מיצר הורמוז כמו הים השחור: מדוע קייב ראתה בפעולות איראן כתב יד מוכר של מוסקבה

הניסיון האיראני לחסום את מצר הורמוז עבור אוקראינה נראה לא כחדשות מופשטות מהמזרח התיכון, אלא כמעט כחזרה מילולית על מה שרוסיה עשתה בים השחור בשנת 2022. כך בדיוק ניסח זאת ב-20 במרץ 2026 שר החוץ של אוקראינה, אנדריי סיביגה: לדבריו, טהראן מנסה לחנוק את המסחר ולהפוך את הנתיב הימי לכלי לחץ פוליטי וצבאי – בדיוק לפי התוכנית שקייב כבר עברה.

לקהל הישראלי האנלוגיה הזו נשמעת במיוחד חדה. מצר הורמוז אינו נקודה פריפריאלית על המפה, אלא אחד מצמתי האנרגיה העולמיים המרכזיים: דרכו עוברות בדרך כלל כחמישית מהאספקה העולמית של נפט וגז נוזלי. כאשר במקום כזה מתחיל חסימת שיט, זה מהר הופך מסכסוך אזורי למשבר גלובלי – עם פגיעה במחירים, בלוגיסטיקה ובביטחון של בעלי הברית של ישראל.

מדוע ההשוואה של סיביגה לים השחור אינה נראית כמתיחה

אוקראינה מזכירה: טרור ימי כבר היה

סיביגה הצהיר כי עבור קייב ניסיונות איראן להגביל את חופש הניווט בהורמוז נראים “מוכרים בצורה כואבת”. הוא הזכיר ישירות שבשנת 2022 רוסיה חסמה את המסחר הימי בים השחור, בניסיון לחנוק את הכלכלה האוקראינית, אך אוקראינה מצאה פתרון ושחזרה את חופש השיט בכוחות עצמה, מבלי לקבל אולטימטומים ממדינת הטרור. שם הוא הדגיש: לאוקראינה יש ניסיון ייחודי, ידע ויתרון טכנולוגי בשאלות שחזור הניווט הימי.

זהו העצב המרכזי של כל הסיפור. קייב לא רק מביעה עמדה דיפלומטית. היא למעשה אומרת למערב ולמזרח התיכון: כבר ראינו איך מצור ימי משמש כנשק, ויודעים שאי אפשר להשאיר תוכניות כאלה ללא תגובה. בלוגיקה האוקראינית מדובר לא רק במצר בין איראן לעומאן, אלא במודל רחב יותר של כפייה – כאשר משטר אוטוריטרי פוגע לא רק בצבא האויב, אלא במסחר העולמי, בביטוח הספינות, בנמלים, בשווקים ובציפיות המשקיעים.

מדוע זה חשוב במיוחד לישראל

עבור ישראל, נושא הורמוז כבר מזמן אינו “זר”. איראן מאיימת לא רק על ספינות במפרץ הפרסי, אלא על כל הארכיטקטורה של הביטחון האזורי. אם טהראן יכולה למקש את הנתיב, לתקוף ספינות ולשבש אחד מהמסדרונות האנרגטיים המרכזיים בעולם, מדובר כבר בבדיקה של כמה המערב בכלל מסוגל להגן על כללי המשחק הבינלאומיים. וזהו נושא שבירושלים מבינים ללא הסברים ארוכים.

באמצע הסיפור הזה נשמע במיוחד גם המסקנה הרחבה יותר, שחשובה לקוראי חדשות ישראל | Nikk.Agency: אוקראינה מדברת כעת על הורמוז לא כצופה חיצונית, אלא כמדינה שעברה סחיטה דומה בים שלה. ולישראל הקול הזה חשוב במיוחד כי הוא נובע לא מתיאוריה, אלא מהפרקטיקה של מלחמה עם בעלי הברית של איראן ועם הלוגיקה של לחץ טרוריסטי.

