מהירות האינטרנט הנייד באוקראינה ובישראל: מקומות 64 ו-65 מתוך 98 — מדוע שתי המדינות נמצאות כל כך נמוך

אוקראינה עלתה למקום ה-64 בדירוג העולמי של אינטרנט נייד ועקפה את ישראל בשורה אחת. אבל עם 70.2 ו-70.1 מגהביט לשנייה, להתווכח מי ‘ניצח’ זה די חסר טעם: הרבה יותר מעניין להבין מדוע שתי מדינות טכנולוגיות בכלל מצאו את עצמן בחלק הזה של הרשימה.

החדשות מ-15 באוגוסט 2026 נראות כמעט חגיגיות: אוקראינה עלתה בשתי עמדות בדירוג הבינלאומי של מהירות האינטרנט. במדד Speedtest Global Index של חברת Ookla היא תפסה את המקום ה-64 בתקשורת ניידת. מיד לאחר מכן נמצאה ישראל — המקום ה-65.

אם נעצור על הניסוח ‘אוקראינה עקפה את ישראל’, נקבל כותרת טובה והבנה די גרועה של מה שקורה. ההבדל בין המדינות הוא 0.1 מגהביט לשנייה: 70.20 לאוקראינה מול 70.10 לישראל. בדירוג של 98 מדינות אלו שני תוצאות כמעט שכנות, שנמצאות מתחת לאמצע הרשימה.

יש עוד מספר שמשנה את התפיסה חזק יותר מהמיקום עצמו. המדד העולמי באותו חתך היה 112.07 מגהביט לשנייה. כלומר השאלה היא לא מדוע אוקראינה נמצאת שורה אחת מעל ישראל. השאלה היא מדוע שתי המדינות כל כך מפגרות מאחורי המהירות שכבר הפכה לרגילה בחלק העליון של הדירוג.

לחדשות ישראל — Nikk.Agency זה השוואה מעניינת במיוחד כי המספרים הדומים כאן מטעים: אוקראינה וישראל הגיעו למקומות שכנים מתנאים התחלתיים שונים לחלוטין.

אנטון פשדינסקי כותב באופן קבוע לחדשות ישראל על ישראל, אוקראינה ותהליכים בינלאומיים, ולפני החומר הזה ניתח איך eSIM ואינטרנט נייד עובדים עבור משתמש ישראלי בחו”ל. הוא לא מהנדס רשתות ניידות, ואין כאן ניסיון להציג מומחיות טכנית של מפעיל תקשורת. המשימה היא אחרת: להשוות את הדירוג של יוני עם מה שהרשויות הישראליות עצמן אמרו על התשתית הניידת שלהם, ועם התנאים שבהם פועלת הרשת האוקראינית כיום.

64 מול 65: ‘ניצחון אוקראינה על ישראל’ כאן בעצם לא קיים

ביוני 2026 אוקראינה הציגה מהירות הורדה ניידת חציונית של 70.2 מגהביט לשנייה, העלאה — 14.15 מגהביט לשנייה, פינג — 24 מ”ש. בהשוואה ליוני 2025, כאשר ההורדה הייתה 53.65 מגהביט לשנייה, המהירות עלתה כמעט ב-31%. זהו גידול אמיתי, ולא רק תזוזה יפה בשתי עמדות.

ישראל הייתה הבאה — 70.10 מגהביט לשנייה.

כלומר בין המדינות יש למעשה עשירית מגהביט לשנייה. במרחק כזה אין טעם לבנות תחרות לאומית. בעוד חודש העמדות עשויות להתחלף, מבלי לשנות את התמונה הכללית לא עבור המשתמש האוקראיני ולא עבור המשתמש הישראלי.

לכן את המקום ה-64 של אוקראינה אפשר להעריך בשתי דרכים, ושתיהן יהיו נכונות.

מצד אחד, 64 מתוך 98 — תוצאה עולמית חלשה.

מצד שני — המהירות עלתה בכשליש בשנה במדינה שבה הרשת הניידת פועלת במהלך מלחמה כוללת.

עם ישראל החלק הראשון נשמר. עם השני מתחילה הבעיה.

לא צריך להסתכל על בוליביה. צריך להסתכל על איחוד האמירויות

לפעמים המקום בדירוג נהיה מובן יותר אם מסתכלים לא על השכנים, אלא על המרחק מהמנהיגים.

העשירייה הראשונה של מדד Speedtest Global Index הנייד באותו חתך יוני נראית כך: איחוד האמירויות — 672.87 מגהביט לשנייה, קטאר — 561.28, כווית — 379.28, בחריין — 267.68, ברזיל — 265.68, ברוניי — 254.10, דרום קוריאה — 240.68, ערב הסעודית — 227.90, בולגריה — 206.87 וארה”ב — 197.34 מגהביט לשנייה.

