יהודים מאוקראינה: יעקב דורי – מההגנה העצמית של אודסה ועד לרמטכ”ל הראשון של ישראל ונשיא הטכניון

ההיסטוריה של הרמטכ”ל הראשון של צבא ההגנה לישראל לא התחילה בתל אביב, ירושלים או חיפה. היא התחילה באודסה – עיר בשטח אוקראינה המודרנית, שם בשנת 1899 נולד ילד בשם יעקב למשפחת דוסטרובסקי היהודית.

כעבור מספר שנים, אביו ייאלץ להסתתר לאחר השתתפותו בהגנה העצמית היהודית במהלך פוגרום עקוב מדם. המשפחה תעזוב את אודסה ותעבור לארץ ישראל. וארבעה עשורים לאחר מכן, הילד האודסאי הזה, שכבר היה ידוע כיעקב דורי, יוביל את הפיכת הארגון ההגנה היהודי המחתרתי לצבא סדיר של ישראל העצמאית.

בביוגרפיה שלו השתלבו שתי תקופות בהיסטוריה היהודית. בראשונה, יהודי אודסה ניסו להגן על בתיהם מפני הפורעים, לעיתים קרובות ללא הגנה מהשלטונות. בשנייה, קם מדינה יהודית עם צבא משלה. יעקב דורי היה אחד מאלה שבנו גשר היסטורי בין התקופות הללו.

…

אודסה, משפחת דוסטרובסקי והפוגרום של 1905

יעקב דוסטרובסקי נולד ב-8 באוקטובר 1899 באודסה, שהייתה אז חלק מהאימפריה הרוסית והיום נמצאת באוקראינה. מוזיאון העם היהודי ANU בישראל מכנה אותו יליד אודסה, אוקראינה, ומציין שהמשפחה עזבה לאחר הפוגרום האנטי-יהודי של 1905.

האנציקלופדיה הישראלית המוקדמת “אנציקלופדיה של מייסדי ובוני ישראל” מספקת היסטוריה משפחתית מפורטת יותר. לפי מקור זה, אביו של הרמטכ”ל העתידי נקרא אברהם-צבי דוסטרובסקי, ואמו – מרים, בתו של יצחק לווינסון.

בשנת 1905, אברהם-צבי השתתף בהגנה העצמית היהודית המזוינת באודסה. לאחר הפוגרום, השלטונות הצאריים התכוונו לרדוף את היהודים שהתנגדו לתוקפים. אביו של יעקב נאלץ להסתתר ולברוח לארץ ישראל. כעבור כשנה הצטרפו אליו אשתו ושלושת ילדיו – שלמה, יוכבד ויעקב הקטן. בתחילה נפגשה המשפחה ביפו ולאחר מכן התיישבה בחיפה.

הפוגרום של אודסה בשנת 1905 היה אחד מההתפרצויות האנטי-יהודיות העקובות מדם ביותר בהיסטוריה של העיר. לפי האנציקלופדיה YIVO, באודסה נהרגו כ-300 יהודים, ביניהם יותר מ-50 משתתפי יחידות ההגנה העצמית. יחידות אלו ניסו להגן על הרחובות, הבתים והמשפחות היהודיות, אך נתקלו לא רק בפורעים אלא גם בעוינות או באי-פעולה מצד השלטונות האימפריאליים.

לא ניתן לטעון שדורי עצמו מאוחר יותר כינה בפומבי את הפוגרום באודסה כסיבה העיקרית לבחירתו בקריירה צבאית. אין ציטוט מאושר על כך. עם זאת, ההמשכיות המשפחתית ברורה: אביו הגן על יהודי אודסה בנשק, והבן הקדיש את חייו ליצירת מערכת שהייתה אמורה להפוך את ההגנה המאורגנת על העם היהודי לחובת המדינה.

זו הסיבה שנאנווסטי – חדשות ישראל רואה את סיפורו של יעקב דורי לא רק כביוגרפיה של גנרל ישראלי שנולד במקרה מחוץ למדינה. זהו אחד הסיפורים המרכזיים במחזור “יהודים מאוקראינה” – סיפור של משפחה אודסאית שחוויותיה נקשרו לגיבוש דוקטרינת ההגנה של ישראל העתידית.

מאודסה לחיפה

בחיפה, אביו של יעקב עבד תחילה כפועל. בית משפחת דוסטרובסקי היה פתוח לחלוצים יהודים שעברו בין יהודה לגליל. בין אורחי המשפחה היו חברי ארגון “השומר”, שסיפרו על הגנת היישובים היהודיים, המאבק בשודדים והצורך להבטיח את ביטחון הקהילות בעצמם.

