אוקראינה וישראל מתאמות עמדות לפני העצרת הכללית של האו”ם: מה ידוע על הפגישה בין מריאנה בצה ורוי רוזנבליט

ב-10 בספטמבר 2026 סגנית שר החוץ של אוקראינה מריאנה בצה נפגשה בקייב עם השגריר החדש של ישראל רוי רוזנבליט. באופן רשמי, ההודעה של משרד החוץ האוקראיני הייתה קצרה: הצדדים דנו במצב היחסים הדו-צדדיים, שיתוף הפעולה העתידי ובנפרד – שיתוף הפעולה של אוקראינה וישראל בארגונים בינלאומיים לקראת שבוע הרמה הגבוהה של המושב ה-81 של העצרת הכללית של האו”ם.

מחבר: פאבל שווייקו

אבל אם לשים את הפגישה הזו בהקשר של השבועות הראשונים של עבודתו של רוזנבליט באוקראינה, התמונה הופכת לרחבה בהרבה. השגריר הישראלי החדש כבר דן עם משרד החוץ האוקראיני במתקפות הרוסיות, סיוע בתחום האנרגיה, באבי יאר והברחת התבואה האוקראינית מהשטחים הכבושים. במקביל, קייב וירושלים מפתחות דיאלוג נפרד על איראן, רפואה, שיקום ושיתוף פעולה כלכלי.

לכן השיחה ב-10 בספטמבר היא יותר אלמנט נוסף בסדר היום המהיר של השגריר החדש מאשר פגישה פרוטוקולית בודדת.

רוזנבליט רק התחיל לעבוד בקייב

רוי רוזנבליט הוא ראש המשלחת הדיפלומטית הישראלית החדש באוקראינה. ב-21 באוגוסט סגן שר החוץ של אוקראינה אלכסנדר מישצ’נקו קיבל ממנו עותקים של כתבי האמנה, ולאחר מכן הצד האוקראיני הודיע רשמית על תחילת שליחותו הדיפלומטית. כך, בזמן השיחה עם מריאנה בצה, רוזנבליט עבד באוקראינה פחות משלושה שבועות.

והשבועות האלה לא היו ריקים.

במהלך הפגישה הראשונה במשרד החוץ ב-21 באוגוסט, מישצ’נקו הודה לישראל על תמיכתה בריבונות ובשלמות הטריטוריאלית של אוקראינה, ובנפרד – על הסיוע ההומניטרי שניתן במהלך שנת 2026, כולל בתחום האנרגיה.

רוזנבליט, מצדו, בשם ממשלת ישראל הביע תנחומים על מותם ופציעתם של אזרחים לאחר המתקפות הרקטיות הרוסיות, כולל התקפה על קייב ב-20 באוגוסט. חשוב לציין זאת כעמדה רשמית של הדיפלומט הישראלי, ולא כפרשנות של הצד האוקראיני.

באותה פגישה נדונו התייעצויות פוליטיות בין שני משרדי החוץ, השתתפות נציגי ישראל באירועים לציון 85 שנה לטרגדיית באבי יאר ונושא נוסף, במבט ראשון בלתי צפוי – התבואה האוקראינית.

קייב העבירה לשגריר החדש מידע על תוכניות רוסיות להברחה ומכירה בלתי חוקית של מוצרים חקלאיים מהשטחים הכבושים זמנית של אוקראינה. בהודעת משרד החוץ יש ניסוח די קונקרטי: הצדדים “הסכימו על אלגוריתם לשיתוף פעולה נוסף”. האלגוריתם עצמו לא נחשף לציבור עדיין.

כלומר, כבר באוגוסט היחסים של השגריר החדש עם קייב חרגו הרבה מעבר להיכרות ופרוטוקול.

באבי יאר שוב הופך לחלק מהדיפלומטיה הדו-צדדית

לקורא הישראלי, אזכור באבי יאר כאן חשוב במיוחד. זה לא רק אירוע זיכרון אוקראיני.