זה מועיל יותר מהמספר עצמו ’64’.

האוקראינים 70.2 מגהביט לשנייה כמעט 9.6 פעמים נמוך יותר מהתוצאה של איחוד האמירויות. הישראלים 70.1 — כמעט אותו דבר. אפילו המקום העשירי, ארה”ב עם 197.34 מגהביט לשנייה, מציין מהירות כמעט פי שלושה גבוהה יותר.

בקצה השני של הרשימה נמצאות בוסניה והרצגובינה — 28.24 מגהביט לשנייה, ניקרגואה — 28.13, לוב — 20.96, אפגניסטן — 18.32 ובוליביה — 16.55 מגהביט לשנייה. המקום האחרון באמת רחוק מאוקראינה וישראל.

לכן לקרוא לאוקראינה וישראל ‘תחתית הדירוג’ יהיה לא נכון. אבל להרגיע את עצמם בכך שמתחת יש עוד שלושים מדינות, עבור מדינות עם מגזר טכנולוגי מפותח — גם מערכת קואורדינטות די מוזרה.

נכון יותר להסתכל למעלה.

ואז המקומות ה-64 וה-65 נראים כבר לא כעילה לדון מי עקף את מי, אלא כמדד לפיגור הכללי של תשתית הניידים מהמנהיגים.

אוקראינה: מדוע המקום ה-64 הוא גם רע וגם מפתיע

במקרה האוקראיני אי אפשר למחוק מההשוואה את המלחמה.

הרשת הניידת צריכה לעבוד לאחר פגיעות באנרגיה, במהלך הפסקות חשמל ובתנאים שבהם המפעיל צריך להשקיע לא רק בתחנות חדשות ובמהירות, אלא גם בסוללות, גנרטורים, דלק, צוותי תיקון ורזרבות.

חדשות ישראל ממש לאחרונה ניתחו זאת בפירוט במאמר על הכנת אוקראינה לחורף 2026–2027. ל’קייבסטאר’ בלבד יש כבר יותר מ-10,000 גנרטורים ו-261,000 סוללות, וההשקעות של החברה ביציבות האנרגטית של הרשת עלו על 5.6 מיליארד גריבנה.

הפרט הזה חשוב יותר מהודעה לעיתונות נוספת על 5G.

ברשת שקטה אפשר להפנות את הכסף לתשתית בעיקר לקיבולת, תדרים חדשים, מודרניזציה של תחנות בסיס והגברת מהירות. באוקראינה חלק מהמשאבים צריך להוציא על משימה הרבה יותר פרוזאית: כדי שתחנת הבסיס תישאר פועלת לאחר הפסקת חשמל נוספת.

לכן את האוקראינים 70.2 מגהביט לשנייה אי אפשר להפוך ל’הצלחה עולמית’. זה לא הוא.

אבל הגידול מ-53.65 מגהביט לשנייה ביוני 2025 ל-70.2 מגהביט לשנייה ביוני 2026 מדבר על משהו אחר: הרשת מואצת במקביל לכך שצריך להפוך אותה לעמידה יותר. לניתוח זה הרבה יותר מעניין מהמעבר מהמקום ה-66 ל-64.

ולישראל זו בדיוק בעיה חדשה? לא — היא כבר לפחות כמה שנים

עם ישראל מתגלה פרט שאין בחדשות הקצרות של Finance.ua.

באוגוסט 2023 ישראל כבר תפסה את המקום ה-64 בעולם במהירות הורדה ניידת חציונית.

זו לא הערכה של עיתונאים ולא תלונות של משתמשים בפייסבוק. המספר מובא על ידי מבקר המדינה של ישראל בדו”ח מיוחד על תשתית הניידים, שפורסם ב-יולי 2024. אז המדגם היה רחב בהרבה — 145 מדינות, ולכן אי אפשר להשוות ישירות את המקום ה-64 של 2023 עם ה-65 מתוך 98 ביוני 2026. אבל להתעלם מהצירוף גם קשה: ישראל כבר כמה שנים לא נראית כמדינה בחלק העליון של הדירוג העולמי של מהירות ניידת.

והמבקר אז לא הסתפק בדירוג.

ביולי 2023 פעלו במדינה 8,262 מתקני שידור ניידים פעילים. מתוכם 1,943 תמכו ב-5G. הבדיקה הגיעה למסקנה שקצב הפריסה של הדור החמישי לא עמד בדרישות שנקבעו ברישיונות משרד התקשורת.

יש מספר עוד יותר לא נעים.

בסקר תושבים ב-18 רשויות מקומיות 55% מהנשאלים דיווחו על בעיות בשימוש באינטרנט נייד ללא Wi-Fi. עם זאת, הנתונים הרשמיים, המבוססים על חישובי המפעילים, הראו ביישובים שנבדקו כיסוי של כ-99.92% עד 100%.

