אוקראינה קוראת לסגור את השמיים לאורחי פוטין ב-9 במאי: קייב דורשת לבודד את התאריך הקרמליני ולהרחיב את המצור האווירי

אוקראינה ב-20 באפריל 2026 קראה למדינות אחרות ללכת בעקבות המדינות הבלטיות ולסגור את שמיהן למטוסים המגיעים למוסקבה לאירועים ב-9 במאי בהשתתפות פוטין. שר החוץ של אוקראינה, אנדריי סיביגה, הודה לאסטוניה, לטביה וליטא על סירובן לאפשר טיסות כאלה וקרא למדינות אחרות לעשות את אותו הדבר. לפי הנוסחה שלו, יש לפצות על חוסר המצפון בחוסר במסלולי אוויר.

לקהל הישראלי זו אינה ידיעה דיפלומטית משנית. קייב מנסה לפגוע לא רק בלוגיסטיקה, אלא גם בתמונה הפוליטית עצמה, שאותה הקרמלין אוסף מדי שנה סביב ה-9 במאי. מוסקבה משתמשת בתאריך זה כהוכחה ללגיטימיות שלה, לצדקת ההיסטורית והיעדר בידוד בינלאומי. אוקראינה, לעומת זאת, רוצה להפוך את הנסיעות למוסקבה לצעד רעיל ולא נוח.

מדוע קייב דורשת לסגור את השמים

המשמעות של הקריאה האוקראינית פשוטה. אם למשלחות זרות קשה יותר לטוס למוסקבה, כל ביקור ב-9 במאי הופך מפרוטוקול שגרתי לבחירה פוליטית מודעת.

סיביגה קשר ישירות את הנסיעות הללו עם התוקפנות הרוסית המתמשכת נגד אוקראינה והאיום על הביטחון האירופי. בלוגיקה זו, המעבר דרך השמים האירופיים מפסיק להיות שירות נייטרלי. הוא הופך לחלק מהשירות של הטקס הקרמליני שרוסיה משתמשת בו במהלך המלחמה נגד אוקראינה.

זו הסיבה שההחלטה של המדינות הבלטיות כל כך חשובה לקייב. זה כבר לא תיאוריה, אלא תקדים מוכן. אם שלוש מדינות הראו שהן יכולות לומר ‘לא’ לטיסות כאלה, אז השאלה כעת אינה טכנית, אלא רצון פוליטי.

מי היה אצל פוטין ב-9 במאי אחרי 2022

לאחר תחילת המלחמה המלאה, הרכב האורחים הזרים במוסקבה הפך לאינדיקטור פוליטי נפרד. הוא מראה מי מוכן לעמוד בפומבי לצד הקרמלין גם לאחר הפלישה לאוקראינה.

2022 שנה: לא היו כמעט מנהיגים זרים בולטים על הטריבונה. המצעד התקיים כבר בתנאי מלחמה וללא נציגות בינלאומית קודמת.

2023 שנה:
אלכסנדר לוקשנקו, נשיא (בלארוס)
ניקול פשיניאן, ראש ממשלה (ארמניה)
קסים-ג’ומארט טוקאייב, נשיא (קזחסטן)
סאדיר ז’פארוב, נשיא (קירגיזסטן)
אמומאלי רחמון, נשיא (טג’יקיסטן)
סרדאר ברדימוחמדוב, נשיא (טורקמניסטן)
שבקת מירזיאייב, נשיא (אוזבקיסטן)

2024 שנה: במוסקבה נכחו מנהיגי בלארוס, קזחסטן, קירגיזסטן, טג’יקיסטן, טורקמניסטן, אוזבקיסטן, וכן קובה, לאוס וגינאה-ביסאו.

כלומר:
אלכסנדר לוקשנקו, נשיא (בלארוס)
קסים-ג’ומארט טוקאייב, נשיא (קזחסטן)
סאדיר ז’פארוב, נשיא (קירגיזסטן)
אמומאלי רחמון, נשיא (טג’יקיסטן)
סרדאר ברדימוחמדוב, נשיא (טורקמניסטן)
שבקת מירזיאייב, נשיא (אוזבקיסטן)
מיגל דיאס-קאנל, נשיא (קובה)
ת’ונגלון סיסולית, נשיא (לאוס)
אומארו סיסוקו אמבאלו, נשיא (גינאה-ביסאו)

2025 שנה: זה היה כבר המצעד הכי נציגתי מאז תחילת המלחמה:
שי ג’ינפינג, יושב ראש סין (סין)
לואיס אינסיו לולה דה סילבה, נשיא (ברזיל)
וכן דווח על כמה עשרות מנהיגים אחרים מהאיחוד הסובייטי לשעבר, אסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית. הקרמלין הצהיר על 29 מנהיגים זרים צפויים.