ב-29–30 בספטמבר 1941, הנאצים ירו למוות בכמעט 34 אלף יהודים בקייב בבאבי יאר. בהמשך, המקום הפך לאחד הסמלים המרכזיים של השואה מכדורים – השמדת המונים של האוכלוסייה היהודית בשטחים הכבושים של מזרח אירופה.

בשנת 2026 ימלאו 85 שנה להוצאות להורג הללו, ואוקראינה הזמינה מראש את הצד הישראלי להשתתף באירועי הזיכרון. חדשות ישראל | Nikk.Agency דיווחו בעבר בפירוט כי ההכנות לאירוע זה כבר הפכו לנושא עצמאי של קשרים אוקראינים-ישראלים.

כמה ימים לפני השיחה הנוכחית הופיע גם נושא מעשי נוסף. ב-7 בספטמבר רוזנבליט יחד עם ראש המינהל האזורי של קייב, טימור טקצ’נקו, ביקרו בבית החולים הקליני האזורי של קייב. שם דנו בשיקום חיילים ואזרחים אוקראינים, הכשרת רופאים ופסיכולוגים, חילופי מומחים ואפשרות לצייד בתי חולים. על פי נתונים שנאספו על ידי חדשות ישראל, 57 מומחים מאזור קייב כבר עברו הכשרה תוך שימוש בניסיון הישראלי.

כך שנוסחת הדיפלומטיה על “פיתוח שיתוף פעולה דו-צדדי” יש לה תוכן די מעשי.

מה ישראל כבר עושה באוקראינה

בנפרד, כדאי להזכיר את היקף העבודה ההומניטרית של ישראל לאחר תחילת הפלישה הרוסית המלאה.

על פי נתוני משרד החוץ הישראלי וסוכנות שיתוף הפעולה הבינלאומית MASHAV, ישראל הקימה באוקראינה בית חולים שדה אזרחי “כוכב מאיר” באזור מוסטיסקי במחוז לבוב. שם קיבלו טיפול רפואי כ-7,000 מטופלים, כולל אנשים שהגיעו מהאזורים המרכזיים והמזרחיים של אוקראינה.

ישראל גם ארגנה טיפול לילדים אוקראינים עם מחלות אונקולוגיות, קיבלה חיילים פצועים לשיקום ופרוטזות, העבירה לאוקראינה שישה רכבי אמבולנס משוריינים MADA, ציוד רפואי, תרופות, מערכות לטיהור מים וג’נרטורים.

יותר מ-3,000 מומחים השתתפו בתוכניות מקוונות לעבודה עם טראומה, עזרה ראשונה ותמיכה פסיכולוגית, ועוד כ-250 מומחים עברו הכשרה מקצועית ישירות בישראל.

המרכיב האנרגטי הודגש בנפרד על ידי הצד האוקראיני כבר השנה. ב-2 באפריל, שר החוץ של אוקראינה אנדריי סיביגה, לאחר שיחה עם גדעון סער, הודה לישראל על הג’נרטורים, שלדבריו עזרו לאוקראינה לעבור את החורף הקשה.

לכן, כאשר ב-10 בספטמבר מריאנה בצה הודתה לישראל על הסיוע במהלך התוקפנות הרוסית המתמשכת, מאחורי הנוסחה הדיפלומטית עמדו תוכניות קונקרטיות מאוד.

איראן – עוד נקודה שבה האינטרסים של קייב וירושלים מצטלבים

ליחסי אוקראינה וישראל יש גם כיוון שכמעט לא היה בסדר היום הדו-צדדי לפני המלחמה הרוסית – איראן.

ב-23 ביולי 2025, במהלך ביקורו של שר החוץ של ישראל גדעון סער בקייב, הוא ושר החוץ האוקראיני אנדריי סיביגה הסכימו להתחיל דיאלוג אסטרטגי נפרד על האיום האיראני. בנוסף לכך נדונו ביטחון, שיתוף פעולה הומניטרי, כלכלה, חדשנות ופרויקטים משותפים.