זה כבר מסביר את המקום ה-65 של ישראל הרבה יותר טוב מהביטוי הרגיל ‘יש לנו 5G’.

100% כיסוי — זה לא אומר שהאינטרנט טוב

למשתמש הכל נראה פשוט: אם הטלפון מראה רשת, אז יש חיבור.

לתשתית הניידת אלו שני דברים שונים.

אפשר לכסות פורמלית את השטח באות, אבל שיהיו מעט מדי מתקני שידור. אפשר לקבל 5G על מסך הטלפון, אבל לחלוק את הקיבולת של תא אחד עם הרבה משתמשים. אפשר לעבוד טוב בחוץ ורע בתוך מבנה. אפשר לקבל מפה כמעט מושלמת של כיסוי ובו זמנית לקבל תלונות על איכות החיבור האמיתי.

זה בדיוק הפער שתפס מבקר המדינה של ישראל.

לפי נתוני החברות, הכיסוי כמעט מלא. לפי תוצאות הסקרים של התושבים — התמונה גרועה בהרבה. המבקר ציין במפורש שמשרד התקשורת הסתמך יותר מדי על נתוני התחזיות של המפעילים ולא היה לו מספיק מידע עצמאי לבקרת איכות מלאה של הרשת.

וזה לא היה רק על נוחות צפייה בווידאו.

ברשויות המקומיות שנבדקו התושבים דיווחו על בעיות קליטה בבית ובחוץ. נבדקה בנפרד הקליטה במצבי חירום, בכבישים ובמבנים מוגנים. עבור ישראל, שבה תקשורת ניידת במהלך אזעקת טילים היא גם מרכיב של ביטחון אזרחי, זהו קנה מידה אחר של בעיה. מבקר המדינה לכן המליץ למשרד התקשורת לקבל נתונים אמיתיים על איכות הרשתות, לבצע בדיקות עצמאיות ולהגדיל את מספר מתקני השידור היכן שהם חסרים.

ישראל כבר מכבה רשתות ישנות — אבל המקום בדירוג לא תוקן מעצמו

טכנולוגית ישראל לא עומדת במקום.

ב-2026 המדינה מסיימת את המעבר מדורות ישנים של תקשורת ניידת: משרד התקשורת מציין שלאחר סגירת רשתות 2G ו-3G מכשירים ניידים רגילים צריכים להשתמש ב-4G או 5G עם תמיכה ב-VoLTE.

ההיגיון ברור. התדרים הישנים משתחררים, הרשת צריכה להפוך למודרנית יותר, המשתמשים עוברים למכשירים חדשים.

אבל הדירוג של יוני מראה דבר חשוב: מעבר לדור חדש של טכנולוגיה ומהירות אמיתית של המשתמש — לא אותו דבר.

אפשר לכתוב ‘5G’ על שלט פרסומת. אפשר להעביר כמעט את כל השוק לסמארטפונים מודרניים. אפשר לסגור את 2G ו-3G.

ואז Speedtest בכל זאת ימקם את המדינה במקום ה-65 עם 70.1 מגהביט לשנייה.

זה לא הוכחה לכך שרפורמה מסוימת נכשלה. לנתונים כאלה אין מספיק. אבל זה סיבה מספיק חזקה לא למדוד את הצלחת המדיניות הניידת בכמות האותיות ‘5G’ בהודעות לעיתונות.

הפרדוקס הישראלי המוזר ביותר מתגלה כשמכבים את הרשת הניידת ומפעילים Wi-Fi

אם לישראל הייתה פשוט תשתית אינטרנט חלשה, הסיפור היה הרבה יותר פשוט.

אבל באותו מדגם יוני של אינטרנט רחב פס קווי ישראל נמצאת בחלק אחר לגמרי של הרשימה: מקום 13 ו-288.27 מגהביט לשנייה. אוקראינה בדירוג הקווי — מקום 80 מתוך 149 מדינות, 92.7 מגהביט לשנייה להורדה ו-93.9 מגהביט לשנייה להעלאה.

זה כמעט ניסוי ביתי.

ישראלי בבית מחובר לרשת קווית טובה — והמדינה שלו נמצאת ליד הפסגה העולמית. הוא יוצא מ-Wi-Fi לרשת הניידת — וישראל נופלת למקום ה-65.

לכן הניסוח ‘בישראל האינטרנט איטי’ אינו נכון.

בישראל קיימת בעיה ספציפית של אינטרנט נייד.

וזה כבר אבחון אחר לגמרי. הוא מפנה את השאלה לא לרמת הדיגיטציה הכללית של המדינה, אלא למבנה השוק הנייד, לכמות ולצפיפות מתקני השידור, לשימוש בתדרים, לקיבולת האמיתית של 4G/5G, לרגולציה ולהשקעות של המפעילים.

