האם חמאס הסכים להניח את הנשק? מה מסתתר בתוכנית ‘מועצת השלום’

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הכריז על השגת “הסכם היסטורי”, שלדבריו אמור להוביל לפירוק מוחלט של חמאס, חיסול כוחות חמושים אחרים ברצועת עזה והסגת כוחות ישראליים בהדרגה.

עם זאת, המסמך שפורסם ב-31 ביולי 2026 מציג תמונה מורכבת בהרבה. לא מדובר בהסכם חתום בין ישראל לחמאס, אלא במפת דרכים בת 15 סעיפים שאומצה על ידי הארגון הטרוריסטי ונתמכה על ידי מתווכים. אישור רשמי של ישראל לא היה בעת הפרסום.

יתרה מכך, חמאס כבר הצהיר כי יתחיל להעביר נשק רק לאחר שישראל תפסיק את התקיפות, תסיג כוחות ותמלא את התחייבויות השלב הקודם של ההסכמים. עמדת ישראל הפוכה: צה”ל לא צריך לסגת מהעמדות עד שחמאס יפורק בפועל והאזור יפורז.

מה בדיוק הכריז דונלד טראמפ

ב-30 ביולי הודיע טראמפ כי “מועצת השלום” בראשותו הגיעה להסכמה על “פירוק מוחלט של חמאס וכל הקבוצות החמושות האחרות בעזה”.

הנשיא האמריקאי הציג את המסמך כפריצת דרך משמעותית ביישום תוכניתו בת 20 הסעיפים. לפי גרסתו, ככל שחמאס יפורק, כוחות ישראליים ייסוגו מהאזור, כוחות בינלאומיים יעסקו באבטחה, והניהול יעבור לגוף טכנוקרטי פלסטיני חדש.

אך הניסוח של טראמפ על “פירוק מוחלט” קשוח בהרבה משפת מפת הדרכים עצמה. המסמך מדבר על הוצאה הדרגתית של נשק משימוש ואחסונו תחת פיקוח המנהל החדש. הוא אינו מכיל הליך מפורט להשמדת כל טיל, רובה או יחידת תחמושת.

לכן נאנוווסטי — חדשות ישראל מדגיש: עדיין אי אפשר לטעון שחמאס כבר הסכים ללא תנאי להניח את כל הנשק או שישראל קיבלה את התנאים המוצעים.

מהו NCAG

תפקיד מרכזי בתוכנית ניתן לוועדה הלאומית לניהול עזה — NCAG.

זהו גוף טכנוקרטי מעבר שאמור להחליף את מנהלת חמאס ולקחת על עצמו:

• ניהול אזרחי;
• שירותים עירוניים;
• חינוך ובריאות;
• שיקום תשתיות;
• ניהול רכוש ציבורי;
• עבודת המשטרה;
• ביטחון פנים.

בראש הוועדה עומד עלי שאעת. באתר הרשמי שלה, NCAG מכנה את עצמה מנהלת טכנוקרטית זמנית הפועלת תחת פיקוח “מועצת השלום” ובמסגרת החלטת מועצת הביטחון של האו”ם מס’ 2803.

חמאס ושאר הקבוצות חייבים להעביר לוועדה זו לא רק מוסדות אזרחיים, אלא גם את תפקידי הביטחון הפנימי. נאסר עליהם ליצור מנהלה מקבילה, להתערב בהחלטות NCAG, לערוך מצעדים חמושים, מצעדים צבאיים והפגנות כוח.

העיקרון המוצהר המרכזי נשמע כך: “שלטון אחד, חוק אחד, נשק אחד”.

נשק חמאס יישאר ברצועת עזה

אחד הסעיפים השנויים במחלוקת ביותר הוא שהנשק המועבר לא יימסר לישראל או יוצא מחוץ לרצועה.

מפת הדרכים קובעת הוצאה הדרגתית משימוש ואחסון:

• נשק כבד;
• נשק של קבוצות חמושות;
• טילים וציוד לחימה אחר;
• מחסני תחמושת;
• מתקני ייצור צבאיים;
• מנהרות ותשתיות קשורות.