עבור אוקראינה, הנושא הזה קשור בעיקר לשימוש של רוסיה בטכנולוגיות מל”טים איראניות. עבור ישראל, איראן היא אחת השאלות המרכזיות של הביטחון הלאומי כבר שנים רבות. זה לא אומר שאוקראינה וישראל יצרו בלוק צבאי משותף או שיש להן מדיניות זהה בכל הנושאים האזוריים. אין הסכם כזה.

אבל הדיאלוג קיים רשמית. השגרירות הישראלית כוללת גם את ההסכמה של סער וסיביגה על איראן בכרונולוגיה של האירועים המרכזיים ביחסים הדו-צדדיים.

חדשות ישראל כבר ניתחו את הקו הזה בנפרד – מהמשא ומתן של ראשי משרד החוץ ועד לניסיון של קייב לקשור את שיתוף הפעולה הצבאי הרוסי-איראני לאיומים משותפים לאוקראינה ולישראל.

למה בפגישה דיברו במיוחד על האו”ם

ועכשיו – אולי הפרט המעניין ביותר בשיחה של בצה ורוזנבליט.

משרד החוץ האוקראיני לא רק כתב שהצדדים דנו בשיתוף פעולה בינלאומי. צוין במיוחד: מדובר היה בעיקר על האו”ם והשבוע הקרוב של הרמה הגבוהה של המושב ה-81 של העצרת הכללית.

מריאנה בצה בנושא הזה אינה שותפה מקרית לשיחה. היא דיפלומטית ומומחית למשפט בינלאומי, שגרירת אוקראינה לשעבר באסטוניה, עבדה בעבר עם OSCE, וכעת היא סגנית ראש משרד החוץ, עומדת בראש הוועדה הלאומית של אוקראינה לענייני אונסק”ו ומייצגת את המדינה במועצת המנהלים של הארגון הזה.

ובדיוק לפני הפגישה עם רוזנבליט, בצה הייתה בניו יורק. ב-31 באוגוסט וב-1 בספטמבר היא ניהלה משא ומתן במטה האו”ם עם נציגי הנהגת הארגון ודיפלומטים ממדינות שותפות בקשר למצב בשטחים הכבושים זמנית של אוקראינה.

המושב ה-81 של העצרת הכללית נפתח ב-8 בספטמבר. הדיונים הכלליים, שאליהם מגיעים נשיאים, ראשי ממשלות ושרי חוץ, יתקיימו בין 22 ל-26 בספטמבר ו-28 בספטמבר 2026.

עבור ישראל, השבוע הזה מסורתי בעל חשיבות מיוחדת. העצרת הכללית דנה באופן קבוע בנושאים של המזרח התיכון, והעמדות של ישראל ושל חלק ניכר ממדינות האו”ם בנושא זה לעיתים קרובות שונות באופן משמעותי.

לכן, הביטוי “תיאום בפלטפורמות של ארגונים בינלאומיים” יכול להתכוון להתייעצויות על הצבעות עתידיות, טקסטים של מסמכים, יוזמות דיפלומטיות ותמיכה הדדית בעמדות מסוימות. אבל כאן חשוב לא לייחס למשתתפי הפגישה דברים שהם לא אמרו: לא קייב ולא ירושלים הודיעו שהם הסכימו להצביע באופן זהה על החלטות ספציפיות של העצרת הכללית.

אוקראינה וישראל באו”ם לא תמיד מצביעות באופן זהה

זהו הבהרה חשובה, במיוחד עבור הקהל הישראלי.

דוגמה טובה היא ההצבעה של העצרת הכללית ב-12 ביוני 2025 על ההחלטה “הגנה על האוכלוסייה האזרחית וכיבוד התחייבויות משפטיות והומניטריות”, שהוקדשה למצב בעזה. המסמך נתמך על ידי 149 מדינות, 12 התנגדו ו-19 נמנעו.

אוקראינה הצביעה בעד, ישראל – נגד. זה מתועד בפרוטוקול הרשמי של האו”ם.

כלומר, ההתקרבות הפוליטית של קייב וירושלים בנוגע לאיראן, פרויקטים הומניטריים או השלכות המלחמה הרוסית אינה מבטלת את ההבדלים בנושא הפלסטיני.