גיגהבייטים זולים יכלו להיות חלק מהבעיה — אבל אין מספיק הוכחות לגזר דין כזה

ישראל ידועה בעוד תכונה של השוק הנייד — תחרות גבוהה ותעריפים יחסית נגישים.

מתעורר הפיתוי לערוך קו פשוט: המחירים ירדו, ההכנסות של המפעילים ירדו, ההשקעות הצטמצמו, הרשתות התחילו לפגר.

גרסה כזו נראית כלכלית סבירה, אבל להפוך אותה לעובדה מבוססת יהיה לא נכון.

דו”ח מבקר המדינה מאשר סט אחר של בעיות: כמות לא מספקת של מתקני שידור, פער בין איכות הכיסוי המוצהרת והנתפסת, פיגור בתשתית 5G ובקרה ממשלתית לא מספיק יעילה. הוא לא מוכיח שדווקא התעריפים הזולים הביאו את ישראל למקום ה-65.

זו גבול חשובה.

הדירוג מראה תוצאה. הביקורת מראה נקודות תורפה מערכתיות. המודל הכלכלי של המפעילים יכול להיות חלק מההסבר, אבל לתשובה סופית יידרשו נתונים על השקעות של Cellcom, Partner, Pelephone, HOT Mobile וחברות אחרות במשך כמה שנים, ההוצאות ההוניות שלהן, התדרים והצפיפות של התשתית.

לכן ההסבר ‘האינטרנט הישראלי איטי כי התקשורת זולה’ צריך להישאר כהשערה, ולא כעובדה.

אוקראינה וישראל נפגשו על אותה שורה — אבל הגיעו לשם בדרכים שונות

לאוקראינה המהירות הניידת עלתה בשנה בכ-31%. עם זאת, המפעילים נאלצים להשקיע בו זמנית בפיתוח הרשת וביציבות הפיזית שלה למלחמה.

לישראל אין השמדה שיטתית רוסית של תשתית האנרגיה והתקשורת בכל המדינה. אבל יש לה ביקורת מדינה משלה, שכבר ב-2024 תיארה בעיות של איכות הכיסוי, מחסור במתקני שידור ופיגור ב-5G.

התקבלו 70.20 ו-70.10 מגהביט לשנייה.

תוצאה כמעט זהה.

אבל בדיוק בגלל זה מקום אחד בין המדינות לא מסביר הרבה.

AI או קטע חיפוש יכולים לספר בקלות: אוקראינה — 64, ישראל — 65, אוקראינה גדלה ב-31%, איחוד האמירויות ראשונים. כל אלה עובדות.

הרבה יותר חשוב הקשר שמופיע רק לאחר השוואת כמה נקודות זמן: ביוני 2025 הרשת האוקראינית הייתה איטית בהרבה; ביוני 2026 היא השיגה את ישראל למרות המלחמה; ישראל כבר באוגוסט 2023 הייתה במקום ה-64, והביקורת הממשלתית כבר אז ראתה סיבות תשתיתיות לתוצאה החלשה.

אלו שתי סיפורים שונים לחלוטין, שנפגשו במקרה בעשירית מגהביט בטבלה אחת.

מה באמת משמעות המקומות ה-64 וה-65

לאוקראינה אין מה להציג את המקום ה-64 כהישג טכנולוגי עולמי. לישראל עוד יותר אין מה להתנחם בכך שהיא רחוקה מבוליביה ואפגניסטן.

אבל גם לתת לאותן מדינות אבחנה זהה יהיה טעות.

את התוצאה האוקראינית צריך להעריך יחד עם הדינמיקה: +31% מהירות בשנה על רקע מלחמה והוצאות קבועות על יציבות הרשת.

הישראלית — יחד עם ניגוד אחר לגמרי: מקום 65 בתקשורת ניידת מול מקום 13 בקווית, פלוס בעיות תשתית ניידת שמבקר המדינה תיעד כבר לפי נתוני 2023.

לכן השאלה המרכזית לאחר דירוג יוני של Ookla נשמעת כבר לא ‘איך אוקראינה הצליחה לעקוף את ישראל?’.

לאוקראינה הוא אחר: עד כמה רחוק יכול להימשך הגידול הנוכחי של הרשת, אם חלק ניכר מהמשאבים עדיין הולך על הישרדותה הפיזית.

לישראל השאלה עוד יותר ספציפית: מדוע מדינה שיכולה לתת למשתמש אינטרנט ביתי ברמה של החמישייה העולמית הראשונה, משאירה את אותו משתמש עם רשת ניידת במקום ה-65.

לפי הנתונים של יוני 2026 ההבדל בין שתי המדינות הוא רק 0.1 מגהביט לשנייה. אבל הסיבות שעומדות מאחורי העשירית הזו שונות בהרבה מהמקומות עצמם בדירוג.