כך נושא ההגנה העצמית היהודית, שהופיע בחיי המשפחה עוד באודסה, המשיך ללוות את יעקב כבר בארץ ישראל.

הוא למד בכמה בתי ספר יהודיים בחיפה, ולאחר מכן סיים את בית הספר המפורסם “ריאלי”. כבר בשנות בית הספר, יעקב גילה יכולות לארגון, תכנון ושמירה על משמעת. באגודת התלמידים הוא הוביל קבוצה וקיבל את הניסיון הראשון בהכנת מסלולים, חלוקת תפקידים וניהול אנשים.

מאוחר יותר, תכונות אלו יתבררו כחשובות לא פחות מהשליטה בנשק. דורי ייכנס להיסטוריה בראש ובראשונה לא כמפקד שדה של מבצע מסוים, אלא כמהנדס, מארגן ובונה מערכת צבאית.

הלגיון היהודי והניסיון הצבאי הראשון

לאחר כניסת הכוחות הבריטיים לחיפה, יעקב דוסטרובסקי התנדב לגדוד ה-40 של הרובאים המלכותיים – אחת היחידות של הלגיון היהודי במסגרת הצבא הבריטי.

הוא עבר הכשרה במצרים, שירת באבטחת קווי הרכבת בין קנטרה ללוד, סיים קורס מקלעים וקיבל דרגת סמל. לאחר מכן, דורי עצמו הכשיר לוחמים בשימוש בנשק מקלעים.

הביוגרפיה הרשמית של צה”ל מאשרת גם כי במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת הרמטכ”ל העתידי בגדוד ה-40 של הלגיון היהודי.

לאחר פירוק הלגיון, דורי התכוון להמשיך לשרת בארגון ההגנה היהודי. בשנת 1921 הוא השתתף בהגנת תל אביב במהלך התקפות ערביות. מאוחר יותר הצטרף ל”הגנה” וקיבל את שם המחתרת דן.

נוצרת הקבלה היסטורית סמלית. בשנת 1905, אביו לקח נשק להגנת יהודי אודסה. בשנת 1921, היה זה תורו של הבן להגן על השכונות היהודיות.

מהנדס שהתחיל לבנות צבא

לאחר השירות הצבאי, דורי נסע לבלגיה ולמד הנדסה אזרחית באוניברסיטת גנט. לאחר שקיבל השכלה הנדסית, חזר לארץ ישראל בשנת 1926.

אבל הידע ההנדסי שלו היה נחוץ לא רק בבניית מבנים ותשתיות. דורי השתלב יותר ויותר בפעילות “ההגנה”, שבאותו זמן עדיין הייתה ארגון מחתרתי ומפוצל במידה רבה.

הוא פיקד על כוחות “ההגנה” בחיפה ובסביבותיה, פיתח תוכנית להגנת העיר, ניהל את המשרד הטכני ואת מערכת ההכשרה הארצית של לוחמים.

הביוגרפיה הרשמית של צה”ל מדגישה שדורי היה אחד המארגנים המוקדמים של “ההגנה”. דווקא החשיבה ההנדסית שלו, היכולת ליצור מבנים ולבנות כפיפות אפשרו להפוך בהדרגה את היחידות המקומיות המתנדבות לארגון צבאי מאוחד.

הוא בנה לא קו הגנה אחד ולא מבצר אחד. דורי יצר מערכת:

• הכשרת מפקדים;
• הכשרה צבאית;
• אספקה טכנית;
• תכנון הגנה;
• קשר בין יחידות טריטוריאליות;
• ניהול מרכזי של הכוחות.

גישתו הייתה הנדסית: מבנה גדול צריך להיות מורכב מאלמנטים מחוברים היטב. זהו בדיוק ה”מבנה” שהפך בהדרגה לצבא העתידי של ישראל.

מ”ההגנה” לכוחות המזוינים הסדירים

בשנת 1939 מונה יעקב דורי לראש המטה הכללי של “ההגנה”. לפניו עמדה המשימה להפוך את הארגון ההגנה המפוצל לכוח צבאי ממושמע ומוכן.

חוקרי מוזיאון העם היהודי ANU מציינים כי בתקופת הנהגתו התרחש המעבר מהגנה עצמית מאולתרת למודל של צבא סדיר. דורי עסק בהכשרת מפקדים, בבניית עבודת המטה ובפיתוח המבנה הצבאי הכללי.

