ב-14 במאי 1948, לפני 77 שנים, הוכרזה מדינת ישראל.

14 במאי 1948 (5 אייר 5708 בלוח השנה היהודי), לפני 77 שנה, הוכרזה מדינת ישראל. יום זה הפך לרגע מכריע לא רק לעם היהודי אלא להיסטוריה כולה. לאחר סיום מלחמת העולם השנייה והשמדת כמעט שליש מקהילת היהודים באירופה, יוזמות להקמת מדינה יהודית קיבלו משמעות רבה. ביום זה הוכרזה לא רק העצמאות, אלא גם התחיל שלב חדש במאבק על הריבונות.

מעניין לציין כי 9 מתוך 25 החתומים על הצהרת העצמאות של מדינת ישראל נולדו בשטחי אוקראינה. הדבר מדגיש את הקשר ההיסטורי העמוק בין ישראל ואוקראינה:

• משה שרטוק (שארת) — נולד בחרסון
• יצחק בן-צבי — נולד בפולטה
• קלמן קהנה — נולד בברודי (אזור לבוב)
• רחל כהן-קאגן — נולדה באודסה
• גולדה מאירסון (מאיר) — נולדה בקיייב
• דניאל אוסטר — נולד בכפר קניגיני (כיום חלק מאיוואנו-פרנקיבסק)
• ברל רפטור — נולד ברוז’ין (אזור ז’יטומיר)
• מרדכי שטנר — נולד בסנאטין (אזור איוואנו-פרנקיבסק)
• בן-ציון שטרנברג — נולד בצ’רנובצים

התחלת המאבק לעצמאות

סיום מלחמת העולם השנייה הביא לניצחון על הנאציזם, אך עבור היהודים זה לא היה סוף המאבקים. הבריטים, ששלטו בפלסטין, צמצמו את העלייה היהודית לאזור, מה שפתח את הדרך למאבק על כניסה חופשית. התשובה לכך הייתה הקמת “תנועת ההתנגדות היהודית”, שמטרתה הייתה להילחם בשלטונות הבריטים על פתיחת דרכים לפלסטין. במשך ארבע שנים, מ-1944 עד 1948, הוברחו באופן לא חוקי ובסוד, דרך הסגר ימי, כ-85,000 איש.

האו”ם וחלוקת פלסטין

ב-29 בנובמבר 1947, קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה לחלוק את פלסטין לשני מדינות, דבר שהוביל למחאות מצד מדינות ערב. החלטה זו עסקה בשטח שבו היה אמור להיבנות פרויקט מדינה יהודית. המלחמה, שהחלה בין הערבים ליהודים, נמשכה גם עד 14 במאי 1948, אז, לאחר סיום המנדט הבריטי, הוכרזה מדינת ישראל.

“מאז ש祖נו חלמו על חזרה לארץ המובטחת, חלום זה הפך למציאות,” — דוד בן-גוריון.

איך נכתבה הצהרת העצמאות של ישראל

הצהרת העצמאות של ישראל הייתה המסמך המשפטי החשוב ביותר, שהכריז על הקמת מדינה יהודית במולדתה ההיסטורית — בפלסטין. נוסח המסמך הוכן על ידי קבוצת מנהיגי התנועה היהודית, כולל דוד בן-גוריון, שהיה אחד מהכותבים המרכזיים. תחילה נוצרו כמה טיוטות, ובתוך תהליך העבודה על הצהרה השתתפו דמויות פוליטיות כמו משה שרטוק (שארת), צבי ברנסון ופנחס רוזן.

בישיבה הסופית של המועצה הלאומית ב-14 במאי 1948, אושר נוסח הצהרה, ומספר שעות לאחר מכן, הוקראה במוזיאון תל אביב לאמנות. אירוע זה היה רגע מפנה בהיסטוריה של ישראל. ההצהרה נחתמה על ידי 25 חברי המועצה הלאומית, כולל דמויות חשובות כמו דוד בן-גוריון, יצחק בן-צבי, שמעון פרס וגולדה מאירסון (מאיר).

