יהודים מאוקראינה: משה שרת (1894-1965) – פוליטיקאי ישראלי, נולד בחרסון (אוקראינה), ראש ממשלת ישראל. הוא שיחק תפקיד מפתח בהקמת מדינת ישראל והיה אחד המחברים של מגילת העצמאות של ישראל

רבים ממנהיגי הפוליטיקה הבולטים של ישראל, כולל 2 נשיאים ו-3 ראשי ממשלה, מוצאם מאוקראינה. אחד מהבולטים שבהם הוא משה שרת.

לוח זיכרון לראש משרד החוץ הראשון של ישראל ולראש הממשלה השני של המדינה משה שרת הוצב בשנת 2018 בגימנסיה הוותיקה ביותר של חרסון – גימנסיה מס’ 20, לשעבר הגימנסיה הגברית הראשונה של חרסון, שם למד.

במהלך הפלישה הרוסית לאוקראינה, הגימנסיה הופגזה מספר פעמים על ידי הכוחות הרוסיים. מההפגזות ב-11 במאי 2023 נשרף מבנה בית הספר התיכון.

לאחר פרסום החומר, קורא מ’, שהצליח לצאת מחרסון הכבושה על ידי הרוסים לישראל, סיפר שהוא למד בבית הספר הזה והיה נוכח בטקס פתיחת לוח הזיכרון למשה שרת על חזית בית הספר.

“הנאצים הרוסים כבר לאחר עזיבת חרסון השמידו את בית הספר, ששרד את הכיבוש במלחמת העולם הראשונה והשנייה. עכשיו אין בית ספר, רק הריסות, ואין לוח”, הוא כתב ושלח תמונה.

לדבריו, “משמאל ליד דגל אוקראינה ניתן לראות מקום לא צבוע, שם היה לוח לשרת. עכשיו הלוח נמצא בשמירה בקהילה היהודית של חרסון”.

משה שרת ראה בתחיית השפה העברית והפיכתה לשפה המרכזית של העם היהודי כאחת המשימות המרכזיות של התנועה הציונית. כשהפך לשר החוץ של ישראל המתחדשת, הוא לא רק עיברת את שם משפחתו לשרת, אלא דרש זאת גם מאחרים, אנשי ציבור, פוליטיקאים ואנשי צבא של המדינה הצעירה.

הוא זה שהכניס את הדרישה שכל נציג דיפלומטי של ישראל יישא שם עברי ולא שם גלותי. כלל זה נשמר עד אמצע שנות ה-90. שרת לא רק דרש, אלא גם עזר באופן אישי לכפופים לו לבחור צורות עבריות מתאימות לשמותיהם.

הוא נולד בשנת 1894 בעיר חרסון ונקרא בלידתו משה יעקבוביץ’ צ’רטוק. אביו עזב בזמנו את האימפריה הרוסית, נמלט מגל הפוגרומים, והתיישב בפלשתינה: תחילה ביפו, ולאחר מכן בירושלים.

לאחר מספר שנים חזר והתיישב באודסה, שם נישא במהרה לפאני לב. לאחר מכן עברו בני הזוג לחרסון, שם נולדו להם שלוש בנות ושני בנים, ביניהם משה.

מילדותו הוא גדל סקרן ופעיל, התעניין בלימודים. משה למד בחדר ולאחר מכן סיים את הגימנסיה הגברית בחרסון.

אהבתו לבלשנות הניבה פירות: הבחור שלט בשמונה שפות, כולל עברית. ידיעותיו אפשרו לו לתרגם רבות, מה שהוא גם עשה, במיוחד תרגם לעברית.

בשנת 1906 נאלצה משפחת צ’רטוק לעזוב שוב את מקומותיהם: בעקבות האיום הגובר של פוגרומים באימפריה הרוסית דאז, הם החליטו לעבור לאימפריה העות’מאנית, ולאחר מכן לפלשתינה. באותה תקופה מלאו למשה 12 שנים, והוא נאלץ לעזור באופן פעיל להוריו במשק הבית ובהקמת המשפחה. בשנת 1908 הם התיישבו ביפו – אחד מהאזורים שממנו התפתח תל אביב.

לאחר שסיים בהצלחה את הגימנסיה היהודית, משה התקבל לאוניברסיטת איסטנבול, שם החל ללמוד משפטים באופן פעיל. עם תחילת מלחמת העולם הראשונה הוא לחם כמתנדב במסגרת האימפריה העות’מאנית. בשנת 1919 משה החל לעבוד במזכירות הוועדה הציונית. בתחילת שנות ה-20 למד בבית הספר לכלכלה של לונדון. תפקידו בהקמת מדינת ישראל היה מיוחד.

הדרך החלה בתפקיד סגן עורך העיתון היומי של הפדרציה הכללית של העובדים “ההסתדרות” וניסיון עבודה כעורך השבועון האנגלי “דבר”.

משה צ’רטוק היה אחד המחברים של מגילת העצמאות של ישראל, שנחתמה ב-14 במאי 1948. אז הוא הפך לשר החוץ הראשון בהיסטוריה של המדינה ושינה את שם משפחתו לשרת, שמשמעותו “משרת מבצע תפקיד”. בתפקידו כשר, משה שרת עמד בראש המשלחת הישראלית במשא ומתן על הפסקת האש במהלך מלחמת העצמאות והצליח לכונן יחסים דיפלומטיים עם עשרות מדינות בעולם.

לאחר שעזב את עבודתו בממשלה, הוא ניהל את הוצאת הספרים עם עובד והמכללה בית ברל.

בנוסף, היה ראש ההסתדרות הציונית העולמית, אליה נבחר בשנת 1960. למרות המאבק במחלה קשה, שרת ניהל חיים ציבוריים פעילים ועד מותו הופיע בפני הציבור, סיפר על דעותיו על בניית מדינת ישראל.

משה שרת נפטר ב-7 ביולי 1965 בגיל 70. הוא נקבר בבית העלמין היהודי טרומפלדור ליד אשתו ציפורה. היום באוקראינה, בעיר הולדתו של משה שרת חרסון, הוקם לכבודו לוח זיכרון על הגימנסיה הוותיקה ביותר בעיר.

השאר תגובה↓

קראו אותנו בערוצים חדשות ישראל Nikk.Agency Новини Ізраїлю ב  —  Telegram,  —  Facebook,  —  Google News