משוררים ופעילי זכויות אדם, שנאבקו במאה ה-20 לשמר את הזהות היהודית.
רבים מהם נעצרו, הוגלו, נאסרו על מקצועם, אך לא ויתרו על אמונתם ותרבותם. הפרויקט עוזר להחזיר את השמות הללו ולהראות שההיסטוריה היא לא רק אימפריות ומנהיגים, אלא גם אנשים רגילים ששמרו על האור בעידן החושך.
למה זה חשוב היום
לאוקראינה יש לאירוע זה משמעות מיוחדת. הסמינר עוזר לראות את ההיסטוריה היהודית לא כנפרדת, אלא כחלק מהזיכרון הלאומי הכללי. לבוב — זה מקום שבו הטרגדיה וההתחדשות משתלבים.
לישראל זה תזכורת לשורשים. משפחות ישראליות רבות מקורן בגליציה, ופרויקטים כאלה מחזירים להן את הקשר לאדמת אבותיהן.
לאירופה — זה עוד הוכחה לכך שהזיכרון יכול להיות בסיס לדיאלוג, וההיסטוריה — כלי לפיוס.
הסמינר «הקהילה היהודית בלבוב במסמכים ארכיוניים 1945–1950» — זה לא רק הרצאה על העבר. זו ניסיון לשחזר את קולותיהם של אלו שנאלצו לשתוק.
המארגנים מזמינים את כל מי שמתעניין בהיסטוריה, תרבות וזהות, להצטרף לאירוע זה. לבוב שוב הופכת למקום שבו העבר והעתיד מדברים בשפה אחת — שפת הזיכרון, האמונה והכבוד האנושי.
ניתן להשתתף בסמינר באופן אישי או להצטרף באופן מקוון דרך Zoom. פרטים זמינים בדף האירוע בפייסבוק.