התהליך צריך להיות מנוהל על ידי NCAG, נבדק על ידי הוועדה הבינלאומית לבדיקות — IVC — ולקבל תמיכה טכנית מכוחות הייצוב הבינלאומיים — ISF.

במסמך נאמר במפורש שהנשק לא צריך להימסר לישראל או לכל צד לא פלסטיני. בסוף התהליך רק ל-NCAG תהיה הזכות לאחסן, לשלוט ולהשתמש בנשק ברצועה.

זה אומר שהטילים, הרובים והנשק האחר יישארו פיזית בעזה — לפחות עד לאישור נטרולם.

האם יהפכו את הנשק לגרוטאות

בגרסאות המופצות נטען שכל הנשק יפורק ויהפוך למעשה לגרוטאות.

אבל במפת הדרכים שפורסמה המילה “גרוטאות” אינה מופיעה. נעשה שימוש במונח decommission, שניתן לתרגם כ”להוציא משימוש”, “לנטרל” או “להסיר מהשירות”.

בתוכנית המקורית של “מועצת השלום” אכן נאמר שהנשק צריך להיות במצב שמונע את השימוש בו בעתיד. אך ההליך המדויק עדיין לא נקבע. זה יכול לכלול פירוק מנגנונים, השמדת קנים ובריחים, חיסול משגרים, פיצוץ מנהרות או דרך אחרת לנטרול.

השאלה המרכזית עבור ישראל היא מי יאשר שהנשק המאוחסן אכן לא ניתן להחזיר במהירות לשימוש.

אם הנשק יישאר במחסנים סגורים בתוך עזה, והגישה של ישראל אליהם תהיה מוגבלת, יעילות התוכנית תלויה לחלוטין באמינות NCAG, המשקיפים הבינלאומיים והכוחות המייצבים.

מי ישלוט במחסנים

בגרסאות המופצות נטען שהמחסנים יהיו תחת שליטת כוח רב לאומי. זה לא מדויק לחלוטין.

התפקידים מחולקים בין שלושה גופים:

NCAG ינהל ישירות את התהליך, יקבל את הנשק, ישלוט במחסנים וינהל את המשטרה החדשה.

IVC — הוועדה הבינלאומית לבדיקות תאשר את ביצוע ההתחייבויות, תתעד הפרות ותחליט אם ניתן לעבור לשלב הבא.

ISF — כוחות הייצוב הבינלאומיים צריכים להפריד בין אזורי נוכחות צה”ל והאזורים שעברו לשליטת NCAG, לפקח על הפסקת האש, להכשיר את המשטרה המקומית ולספק סיוע הומניטרי.

עם זאת, מפת הדרכים מציינת בנפרד ש-ISF לא צריכה למלא תפקידי משטרה רגילים בתוך החברה הפלסטינית.

כך, השליטה הישירה על הנשק תהיה פלסטינית, והמבנים הבינלאומיים יספקו תמיכה ויבצעו בדיקות.

האם שב”כ יבדוק כל שוטר

המסמך קובע בדיקה קפדנית של כל עובדי המשטרה החדשה. לוחמים של כוחות חמושים לא צריכים להיכלל אוטומטית בכוחות המשטרה או הביטחון.

עם זאת, אין הוראה ישירה שכל מועמד ייבדק אישית על ידי שב”כ ב-15 הסעיפים שפורסמו.

נאמר רק על בדיקה מקיפה של כוח האדם. לעובדים שלא יעברו אותה עשויים להציע תפקידים אזרחיים או פרישה. עם זאת, הם לא צריכים לאבד זכויות כלכליות רק בגלל השתייכות פוליטית קודמת.

עבור ישראל זה יוצר בעיה מורכבת נוספת: יש להבחין בין עובדי עירייה רגילים ושוטרים לבין אנשים שהשתתפו בפעילות טרור, תחזוקת מנהרות, שמירה על בני ערובה או תשתיות צבאיות של חמאס.

ללא גישה של שירותי הביטחון הישראליים לרשימות המועמדים, הבדיקה עלולה להפוך לפורמלית.

נשק אישי: לא רק אקדחים

תשומת לב מיוחדת ניתנה לסעיף המתיר לתושבי עזה לשמור על נשק אישי בהתאם לחוק הפלסטיני.

