פייקים בקו האש: כיצד הקרמלין ואיראן ניסו לנצל את המשבר במזרח התיכון נגד אוקראינה ולמה זה חשוב לישראל

למה הגל החדש של דיסאינפורמציה נוגע לא רק לאוקראינה

על רקע החרפת האירועים במזרח התיכון בפברואר ובמרץ 2026, נפתחה נגד אוקראינה קמפיין מידע מתואם. משמעותה לא הייתה רק לפגוע במוניטין של קייב, אלא גם לזרוע חוסר אמון בהנהגה האוקראינית, בטכנולוגיות ההגנה ובשיתוף הפעולה הבינלאומי של המדינה. לפי הערכת המרכז למאבק בדיסאינפורמציה של אוקראינה, בקמפיין זה היו מעורבות מבנים הקשורים לקרמלין ולמשטר האיראני.

לציבור הישראלי הנושא הזה רגיש במיוחד. כל ניסיון לקשר את אוקראינה עם אספקת נשק ל’שוק השחור’, עם איראן או עם תקיפות באזור פוגע אוטומטית בכמה נקודות עצב: בביטחון ישראל, באמון בבעלי ברית המערב ובתפיסת המלחמה כחלק ממאבק רחב יותר של דמוקרטיות נגד משטרים אוטוריטריים.

לא מדובר באוסף אקראי של שמועות. מדובר בתוכנית ברורה: לקחת משבר אמיתי, לשלב בו פייקים טעונים רגשית, להחליף עובדות בסגנון של מדיה ידועה ואז להפיץ את הכל דרך רשת משאבים בשליטה. כך בדיוק פועלת תעמולה מודרנית, כאשר היא צריכה לא להוכיח אלא לבלבל.

מה היו המטרות של הקמפיין הזה

לפי נתוני המרכז האוקראיני, לגל הדיסאינפורמציה הזה היו שלוש מטרות עיקריות. הראשונה – לפגוע במוניטין הבינלאומי של אוקראינה באמצעות האשמות שווא שהנשק המערבי שהועבר לה כביכול מגיע לשוק השחור ומגיע למדינות המזרח התיכון, כולל איראן. השנייה – לכפות דימוי של שלטון אוקראיני ‘לא כשיר’ ו’מושחת’. השלישית – לפגוע בשיתוף הפעולה הביטחוני הבינלאומי של אוקראינה באמצעות פייקים על אובדן מומחים אוקראינים במזרח התיכון.

זה חשוב גם לישראל, כי בסיפורים כאלה אוקראינה מוצגת לא כשותפה, אלא כמקור איום וחוסר יציבות. וכאשר תמונה כזו מתקבעת בשדה המידע הבינלאומי, מרוויחות הכוחות שמטרתם להרוס את האמון בין קייב, ירושלים, וושינגטון והבירות האירופיות.

חמשת הפייקים המרכזיים שהופצו נגד אוקראינה

המיתוס שהנשק המערבי מאוקראינה מגיע לאיראן

אחד הנרטיבים הרעילים ביותר נבנה סביב הטענה השקרית שהנשק שהועבר לאוקראינה על ידי שותפים מערביים מגיע לשוק השחור ואז מגיע לאיראן. בדו”ח מובא דוגמה של וידאו מזויף, מעוצב כחומר של USA Today. בו נטען כי בין שברי הנשק ששימש את איראן לתקיפות על ישראל ובסיסים אמריקאים באזור, כביכול נמצאו רכיבי נשק שהועברו בעבר לאוקראינה. לשם שכנוע נוסף אף הוסיפו ‘תגובה של אנליסט ISW’ מומצאת. המרכז קבע שהחומר היה מפוברק: במשאבים הרשמיים של USA Today לא הייתה פרסום כזה, וההצהרות המיוחסות לא מאושרות.

לקורא הישראלי הכל כאן שקוף לחלוטין: החישוב היה על תגובה רגשית חזקה. כאשר במסר אחד מחברים את איראן, תקיפות על ישראל וכביכול עקבות אוקראיניות, חלק מהקהל עשוי לחוות חוסר אמון מיידי, גם אם אין כלל הוכחות. זה בדיוק האפקט שעליו בנו מחברי הקמפיין.