לקורא הישראלי כאן חשובה הדינמיקה עצמה. ב-2022 מוסקבה נראתה כמעט בודדה. ב-2023 עמדו סביבה בעיקר בעלי ברית פוסט-סובייטיים. ב-2024 המעגל התרחב בזכות משטרים ידידותיים מחוץ לאיחוד הסובייטי לשעבר. ב-2025 הקרמלין כבר ניסה להראות ‘חלון ראווה’ בינלאומי רחב יותר בראשות שי ג’ינפינג.

ישראל והמצעד ב-9 במאי במוסקבה: מי ייצג את המדינה היהודית

לקהל הישראלי בסיפור הזה חשובה עוד פרט: לאחר תחילת המלחמה המלאה, ישראל לא שלחה למצעד ב-9 במאי במוסקבה ראש ממשלה או מנהיג אחר ברמת ראש ממשלה. מדובר היה רק על ייצוג ברמה דיפלומטית. בנימין נתניהו נכח בפעם האחרונה באופן אישי במצעד הניצחון במוסקבה ב-9 במאי 2018.

לאחר 2022 לא היה השתתפות אישית של נתניהו באירוע זה. ב-2024 וב-2025 הייצוג הישראלי הוגבל לרמת השגריר: סימונה גאלפרין, שגרירת ישראל ברוסיה.

זה חשוב גם פוליטית. ישראל לא נעלמה לחלוטין מהמרחב הסימבולי הזה, אך גם לא העלתה את השתתפותה לרמה שניתן היה לפרש כתמיכה אישית מצד ראש הממשלה. כתוצאה מכך, מוסקבה יכלה להראות נוכחות של דגל ישראל ברמה דיפלומטית, אך לא יכלה להציג לעולם ביקור של נתניהו כסימן לקרבה מיוחדת בתנאי מלחמה.

מדוע זה חשוב לישראל

לישראל הסיפור הזה נוגע לא רק לאוקראינה. הוא נוגע לאופן שבו רוסיה המודרנית משתמשת בזיכרון מלחמת העולם השנייה כמשאב פוליטי. ה-9 במאי עבור הקרמלין הפך מזמן לא רק ליום זיכרון, אלא גם לכלי גיוס, להצדקת המלחמה הנוכחית ולהצגת תמיכה חיצונית.

זו הסיבה שקייב פוגעת במסלולים. אם לשבש את הלוגיסטיקה הרגילה, יהיה קשה יותר לאסוף סביב כיכר האדומה תמונה של נורמליות בינלאומית. ובלי התמונה הזו, הטקס עצמו מתחיל לעבוד פחות.

חדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה בכך היבט ישראלי חשוב: זיכרון המלחמה, השואה והנאציזם לא יכול להפוך למסך דיפלומטי למשטר שמנהל מלחמת כיבוש ומנסה לכסות על תוקפנות מודרנית ברטוריקה היסטורית. עבור הקהל היהודי זו נקודה רגישה במיוחד.

מה המשמעות של הקריאה האוקראינית עכשיו

אוקראינה מציעה לאירופה ולמדינות אחרות בחירה מאוד קונקרטית. לא רק לגנות את רוסיה במילים, אלא להחליט אם הן מוכנות לעזור לה לאסוף ב-9 במאי קהל בינלאומי.

אם יותר מדינות ילכו בעקבות המדינות הבלטיות, הנסיעות למוסקבה יהפכו לקשות יותר וכבדות פוליטית. אם לא ילכו, הקרמלין ינסה להשתמש בכל הגעה כזו כהוכחה לכך שהבידוד של רוסיה לא התרחש.

זו הסיבה שהוויכוח כבר לא רק על טיסות. הוא על מי מוכן להמשיך לשרת את היום הסימבולי הראשי של הקרמלין במהלך המלחמה המתמשכת נגד אוקראינה.