NCAG צריך להיות הגוף היחיד ש:

• רושם נשק פרטי;
• מנפיק ומבטל רישיונות;
• קובע את כמות התחמושת המותרת;
• מחרים יחידות בלתי חוקיות;
• מפקח על עמידה בכללים.

עם זאת, הטענה שהחוק מתיר לאזרח רק אקדח אחד אינה מדויקת.

חוק הנשק הפלסטיני מס’ 2 משנת 1998 מאפשר רישוי של יחידת נשק אחת. בנספחים לחוק מוזכרים לא רק אקדחים, אלא גם רובים מחורצים ונשק חלק. מקלעים ונשק אחר מסווגים בקטגוריה נפרדת.

לפיכך, הניסוח על נשק אישי עשוי להפוך לאחת הפרצות המרכזיות בהסכם.

לוחמים עשויים לנסות להציג רובים ואקדחים לא כרכוש של יחידות צבאיות, אלא כנשק אישי או שבטי. לכן יידרש לא רק רישוי, אלא גם הגדרה ברורה של הדגמים המותרים, הקליברים, כמות התחמושת והשימוש הקודם בכל יחידה.

מה המשמעות של תקופה של 14 ימים

טענה נפוצה נוספת היא שההסכם קובע הפסקת אש של שבועיים, שמתבטלת אוטומטית אם חמאס לא יתחיל להתפרק.

במסמך שפורסם זה מנוסח אחרת.

לאחר שכל הצדדים יאשרו את מפת הדרכים, בתוך 14 ימים הם צריכים להכין:

• לוח זמנים מפורט לביצוע;
• רצף שלבים;
• קריטריונים לבדיקה;
• מנגנון להעברת נשק;
• סדר הכנסת NCAG וכוחות בינלאומיים;
• קישור הפירוק להסגת צה”ל.

הוועדה הבינלאומית לבדיקות תוכל להאריך את התקופה הזו.

אין סעיף ציבורי נפרד על ביטול אוטומטי של הפסקת האש בדיוק לאחר שבועיים. להיפך, כל שלב חדש צריך להתחיל רק לאחר אישור שהתחייבויות השלב הקודם מולאו.

לפיכך, 14 ימים הם בעיקר תקופת הכנה למנגנון היישום, ולא משך זמן קבוע מראש של הפסקת האש.

מי צריך לעשות את הצעד הראשון

רצף הפעולות הוא המכשול העיקרי.

חמאס טוען שישראל חייבת קודם:

1. להפסיק את התקיפות;
2. לסיים את ביצוע ההסכמים הקודמים;
3. להסיג כוחות לקו המוסכם;
4. להגדיל את כמות הסחורות והסיוע ההומניטרי הנכנסים;
5. להבטיח כניסת NCAG לעזה.

רק לאחר מכן הקבוצה מוכנה להעביר נשק לאחסון למנהל החדש.

נציג חמאס גזי חמאד כינה את ההסכם “קשה וכואב”, אך נמנע מהמילה “פירוק”. הוא דיבר על העברת נשק ל-NCAG לאחר שישראל תמלא את התנאים המוקדמים.

עמדת ישראל הפוכה לחלוטין. מקור פוליטי אנונימי הצהיר שצה”ל לא ייסוג אפילו מה”קו הצהוב” הנוכחי עד שחמאס יפורק בפועל והאזור יפורז לחלוטין.

כלומר, שני הצדדים עדיין דורשים שהצד השני יפעל ראשון.

מה יקרה עם ה”קו הצהוב”

לאחר הפסקת האש באוקטובר 2025, ה”קו הצהוב” הראשוני השאיר תחת שליטת ישראל כ-53% משטח הרצועה.

אך מאוחר יותר צה”ל הרחיב את האזור שבשליטתו. לפי הערכת Associated Press, עד סוף יולי 2026 ישראל שלטה בכ-60% מעזה. הערכות אחרות ציינו שטח גדול יותר.

לכן, הטענה שהקו הנוכחי מכסה בדיוק 53% מהשטח התיישנה. המספר הזה מתייחס לגרסה הראשונית של ההפרדה.