14 במאי 1948

ב-14 במאי 1948, דוד בן-גוריון הכריז על הקמת מדינה יהודית עצמאית. ההכרזה נעשתה ביום שישי ב16:00, שמונה שעות לפני סיום המנדט הבריטי על פלסטין, בבניין שבו שכן מוזיאון תל אביב לאמנות (ביתו של מייר דיזנגוף) בשדרות רוטשילד בתל אביב. הזמן נבחר כך שהטקס יוכל להסתיים לפני כניסת השבת. המקום נבחר על מנת להימנע מהטיית דתית או פוליטית ולהעדיף בניין פחות בולט, תוך התחשבות באפשרות של הפצצות.

הזמנות לטקס נשלחו בבוקר ה-14 במאי עם בקשה לשמור על האירוע בסוד. נוסח ההצהרה הסופי אושר שעה לפני תחילת הטקס, הודפס במהרה והועבר ב15:59. בדרך, רכב שנשא את הטקסט נעצר על ידי המשטרה על מהירות גבוהה, אך הנהג, שלא היה ברשותו רישיון נהיגה, הצליח להימנע מקנס בהסבר שהוא עוצר את ההכרזה על המדינה החדשה. לאחר הקריאת הצהרת העצמאות, היא נחתמה על ידי 25 חברי המועצה הלאומית, כשהושאר מקום לחתימות של 12 חברים נוספים, שהיו נעולים בירושלים המבוצרת. הטקס שודר על ידי תחנת הרדיו “קול ישראל”.

הטקסט של ההצהרה נבחן במשך חמישה ימים, מ-9 במאי 1948. הנוסח הסופי התקבל בישיבת המועצה הלאומית ב15:00 ב-14 במאי 1948. הוסרו שאלות של גבולות, שמות המדינה (הוצעו גם “ארץ ישראל”, “ציון” ועוד, אך נבחרה “מדינת ישראל”), והזכרת אלוהים בסיום (הוחלט להשתמש בנוסח “מכחול ישראל”, שנראה מתאים לכולם). הצהרה זו גם קראה לכנס אספה מכוננת, שתאשר חוקה. בינואר 1949 נבחרה האספה המכוננת, ששמה קיבלה את הכינוי כנסת של המושב הראשון. הכנסת החליטה שתאושר חוקים יסודיים, שיהפכו בהמשך לחלק מהחוקה הפורמלית.

המלחמה על העצמאות והשלכותיה

לאחר הכרזת העצמאות, פלשו צבאות חמש מדינות ערב לשטחי ישראל החדשה, דבר שהוביל למלחמה שנמשכה 15 חודשים. במלחמה זו נהרגו יותר מ-6000 יהודים. אך ישראל לא רק שמרה על עצמאותה, אלא גם החלה את הדרך להקים מדינה חזקה ומשגשגת.

יום העצמאות בהיסטוריה ובזמן המודרני

14 במאי הפך לא רק להתחלת עידן חדש לישראל, אלא גם לסמל למאבק על כבוד וחירות. יום זה חשוב לא רק לישראלים אלא גם לעם היהודי בכל רחבי העולם. הזיכרון על אירועים אלו מעורר אותנו להילחם באתגרים של הזמן המודרני, במיוחד לאור תוקפנות רוסיה הפוטינית נגד אוקראינה.

ישראל ממשיכה להיות דוגמה לעמידות ולהיאבק על אידיאלים שלה. כפי שהיום, כך גם בעתיד חשוב לשמור על זיכרון זה ולמסור אותו לדורות הבאים. אוקראינה, כמו ישראל, נמצאת במצב בו הריבונות והעצמאות הם היעדים העיקריים, ולכן שיתוף פעולה בין שני העמים האלה חשוב ביותר להבטחת יציבות והתפתחות.

NAnews תמיד עוקב אחרי האירועים הקשורים ליחסים בין ישראל לאוקראינה. קראו יותר באתר שלנו.