מה קורה סביב הורמוז ב-20 במרץ

קייב כבר מתרגמת את הנושא מהצהרות לפרקטיקה

ב-20 במרץ הודיע הנשיא ולדימיר זלנסקי כי הורה למזכיר המועצה לביטחון לאומי ולביטחון רוסטם אומרוב לחבר את משרד החוץ של אוקראינה והצבא להערכת היוזמות הבינלאומיות הקיימות לגבי מצר הורמוז וההכנה האמיתית של המדינות להשתתף במשימות ייצוב. זהו רגע חשוב: קייב לא הסתפקה בהערה של סיביגה, אלא החלה לשקול גם את הפורמט המעשי של השתתפות – לפחות ברמת המומחיות והערכת התיאום הבינלאומי.

במהות, אוקראינה מציעה לעולם לא תמיכה מוסרית, אלא מומחיות. אחרי המלחמה בים השחור זה נשמע משמעותי. במיוחד עכשיו, כאשר הבירות המערביות עדיין מתווכחות על היקף התגובה, והשוק מגיב מהר יותר מהדיפלומטים.

ארה”ב לוחצת על בעלי הברית, אירופה מגיבה בזהירות רבה יותר

ב-14 במרץ דונלד טראמפ קרא בפומבי למדינות אחרות לשלוח ספינות מלחמה כדי להבטיח את ביטחון השיט במצר הורמוז. הוא הזכיר במיוחד את סין, צרפת, יפן, דרום קוריאה ובריטניה. ב-15 במרץ, לפי נתוני רויטרס, טראמפ כבר הזהיר על עתיד “רע מאוד” לנאט”ו אם בעלי הברית לא יעזרו להבטיח מעבר דרך המצר.

אבל התגובה האירופית הייתה הרבה יותר זהירה ממה שרצו בוושינגטון. בהצהרה משותפת מ-19 במרץ בריטניה, צרפת, גרמניה, איטליה, הולנד, יפן ולאחר מכן הצטרפו מדינות נוספות גינו את התקפות איראן על ספינות אזרחיות ותשתיות, כינו את חופש הניווט עקרון יסוד של המשפט הבינלאומי והצהירו על נכונות לתרום להבטחת מעבר בטוח דרך המצר. עם זאת, הניסוחים היו זהירים: דובר על “מאמצים מתאימים” ותכנון הכנה, ולא על כניסה מיידית לפעולות קרביות.

מה השתנה ביום אחד

לונדון עשתה צעד מעבר לשאר

ב-20 במרץ ממשלת בריטניה כבר אישרה לארה”ב להשתמש בבסיסים בבריטניה למתקפות על עמדות טילים איראניות שתוקפות ספינות במצר הורמוז. לפי נתוני רויטרס, מדובר בהסכמה לשימוש בתשתית הבריטית במסגרת “הגנה עצמית קולקטיבית של האזור”, כולל פעולות נגד מתקנים המעורבים בהתקפות על ספינות. זה הרבה יותר חמור מתמיכה דיפלומטית בלבד בחופש הניווט.

כלומר, לנגד עינינו מתרחש שינוי מהיר. רק אתמול בעלי הברית דיברו בעיקר על עקרונות, משפט בינלאומי ותיאום. כבר היום אחת המעצמות האירופיות המרכזיות למעשה נותנת לוושינגטון כלי לתגובה ישירה בכוח על תשתית איראנית המאיימת על השיט.

לכן דברי סיביגה על הים השחור פגעו בעצב של הרגע. הם מתארים לא רק את הניסיון הקודם של אוקראינה, אלא גם את הדילמה הנוכחית של המערב: או לתפוס את המצור הימי כ”פרק נוסף של הסלמה”, או להכיר בכך שזו צורה של טרור אסטרטגי שעובדת רק כל עוד סובלים אותה.

לישראל כאן חשוב עוד מסקנה אחת. אם יאפשרו לאיראן להפוך את הורמוז לאזור הפחדה, המכה הבאה תהיה לא רק על מכליות ומחירים עולמיים. היא תהיה על עצם הרעיון שניתן להגן על נתיבים בינלאומיים בזכות, בקואליציה ובהרתעה, ולא רק בפחד מפני מי שממקש את הים ראשון. אוקראינה כבר עברה את זה. עכשיו, נראה, השיעור הזה צריך להילמד מחדש על ידי כל האזור.