האשמות שהשלטון האוקראיני מגן לא על המדינה אלא על האינטרסים האישיים

הנרטיב השני היה מכוון כבר פנימה לחברה האוקראינית ובו זמנית החוצה – לקהל הבינלאומי. בערוצי טלגרם, המתחזים לאוקראינים, הופצו מסרים מניפולטיביים שהשלטון האוקראיני כביכול שולח את המומחים הטובים ביותר להגנה אווירית וטכנולוגיות רחפנים להגן לא על ערים משלהם אלא על ‘שייחים ערביים’. במקביל הופצו האשמות חסרות בסיס שהמשלחות הללו קשורות לשמירה על רכוש זר של פוליטיקאים, פקידים וכוחות ביטחון אוקראינים, וכן ל’שוחד’ כלשהו ולהתעשרות אישית. בדו”ח מודגש שההאשמות הללו אינן מאושרות.

כאן התוכנית גם מוכרת: אם אי אפשר להפריך את שיתוף הפעולה של אוקראינה עם שותפים, מנסים להציג אותו כבגידה באזרחים עצמם. לישראל, שחיה בעצמה בלוגיקה של ביטחון מתמיד והתחייבויות ברית, התרגיל הזה מוכר היטב. תעמולה תמיד מנסה להפוך שיתוף פעולה לחשד, ועזרה מקצועית לבעלי ברית ל’בגידה’.

הסיפור על ‘קריסת כלכלה’ ומשבר דלק

עוד סיפור שהופץ עסק בעליית מחירי הדלק. על רקע המתיחות במזרח התיכון והגבלות השיט במצר הורמוז, כמה משאבים החלו לדחוף את התזה שהעלייה במחירי הדלק באוקראינה נגרמת לא מגורמים שוקיים חיצוניים אלא משחיתות ואי פעילות של השלטון האוקראיני. הופצו גרסאות קונספירציה שהפקידים כביכול משתמשים בעליית המחירים כמקור לרווח אישי. המרכז מציין שההאשמות הללו אינן מגובות בהוכחות ונבנות על רטוריקה רגשית והנחות.

זה כבר לא רק פייק, אלא ניסיון לשלב את אוקראינה במשבר עולמי כאילו היא עצמה הסיבה לבעיותיה. למעשה, התעמולנים לקחו גורם עולמי אמיתי – תגובת שוק הנפט למצב באזור – ותלו עליו מניפולציה פוליטית. שיטה זו מסוכנת במיוחד כי היא נראית ‘דומה לאמת’.

איך בדיוק פועלת מכונת התעמולה הזו

פייקים על אוקראינים שנהרגו במזרח התיכון וזיוף תמונות

אחד הנרטיבים הציניים ביותר עסק כביכול במותם של מומחים צבאיים אוקראינים במזרח התיכון כתוצאה מתקיפות איראניות. בדו”ח מודגש במיוחד שלשם הענקת אמינות לפייקים, השתמשו בתמונות של חיילים אוקראינים אמיתיים, ששינו להם את הנתונים האישיים והוסיפו נסיבות מוות בדויות. באחד המקרים השתמשו התעמולנים בתמונה אמיתית של המגן ניקולאי סיז’יק שנהרג ב-2024, ואז בעזרת AI ‘הצעירו’ אותו והמציאו שם אחר. באפיזודה אחרת שינו תמונה אמיתית של חיילים אוקראינים: התמונה הונחה על רקע עם דקלים וגורדי שחקים כדי ליצור רושם שהצילום נעשה במזרח התיכון.

זה כבר לא שקר רגיל, אלא ביזה דיגיטלית על זיכרון ומוות של אחרים. וזו בדיוק הסיבה שצריך לפרק קמפיינים כאלה בפירוט, ולא להתעלם מהם כעוד תעמולה. היום תמונה מזויפת יכולה להיות מכוונת לאוקראינה, מחר – לישראל, לצבאה, למילואימיה, למשפחותיה.

בזה טמון המשמעות הרחבה יותר של הנושא לקוראים שעוקבים אחרי הסדר היום דרך נאנווסטים – חדשות ישראל | Nikk.Agency. כאשר משטרים אוטוריטריים משתמשים במלחמה, בכאב, בנפט, באיראן, באוקראינה ובפחד לביטחון ישראל כחומר אחד למתקפת מידע, מדובר כבר לא בשקר מקומי, אלא במלחמה אזורית על תפיסת המציאות.

ניסיון להוכיח את ‘חוסר היעילות’ של טכנולוגיות ההגנה האוקראיניות

קו התקפה נפרד היה מכוון נגד התעשייה הביטחונית האוקראינית. במרחב המידע הופצה התזה שהפתרונות האוקראיניים בתחום ההתמודדות עם רחפנים אינם יעילים ואינם מסוגלים להגן על אובייקטים אסטרטגיים של מדינות שותפות. ככלי שוב השתמשו בחומרי וידאו מזויפים, מעוצבים כבר כתוכן של מדיה בינלאומית מכובדת, כולל Al Jazeera. הלוגיקה של המניפולציה פשוטה: לוקחים שיתוף פעולה בינלאומי אמיתי של אוקראינה בתחום הביטחוני, ואז משלבים בו כישלון בדוי.