במקורות שונים ישנם הבדלים קטנים לגבי השנה האחרונה של כהונתו הראשונה בראש מטה “ההגנה”. ארכיון משרד הביטחון הישראלי מציין את התקופה 1939–1945, וחומרי הביוגרפיה של ANU וצה”ל – עד 1946. דבר אחד ברור: ביוני 1947 מונה דורי שוב לראש המטה, כאשר הסבירות למלחמה רחבת היקף הפכה יותר ויותר ברורה.

בשנים 1946–1947 הוא גם עמד בראש משלחת היישוב היהודי שעסקה ברכישת נשק בארצות הברית. עבור המדינה העתידית, שהייתה תחת מגבלות בריטיות והתכוננה למלחמה, יצירת ערוצי אספקה הייתה בעלת חשיבות קריטית.

העיתון האודסאי “גרד”, המספר על בן עירו המפורסם, מדגיש גם שדורי פיקד על כוחות “ההגנה” באזור חיפה, ניהל את התחום הטכני והשתתף בהכנת התשתית ההגנתית. באודסה עצמה זוכרים אותו דווקא כאודסאי שהפך לראשון בראש המטה הכללי של ישראל.

הרמטכ”ל הראשון של צה”ל

ב-14 במאי 1948 הוכרזה עצמאות ישראל. למדינה החדשה היה צורך מיידי לנהל מלחמה על קיומה. במקביל היה צורך ליצור צבא מאוחד, הכפוף לממשלה ולפיקוד הכללי.

כוחות “ההגנה”, יחידות “הפלמ”ח”, ארגונים מחתרתיים לשעבר, מתנדבים ועולים חדשים היו צריכים להפוך לחלקים ממבנה צבאי ממלכתי אחד.

ביצירת צבא ההגנה לישראל, יעקב דורי הפך לרמטכ”ל הראשון שלה ולקצין הראשון שקיבל את הדרגה הגבוהה ביותר רב-אלוף, שבדרך כלל מקבילה לדרגת אלוף-משנה. החומרים הרשמיים של צה”ל מציינים שהוא כיהן בתפקיד זה בשנים 1948–1949.

לעיתים בפרסומים מופיעה הטענה שמינויו הרשמי התרחש דווקא ב-27 ביולי 1948. עם זאת, הארכיונים הצבאיים הישראליים אינם קושרים את תחילת כהונתו לתאריך זה: דורי עמד בראש מטה “ההגנה” עוד לפני הקמת צה”ל ולאחר הקמת הצבא הפך אוטומטית לרמטכ”ל הראשון שלה. לכן, היסטורית בטוח יותר לומר שהוא תפס את התפקיד ביצירת צה”ל בשנת 1948.

דורי נאלץ לפקד על הצבא בתנאים שלא היו קיימות עבורם הוראות מוכנות. המדינה רק הופיעה, החזיתות השתנו, לא היה מספיק נשק וכוח אדם מיומן, ומנהיגים צבאיים נאלצו לנהל מלחמה וליצור מוסדות צבאיים בו זמנית.

במקביל, בריאותו של דורי התדרדרה באופן חמור. המחלה לא אפשרה לו לעיתים קרובות לנהל את הפעולות היומיומיות במלואן, ולכן חלק ניכר מהעבודה המבצעית בוצע על ידי סגנו יגאל ידין. מקורות ישראליים אינם מסתירים עובדה זו.

עם זאת, זה לא מפחית את תפקידו הארגוני של דורי. הוא לא היה המחבר היחיד של הניצחון ולא פיקד באופן אישי על כל קרב. הישגו העיקרי היה אחר: הוא עזר ליצור מטה, מערכת פיקוד וצבא מאוחד במקום שבו היו קיימים עד לא מזמן ארגונים מחתרתיים ויחידות טריטוריאליות.

צה”ל לא נוצר יש מאין ביום אחד. יסודותיו התגבשו במשך שנים, ויעקב דורי היה אחד האדריכלים המרכזיים של תהליך זה.

תאריכים עיקריים בחייו של יעקב דורי

תקופת שירותו של דורי בראש צה”ל הסתיימה ב-9 בנובמבר 1949. מחליפו היה יגאל ידין.

לאחר הצבא: בניית ישראל המדעית

לאחר עזיבתו את הצבא, דורי לא פרש מעבודה ממשלתית. הוא עמד בראש המועצה המדעית במשרד ראש הממשלה, ובשנת 1951 הפך לנשיא הטכניון בחיפה.