מפת הדרכים מקשרת את הסגת צה”ל לפירוק והעברת האזורים לשליטת NCAG. תיאורטית, התהליך צריך להתקדם בשלבים: הנשק מוצא משימוש, משקיפים בינלאומיים מבצעים בדיקה, המנהל החדש מקבל את השטח, ולאחר מכן הכוחות הישראליים נסוגים הלאה.

אך עדיין אין לוח זמנים מדויק.

לא נקבע כמה נשק חמאס צריך להעביר לפני כל שלב של הסגה, מי יבדוק את המנהרות ומה יקרה אם באזור שכבר הועבר ימצאו מחסן חדש או תשתית צבאית משוחזרת.

פירוק מלא עשוי להימשך כמעט שנה

נציגי “מועצת השלום” העריכו שהעברת נשק כבד וחיסול תשתיות צבאיות עשויים להימשך בין 200 ל-350 ימים.

עם זאת, התקופה הזו לא נכללה במפת הדרכים שפורסמה ועדיין מהווה הערכה ראשונית.

בנוסף, נציג חמאס מסר ל-Associated Press כי העברת הנשק הכבד הסופית מקושרת על ידי הארגון להקמת מדינה פלסטינית. במפת הדרכים עצמה אין תנאי ישיר כזה – שם מדובר רק על יצירת תנאים להחלטה עצמית פלסטינית עתידית ולמדינתיות.

הפער הזה מראה שגם לאחר פרסום המסמך, הצדדים מבינים אותו באופן שונה.

מדוע ישראל מתייחסת לתוכנית בחשדנות

ישראל כבר נתקלה במצבים שבהם מנגנונים בינלאומיים לא מנעו את שיקום תשתיות הטרור.

במתווה הנוכחי נותרו לפחות כמה סיכונים קריטיים:

• הנשק לא מפונה מעזה;
• המחסנים נמצאים תחת ניהול גוף פלסטיני;
• הליך ההשמדה הפיזית של הנשק לא מוגדר;
• לא ידוע אם ישראל תקבל גישה לבדיקות;
• נשק אישי יכול לשמש כיסוי לשימור חלק מהארסנל;
• חסר מנגנון מלא לחיפוש מנהרות ומחבואים מוסתרים;
• לא מוגדרו ההשלכות של ביצוע חלקי;
• לא ידוע מי בדיוק יספק מספיק חיילים ל-ISF;
• חמאס וישראל דורשים סדר פעולות הפוך.

יחד עם זאת, התוכנית לראשונה מקשרת בפירוט כזה את פירוק הנשק של חמאס, העברת השלטון האזרחי, יצירת משטרה חדשה, בדיקה בינלאומית והוצאת צה”ל בהדרגה.

הסכם או רק מסגרת

נכון לערב 31 ביולי, לא ניתן לראות במסמך הסכם סופי בין ישראל לחמאס.

חמאס הסכים למפת הדרכים, אך מציב דרישות מוקדמות. ישראל לא אישרה אותה פורמלית ומתעקשת שהוצאת הכוחות אפשרית רק לאחר פירוק נשק אמיתי.

״מועצת השלום״ מציעה לבצע את שני התהליכים במקביל, אך דווקא את פרטי המקבילות הזו יש עוד להסכים.

לכן ההצהרה הרועשת על ״פירוק נשק מלא של חמאס״ עדיין מקדימה את המציאות. המסמך יוצר מנגנון אפשרי, אך לא מבטיח את ביצועו.

לישראל יהיה מכריע לא אם חמאס יחתום על עוד הצהרה, אלא אם יושמדו הטילים, המנהרות, סדנאות הנשק ומבני הפיקוד, וכן אם הארגון הטרוריסטי יקבל אפשרות להשתקם תחת מסווה של ממשל אזרחי, משטרה, חמולות או בעלי נשק מורשה.

נאחדשות — חדשות ישראל ממשיך לעקוב אחר תגובת ממשלת ישראל והכנת לוח הזמנים הטכני, שאמור להראות אם מדובר בדמיליטריזציה אמיתית של עזה או רק בנוסחה חדשה לאחסון נשק תחת שליטה אחרת.