יש גם נושא רגיש נוסף עבור ישראל במושב ה-81 הנוכחי. ב-28 בספטמבר מתוכננת פגישה ברמה גבוהה לציון 25 שנה להצהרת דרבן ותוכנית הפעולה נגד גזענות.

עבור רבים מהקוראים בישראל, המילה “דרבן” יש לה גוון פוליטי שונה לחלוטין מאשר כנס רגיל של האו”ם למאבק בגזענות. ישראל מבקרת בחריפות את תהליך דרבן במשך שנים רבות, בטענה שהוא שימש לדלגיטימציה של המדינה היהודית. באוגוסט 2026, נציג ישראל בעצרת הכללית הצהיר שוב שישראל תומכת במאבק בגזענות, אך רואה בקידום נוסף של תהליך דרבן כהרסני.

אי אפשר לטעון ללא נתונים נוספים שבצה ורוזנבליט דנו ב-10 בספטמבר דווקא בפגישה של דרבן. בהודעה הרשמית אין אזכור לכך. אבל הקרבה שלה בזמן מראה היטב מדוע ההתייעצויות של אוקראינה וישראל לפני השבוע של הרמה הגבוהה של האו”ם יש להן משמעות לא רק טקסית.

מגרעינים לאו”ם: מה מתגבש לתמונה אחת

אם נאסוף את הכרונולוגיה של השבועות האחרונים, התנועה נראית טוב יותר.

ב-21 באוגוסט רוזנבליט מתחיל את שליחותו ומיד דן עם משרד החוץ האוקראיני בסיוע האנרגטי, השלכות המתקפות הרוסיות, באבי יאר והתבואה המוברחת.

לאחר מכן השגריר החדש משתלב בפרויקטים רפואיים ושיקומיים באזור קייב.

ב-10 בספטמבר הוא נפגש עם מריאנה בצה, כאשר נקודה נפרדת היא שיתוף הפעולה באו”ם ממש לפני הגעת המנהיגים העולמיים לניו יורק.

במקביל, הדיאלוג האסטרטגי שהחל כבר ב-2025 על איראן נמשך, תוכניות הומניטריות נמשכות, שיתוף פעולה כלכלי וקשרים בין פרלמנטים. השגרירות הישראלית מציינת במיוחד שבשנת 2026 יו”ר הוורכובנה ראדה רוסלן סטפנצ’וק ביקר בישראל ודיבר עם נשיא המדינה והנהגת הכנסת על נושאי ביטחון, סיוע לאוקראינה ופיתוח נוסף של היחסים.

עם זאת, חשוב לא להקדים את המאוחר. לאחר הפגישה של בצה ורוזנבליט לא הוכרז על שום הסכם אסטרטגי חדש, לא על ברית צבאית ולא על קו הצבעה מתואם באו”ם.

יש דבר אחר: השגריר החדש של ישראל התחיל לעבוד בקייב ברגע שבו לשתי המדינות יש מספר נושאים מעשיים בולטים. איראן, המלחמה הרוסית, אנרגיה, רפואה ושיקום, באבי יאר, מסחר, תבואה גנובה, ארגונים בינלאומיים – כל אלה נמצאים כעת בשדה דיפלומטי אחד.

עבור אוקראינה, ישראל נשארת שותפה חשובה במזרח התיכון, בעלת ניסיון ברפואה, ביטחון, טכנולוגיות ועבודה עם השלכות המלחמה. עבור ישראל, אוקראינה היא מדינה אירופית שחיה כמה שנים תחת מתקפות רקטות ומל”טים מסיביות וצברה ניסיון משלה בהתמודדות עם טכנולוגיות שמקורן קשור קשר הדוק לאיראן.

אבל היחסים בין שתי המדינות לא הפכו אוטומטית להשקפות זהות על העולם. וזו הסיבה שהשיחה של רוזנבליט עם בצה לפני העצרת הכללית מעניינת יותר מתמונה דיפלומטית רגילה: לשותפים יש למצוא בו זמנית נקודות משותפות ולעבוד עם השאלות שבהן עמדותיהם עדיין שונות.