הוא כיהן בתפקיד זה עד 1965. בתקופת הנהגתו הטכניון התרחב במהירות: נוצרו יחידות מדעיות חדשות ומרכזי מחקר, נבנה קמפוס אוניברסיטאי חדש באזור נווה שאנן.

בשנת 1951, תחת דורי, הוקם הפקולטה למדעים מדויקים, שכללה מחלקות למתמטיקה, כימיה, פיזיקה ומכניקה. בשנת 1952 החלה להיווצר מערכת מחקרית שנועדה לתמוך בפיתוח התשתיות והטכנולוגיה של ישראל. בשנת 1953 הוקמה הפקולטה להנדסה אווירית.

כך מהנדס ממשפחה אודסאית, שעזר לבנות את צבא ישראל, עסק בפיתוח הפוטנציאל המדעי והטכנולוגי שלה.

לדורי, ביטחון המדינה לא הוגבל למספר החיילים והנשק. הוא היה תלוי בחינוך, בהנדסה, במחקר, בתעשייה וביכולת ליצור טכנולוגיות מודרניות בעצמם.

בכך הייתה החלק השני של משימתו בחיים. תחילה הוא השתתף בבניית המערכת הצבאית של ישראל. לאחר מכן עזר ליצור את התשתית המדעית שלה.

דווקא את התפקיד הכפול הזה מדגיש נאנווסטי – חדשות ישראל: יעקב דורי היה בו זמנית חייל ובונה, מארגן צבאי ומהנדס, איש הצבא ואיש המדע.

המשך משפחתי

המסורת הצבאית של המשפחה נמשכה על ידי בנו של דורי – ירחמיאל. הוא שירת בחיל ההנדסה של צה”ל ולימים הפך למפקד חיל ההנדסה.

בתו של יעקב דורי, אתנה פדן, הפכה לביוכימאית ידועה ופרופסור לאקולוגיה מיקרוביאלית באוניברסיטה העברית בירושלים.

כך, ילדיו של הרמטכ”ל הראשון המשיכו את שני הכיוונים המרכזיים בחייו: הגנת המדינה ופיתוח המדע הישראלי.

יעקב דורי נפטר בינואר 1973 בחיפה – העיר שבה עברו ילדותו, שירותו, פעילותו האקדמית ורוב חייו הבוגרים. על שמו נקראו מתקן צבאי ורחובות בכמה ערים בישראל.

למה יעקב דורי הוא אחד מהיהודים מאוקראינה

לקרוא ליעקב דורי “גנרל אוקראיני” יהיה היסטורית לא מדויק. הוא עזב את אודסה בערך בגיל שש, לא היה דמות צבאית של מדינת אוקראינה והקדיש את כל חייו המודעים ליישוב היהודי ולישראל.

אבל באותה מידה לא נכון יהיה לצמצם את הקשר האוקראיני שלו לרישום מקרי על מקום הלידה.

הוא היה:

• יליד אודסה;
• בן למשפחה יהודית משטח אוקראינה המודרנית;
• בנו של משתתף בהגנה העצמית היהודית של אודסה;
• ילד שמשפחתו עזבה את העיר לאחר הפוגרום;
• אדם שהעביר את ההיסטוריה המשפחתית של המאבק לביטחון היהודים לבניית מוסדות ישראל.

מקורות אוקראיניים מודרניים מייחסים אותו לדמויות צבאיות ישראליות ממוצא אוקראיני, והעיתונים האודסאיים שומרים על זכרו כאודסאי מפורסם. עם זאת, המשמעות העיקרית של הקשר הזה אינה בתווית הלאומית המודרנית.

ההיסטוריה של דורי מראה את תרומתם של יהודים שנולדו באוקראינה להקמת מדינת ישראל. אודסה נתנה לישראל לא רק סופרים, מדענים, רופאים, יזמים ופוליטיקאים. באודסה נולד גם אדם שהיה עתיד להיות הרמטכ”ל הראשון של צה”ל.

אביו הגן על יהודים ברחובות אודסה בשנת 1905, כאשר השלטון המדיני לא סיפק להם ביטחון ולאחר מכן התכוון לרדוף את אלה שהתנגדו. בנו, כעבור כמה עשורים, עמד בראש צבא המדינה, שנוצר בין היתר כדי שהעם היהודי לא יהיה תלוי עוד ברצון זר בשאלת קיומו.

יעקב דורי עזב את אודסה כילד. אבל דווקא מההיסטוריה האודסאית של משפחתו מתחיל המסלול מהיחידות המפוצלות של ההגנה העצמית היהודית לצבא הסדיר של ישראל העצמאית.

קטגוריה: