נהרג במלחמה באוקראינה: “מכבי חיפה” מתאבלת יחד עם מארק גולנקוב – אחיו של שוער נבחרת הנוער של ישראל נהרג בהגנה על אוקראינה

ב-14 באפריל 2026 קיבל הכדורגל הישראלי חדשות שחרגו מיד מגבולות הספורט. “מכבי חיפה” הודיע על מותו במלחמה של חייל צבא אוקראינה ולדיסלב גולנקוב – אחיו של מארק גולנקוב, שוער בן 17 של קבוצת הנוער של המועדון ונבחרת ישראל בכדורגל. המדיה הספורטיבית הישראלית העבירה זאת כטרגדיה משפחתית קשה, והמועדון עצמו הביע בפומבי תמיכה בשחקן ובקרוביו.

השוער הצעיר קיבל את החדשות הקשות בכפר גלים, שם הוא גר ולומד במסגרת פרויקט המועדון, והן זעזעו את סביבתו וחבריו לקבוצה.

“מועדון הכדורגל ‘מכבי חיפה’, ההנהלה, הצוות המקצועי והשחקנים מרכינים ראש באבל, לאחר קבלת החדשות העצובות על מותו של ולדיסלב גולנקוב, אחיו של שוער קבוצת הנוער של המועדון מארק גולנקוב, שנהרג בקרב באוקראינה.
אנו משתתפים בצערו של מארק ומשפחתו בזמן קשה זה. המועדון נמצא בקשר מתמיד וצמוד עם המשפחה ומוכן להעניק להם כל עזרה נדרשת.
כל משפחת ‘מכבי חיפה’ מחבקת את מארק ומביעה תנחומים כנים למשפחת גולנקוב. שלא יהיו עוד צער.
יהי זכרו ברוך.”

בנפרד הופיעה בשדה המידע גם הודעה שמארק גולנקוב עשוי לטוס לאוקראינה להלוויית אחיו. עם זאת, בעת הפרסום, פרט זה נראה כהצהרה נפוצה ברשתות החברתיות ובסביבה הספורטיבית, ולא כעובדה מאומתת באופן עצמאי, ולכן יש להתייחס אליו בזהירות.

לחיפה זו לא סתם הודעה עצובה בחדשות. כאשר המלחמה באוקראינה נכנסת לחייו של אחד השוערים הצעירים הבולטים במדינה, היא מפסיקה להיות סיפור רחוק מהכרוניקה הבינלאומית. היא מתגלה קרוב – במועדון, בחדר ההלבשה, במשפחה, בעיר שבה הכדורגל הפך מזמן לחלק מהזהות היומיומית.

כוח מיוחד לסיפור הזה מעניק גם המסלול של מארק גולנקוב עצמו. עד לא מזמן שמו בישראל נשמע בהקשר של פריצת דרך ספורטיבית גדולה, ועכשיו אותו שם נקשר לא עם סנסציה על המגרש, אלא עם אובדן אישי ששמעה כל מדינת הכדורגל.

מקייב לחיפה: ביוגרפיה שקוראים אותה עכשיו אחרת לגמרי

הסיפור של מארק גולנקוב בישראל התחיל לאחר תחילת המלחמה המלאה של רוסיה נגד אוקראינה.

כבר כתבנו על מארק בפירוט – “המסלול מקייב לחיפה: מארק גולנקוב — בוגר כדורגל הילדים של קייב, גיבור הניצחון של ‘מכבי’ חיפה U19 על ‘ברצלונה’ בליגת הנוער של אופ”א”

לפי החומרים שפורסמו על הקריירה שלו, הוא הגיע לישראל מקייב כנער, עבר דרך מערכת הנוער של הפועל באר שבע, ומאז 2023 נמצא במבנה של ‘מכבי חיפה’. בפרופילים פתוחים ופרסומים הוא מתואר כשוער אוקראיני-ישראלי, בוגר כדורגל הילדים של קייב, קשור לבית הספר ‘זירקה’ והאקדמיה ‘דינמו’ קייב.

בכדורגל הישראלי הוא התבלט לא רק בזכות הביוגרפיה שלו, אלא גם בזכות המשחק שלו. בפברואר 2026 היה זה מארק גולנקוב שהיה אחד הגיבורים המרכזיים בניצחון המהדהד של קבוצת הנוער של ‘מכבי חיפה’ על ‘ברצלונה’ בליגת הנוער של אופ”א, כאשר בסדרת הפנדלים הוא עצר שלוש בעיטות ברציפות. לאחר משחק כזה שמו יצא הרבה מעבר לגבולות הנוער הרגילים, ובמועדון ובמדיה דיברו עליו כשוער עם עתיד גדול מאוד.

זה הופך את הטרגדיה הנוכחית לעוד יותר קשה. בפני הקורא כבר לא עומד ‘שחקן צעיר ממערכת המועדון’ מופשט, אלא נער שעבר דרך מלחמה, מעבר, מדינה חדשה, שפה חדשה, סביבה כדורגלית חדשה ובאביב 2026 הפך לפנים מוכרות של הנוער החיפאי.

כאשר תנחומים מגיעים לא רק ממועדון אחד

הסיפור התגלה כרחב יותר מסמל מועדון אחד. דף האוהדים של הפועל באר שבע Fans — Vasermilia — גם פרסם תנחומים למשפחת גולנקוב, וכתב על מותו של ולדיסלב בקרבות באוקראינה והזכיר שמארק בעבר היה שוער מערכת הנוער של המועדון הבאר-שבעי. עבור הכדורגל הישראלי, שבו היריבות לעיתים קרובות קשה ועקרונית, מחווה כזו נשמעת במיוחד חזק.

“אנו משתתפים בצער העמוק של משפחת גולנקוב בעקבות מותו של ולדיסלב בקרבות באוקראינה. ולדיסלב היה אחיו של שוער הנוער לשעבר (שלנו) מארק גולנקוב.”

בזה מתבטאת המחיר האמיתי של חדשות כאלה. כאשר מילים של תמיכה מגיעות לא רק מחיפה, אלא גם מדרום הארץ, מתברר: מדובר כבר לא בכאב פרטי של קבוצה אחת. מדובר בטרגדיה אנושית ששמע כל מרחב הכדורגל הישראלי.

למה הסיפור הזה כל כך נוגע בישראל

ישראל מבינה טוב מדי מה זה אומר לחיות במדינה שבה המלחמה בכל רגע מפסיקה להיות רקע והופכת לסיפור אישי של משפחה מסוימת. לכן החדשות על ולדיסלב גולנקוב כאן נקראות לא רק כטרגדיה אוקראינית, אלא גם כמציאות מובנת לחברה הישראלית: אחיו של ספורטאי צעיר נהרג במלחמה, והשחקן עצמו לומד על האובדן כבר במדינה אחרת, בתוך חיים אחרים שהוא רק התחיל לבנות.

כאן בדיוק רואה Nikk.Agency — חדשות ישראל | Nikk.Agency את המשמעות העיקרית של כל הסיפור עבור הקורא הישראלי. מאחורי הודעה קצרה על תנחומים מסתתר סיפור הרבה יותר עמוק: אוקראינה וישראל היום קשורות לא רק בפוליטיקה, מלחמה וחדשות, אלא גם בביוגרפיות של אנשים שחיים פיזית כבר כאן, אבל רגשית ומשפחתית נשארים קשורים למה שקורה שם. כאשר בחיפה מתאבלים על אחיו של שוער צעיר שנהרג באוקראינה, זה כבר לא משבר חיצוני. זו חלק מהמציאות האנושית המשותפת שישראל מבינה טוב מדי.

יש בסיפור הזה גם עצב חשוב נוסף. מארק גולנקוב — זה דור של מתבגרים שהיה אמור לחשוב על אימונים, תחרות, חוזים ומשחקים גדולים. אבל במקום זאת הוא שוב ושוב נתקל בכך שהמלחמה משיגה גם שם, איפה שנראה היה שמתחילה פרק חדש של שלום. ביום אחד זוכרים אותך כגיבור סדרת הפנדלים נגד ‘ברצלונה’, וביום אחר כל המדינה קוראת תנחומים על מות אחיך.

כאן הכדורגל נגמר, ונשאר רק האדם

בלוגיקה הספורטיבית הרגילה החדשות נבנות סביב תוצאה, כושר, העברה או המשחק הבא. אבל יש רגעים שבהם הכדורגל נסוג כולו. נשאר רק האדם, משפחתו, כאבו ותגובת הסובבים.

ואולי, דווקא בגלל זה הסיפור הזה יישאר בזיכרון יותר מיום אחד. לא בגלל שהוא רועש. אלא בגלל שהוא מאוד חי. שוער צעיר מחיפה, שהגיע לישראל מקייב, איבד אח במלחמה. המועדון עמד לצידו. אוהדים של מועדון אחר גם הגיבו. וכל השאר — טבלאות ליגה, תוצאות, משחקים עתידיים — על הרקע הזה הופכים לזמן מה למשניים.