לברוב על ישראל, אוקראינה ואיראן: “רוסיה לא מחפשת מלחמות”, חמאס — “חלק מהחיים הפוליטיים”

ב-19 בפברואר 2026, שר החוץ של רוסיה סרגיי לברוב נתן ראיון לערוץ הטלוויזיה ‘אל-ערביה’, לכבוד מאה שנה ליחסים הדיפלומטיים בין רוסיה לערב הסעודית.

הסיבה הפורמלית – יובל. התוכן העובדתי – המזרח התיכון, ישראל, איראן ואוקראינה.

ההצהרות נשמעו ערב יום השנה הרביעי למלחמה המלאה של רוסיה נגד אוקראינה ובתנאי המלחמה המתמשכת של ישראל עם חמאס.

מה לברוב אמר על ישראל וחמאס

הדיאספורה, השפה והביקורת על פעולות ישראל

כשדיבר על ישראל, לברוב הדגיש את קיומה של ‘דיאספורה רוסית, סובייטית עצומה’ ואת התפשטות השפה הרוסית במדינה.

זהו דגש דיפלומטי מסורתי של מוסקבה על קשרים תרבותיים והיסטוריים.

הוא הכיר בהתקפת חמאס על ישראל כמעשה טרור. עם זאת, הוא עבר לביקורת על פעולות ישראל ברצועת עזה.

לדבריו, בתגובה לקריאות הקהילה הבינלאומית לשמור על החוק ההומניטרי הבינלאומי ולא להשתמש בכוח נגד האוכלוסייה האזרחית, ‘הפקידים הישראלים, מנהיגי צה”ל הצהירו בגלוי שאין שם אזרחים’.

לברוב הוסיף: ‘כביכול, שם כולם טרוריסטים, החל מגיל שלוש’.

ניסוח זה נשמע כהאשמה כלפי הנהגת ישראל בשימוש מופרז בכוח.

חמאס כ’חלק מהחיים הפוליטיים’

החלק הכי מדובר בראיון נגע למעמד חמאס.

לברוב הצהיר:

‘לפי כמה סימנים, אנשי חמאס מוכנים לחפש פשרות. ישראל, כפי שאני מבין, סבורה שחמאס לא צריך להתקיים כלל לא כארגון צבאי ולא כארגון פוליטי. חמאס – זה כמו ‘חיזבאללה’ בלבנון – זה בכל מקרה חלק מהחיים הפוליטיים’.

הצהרה זו נשמעת כהכרה בפועל בסובייקטיביות הפוליטית של חמאס – ארגון שישראל, ארה”ב והאיחוד האירופי רואים בו ארגון טרור.

מנקודת המבט של מדיניות הביטחון הישראלית, עמדה כזו של מוסקבה נראית כניסיון להכשיר את נוכחות חמאס בארכיטקטורה הפוליטית העתידית של עזה.

איראן, תוכנית הגרעין והאשמות כלפי ישראל

‘זכות ריבונית להעשרת אורניום’

בראיון לברוב הצהיר כי לאיראן יש ‘זכות ריבונית’ להעשיר אורניום.

הוא האשים את ארה”ב וישראל בכך שהתקיפות על מתקני הגרעין האיראניים יצרו סיכון לתקרית גרעינית ופגעו בסמכות הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית ובאמנת אי-הפצת נשק גרעיני.

בנפרד הוא הצהיר כי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ‘מתעקש באופן פעיל על צעדים רדיקליים כלפי איראן, תוך פגיעה בזכויותיה החוקיות’.

מנקודת המבט של העמדה הרשמית של ישראל, איראן נחשבת כאיום אסטרטגי, ותוכנית הגרעין שלה – כאיום פוטנציאלי על הביטחון הלאומי.

כך, הצהרת לברוב משתלבת בקו של מוסקבה לתמיכה בטהרן וביקורת על אסטרטגיית ההרתעה הישראלית.

אוקראינה ו’רוסיה לא מחפשת מלחמות’

ערב יום השנה הרביעי

כשעבר לאוקראינה, לברוב כינה את ‘המשטר הקייבי’ כמכשול העיקרי להסדרת הסכסוך.

הוא הצהיר כי רוסיה ‘לא מחפשת ולא רוצה מלחמות’.

ניסוח זה נשמע כמה ימים לפני יום השנה הרביעי לתחילת הפלישה המלאה של רוסיה לאוקראינה בפברואר 2022.

לברוב גם ציין כי אחת הנושאים המרכזיים של ועידת הביטחון במינכן הייתה, לדבריו, ‘הצורך להכות את רוסיה שהוכרזה כאויב’.

באותו ראיון הוא כינה את נשיא פינלנד אלכסנדר סטוב ‘אחד המנהיגים הניאו-נאצים הראשיים’.

רטוריקה כזו משקפת את הקו הקשה של הדיפלומטיה הרוסית כלפי מדינות האיחוד האירופי ונאט”ו, התומכות באופן פעיל באוקראינה.

מה המשמעות של הצהרות אלו עבור ישראל

לישראל חשובים כמה היבטים.

הראשון – עמדת מוסקבה כלפי חמאס. אם רוסיה רואה בחמאס כ’חלק מהחיים הפוליטיים’, זה מחזק את הקו הדיפלומטי של אותן מדינות שמאפשרות את השתתפות התנועה בתהליכים הפוליטיים העתידיים בעזה.

השני – תמיכה בזכות איראן להעשיר אורניום. בתנאי האיומים האזוריים המתמשכים, עמדה זו של מוסקבה נוגעת ישירות לאינטרסים האסטרטגיים של ישראל.

השלישי – הרטוריקה על ‘הדיאספורה הרוסית’ בישראל. הצהרות כאלה משמשות באופן מסורתי על ידי מוסקבה כאלמנט של כוח רך.

בהקשר זה, חדשות – חדשות ישראל | Nikk.Agency מציינים: הראיון של לברוב מאחד בלוגיקה אחת את ישראל, איראן ואוקראינה, ומציע גרסה רוסית לאיזון האזורי.

הקונטור הגיאופוליטי

מוסקבה בשנים האחרונות מחזקת את הקשרים עם טהרן, כולל שיתוף פעולה צבאי-טכני.

במקביל, רוסיה שומרת על ערוצי דיפלומטיה עם ישראל.

הראיון של לברוב מדגים ניסיון לשמור על שני הקווים – תוך ביקורת פומבית על מדיניות ישראל בעזה ותמיכה באיראן.

באשר לאוקראינה, הנוסחה ‘רוסיה לא מחפשת מלחמות’ נשמעה על רקע הקרבות המתמשכים והלחץ הסנקציוני.

מנקודת המבט של הקהל הבינלאומי, רטוריקה כזו מכוונת ליצירת פרשנות חלופית לסכסוך.

סיכום

הראיון של סרגיי לברוב לערוץ הטלוויזיה ‘אל-ערביה’ הפך לריכוז של העמדה החוץ-מדינית הרוסית בשלושה כיוונים מרכזיים:

ישראל וחמאס.

איראן ותוכנית הגרעין.

אוקראינה והמלחמה.

הניסוחים קשים. ההערכות חד משמעיות.

לישראל זהו אות: מוסקבה ממשיכה לבנות קו שבו חמאס לא מוצא מחוץ לשדה הפוליטי, איראן שומרת על ‘זכויות ריבוניות’, והאחריות למלחמה באוקראינה מוטלת על קייב והמערב.

כיצד זה ישפיע על הדינמיקה האזורית – יראו החודשים הקרובים.