לישראל, שבה טכנולוגיות הגנה אווירית, הגנה מפני טילים והגנה על תשתיות קריטיות הן בעלות משמעות קיומית ממש, הסיפור הזה נשמע במיוחד חריף. כל ספק ביעילות הפתרונות השותפים יכול לשמש ככלי ללחץ, חוסר אמון ופירוד אסטרטגי.

מי הפיץ את הנרטיבים האלה

בדו”ח נמנים מגוון רחב של משתתפים בהפצת מסרים כאלה: נציגים רשמיים של רוסיה ואיראן, רשת משאבי תעמולה Portal Kombat, מגזרים Pravda ו-ZOV הקשורים לשירותי הביטחון הרוסיים, ערוצי טלגרם כמו ‘לגיטימי’, ‘תושב’ ו’רכלנית’, רשת UkrLeaks, מערכת InfoDefense, משאבים של ויקטור מדבדצ’וק, מדיה ממשלתית איראנית, וכן חשבונות X המתחזים לאנליסטים ופרשנים עצמאיים. מצוין במיוחד שרשת ZOV מכוונת בעיקר לקהל האוקראיני ומתאימה תוכן הרסני לאזורים וערים גדולות, יוצרת אשליה של מקור מקומי של המסרים.

כלומר, לפנינו לא אוסף ספונטני של זריקות אנונימיות, אלא תשתית השפעה. יש לה ערוצים, שפות, מסכות, תבניות מוכנות וניסיון בהתאמת אותו מיתוס למשברים שונים.

אילו שיטות שימשו ולמה זה עובד

המרכז מתאר כמה טכניקות מפתח: זיוף מותג, כאשר זיופים מעוצבים כמדיה ידועה; ייחוס שקרי של תגובות למומחים אמיתיים; הפצה מתואמת דרך רשתות ערוצים; ערבוב עובדות אמיתיות עם מסקנות מניפולטיביות; מיחזור נרטיבים ישנים כמו נושא ‘השוק השחור של נשק’; וכן שימוש בבינה מלאכותית ליצירה ועריכה של תמונות ווידאו מזויפים.

במילים פשוטות, זו מפעל לאמינות. היא לא תמיד ממציאה הכל מאפס. הרבה יותר פעמים היא לוקחת עובדה אמיתית אחת, שתי הפחדות ישנות, לוגו מדיה מוכר, קצת עיבוד רשת עצבית – ומקבלת מוצר שנוח להעביר במסנג’רים בלי לבדוק.

למה זה חשוב לאוקראינה, לישראל ולכל הקואליציה הבינלאומית

המטרה הסופית של מבצעים כאלה היא לא רק לפגוע במוניטין של קייב. המשימה שלהם רחבה יותר: לערער את האמון בתוך אוקראינה, לדמורליזציה של החברה, לערער את הביטחון של בעלי הברית, ליצור ספקות בשקיפות השימוש בעזרה, לזרוע חוסר אמון בשיתוף הפעולה הביטחוני ובסופו של דבר להחליש את התמיכה באוקראינה. בדו”ח נאמר במפורש שעל הרמה הפנימית נרטיבים כאלה מכוונים לערער את האמון במוסדות המדינה, וברמה הבינלאומית – להחליש את דמותה של אוקראינה כשותפה אמינה.

לישראל יש כאן מסקנה מעשית חשובה. כאשר אותו קשר תעמולתי פועל בו זמנית נגד אוקראינה, נגד האמון בבריתות המערביות ובאמצעות המסלול האיראני מנסה להשפיע על הקהל במזרח התיכון, זה כבר לא רק עניין של מדיה, אלא גם של ביטחון. מלחמת המידע מזמן הפסיקה להיות תוספת למלחמת הטילים. היא הפכה לחזית מלאה שלה.

זו הסיבה שפירוק קמפיינים כאלה נחוץ לא רק לאוקראינים. הוא נחוץ גם לחברה הישראלית, שמכירה היטב איך פייקים, זיופים, סרטונים מחוץ להקשר ודליפות ‘מומחים’ מדומות משמשים ללחץ, הפחדה ודסטביליזציה פוליטית.

כל עוד אוקראינה וישראל נשארות במוקד של משטרים עוינים, מבצעי מידע כאלה יחזרו על עצמם. ישתנו התפאורות, הסיבות והפלטפורמות. אבל המהות תישאר זהה: לריב בין בעלי ברית, למחוק את הגבולות בין אמת לזריקה, ואז להציג כאוס מנוהל כמציאות.