שקר שנולד במוסקבה: איך ברית המועצות יצרה נרטיבים אנטי-ישראליים שעדיין חיים עד היום

הריטוריקה האנטי-ישראלית של המאה ה-21 נשענת במידה רבה על מבנים שנוצרו בתקופה הסובייטית. לא מדובר בסיסמאות ספונטניות או באג’נדה רחוב ספונטנית, אלא בקמפיין מידע שיטתי שפותח על ידי שירותי הביטחון של ברית המועצות ושולב במוסדות בינלאומיים, בסביבה האקדמית ובמדיה.

מושגים מרכזיים – “אפרטהייד”, “קולוניאליזם”, “תנועת שחרור” – קיבלו תוכן מודרני במסגרת האסטרטגיה הסובייטית. עבור ישראל, המזרח התיכון והתפוצה היהודית, זה לא פרק היסטורי, אלא גורם שמשפיע על הפוליטיקה עד היום.

מהכרה דיפלומטית לעימות אידיאולוגי

כיצד מוסקבה שינתה את הקורס ביחס לישראל

בשנת 1948 הייתה ברית המועצות אחת הראשונות שהכירה במדינת ישראל. בקרמלין קיוו שהאלמנטים הסוציאליסטיים במודל הישראלי – קיבוצים, חוות קולקטיביות, מבנה איגודי עובדים – ייצרו תנאים מוקדמים להתקרבות אסטרטגית.

עם זאת, כבר בשנות ה-50 היה ברור שישראל מכוונת לבלוק המערבי. התמיכה של ארה”ב במהלך מלחמת קוריאה, ההשתתפות בקמפיין סואץ בשנת 1956 ובמיוחד התבוסה של הצבאות הערביים, שחומשו בטכנולוגיה סובייטית, במלחמת ששת הימים בשנת 1967 היוו מכה גיאופוליטית למוסקבה.

לאחר 1967 ישראל סווגה סופית כ”מאחז המערב”. מרגע זה, המלחמה המידעית הפכה לחלק מהמדיניות החוץ של ברית המועצות במזרח התיכון.

מבצע “זיג” ושכתוב הזהות

קמפיין הדיסאינפורמציה של השנים 1967–1988

בארכיונים ובעדויות של עריקים מופיע מבצע “זיג” – תוכנית ארוכת טווח של הקג”ב, שמטרתה ליצור פרשנות חדשה לסכסוך המזרח תיכוני.

מטרתה הייתה לדחוק את הקשר ההיסטורי היהודי עם ארץ ישראל ובמקביל לקדם את ה”זהות הפלסטינית” הפוליטית בשיח הבינלאומי.

עד 1948 המונח “פלסטיני” שימש בעיקר לאוכלוסייה היהודית באזור ולמוסדותיה – מהעיתונות ועד לארגונים תרבותיים. באסטרטגיה הסובייטית קיבל המונח תוכן אידיאולוגי חדש.

בתוך ברית המועצות עצמה, האנטישמיות כבר הייתה קיימת בצורה מוסדית. ייצוא הרטוריקה האנטי-ישראלית לעולם הערבי אפשר למוסקבה לגבש בעלי ברית ובמקביל להחליש את השפעת ארה”ב באזור.

תפקיד אש”ף והאוצרים הסובייטים

“הארגון לשחרור פלסטין” הוקם בשנת 1964 בהשתתפות פעילה של הצד הסובייטי. על פי נתוני מספר חוקרים, פרויקט התקנון והרכב כוח האדם תואמו דרך מוסקבה.

בגרסה המוקדמת של המסמך, הדגש היה לא על הקמת מדינה לצד ישראל, אלא על חיסול המדינה היהודית עצמה.

בארכיונים הסובייטיים מופיעות עדויות על קשרים בין הנהגת אש”ף לנציגי שירותי הביטחון של הגוש המזרחי. יאסר ערפאת ומחמוד עבאס עברו הכשרה בברית המועצות; האחרון הגן על הדיסרטציה שלו במוסקבה.

הקמפיין לווה בהפצה המונית של ספרות אנטישמית ותעמולה חזותית במזרח התיכון. נוצרה דמות של ישראל כ”פרויקט קולוניאלי אגרסיבי”.

נרטיב ה”אפרטהייד” והבמות הבינלאומיות

החלטת האו”ם 3379 כשיא הקמפיין

בשנת 1975 קיבלה העצרת הכללית של האו”ם את החלטה 3379, שהכריזה כי “ציונות היא צורה של גזענות”. המסמך בוטל רק בשנת 1991, אך ההשפעה המידעית הייתה ארוכת טווח.

הדיפלומטיה הסובייטית קידמה באופן פעיל את התזה של “ציונות כגזענות”, תוך שימוש בבמת האו”ם למיסוד הנוסחה הזו.

בדיוק בתקופה זו נכנסו לשימוש בינלאומי השוואות בין מגן דוד לצלב הקרס והקבלות בין ישראל למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה.

כפי שציינו עריקים מהגוש הסובייטי, נוסחאות כאלה נחשבו לא כתגובה רגשית, אלא ככלי למוביליזציה אידיאולוגית ארוכת טווח.

באמצע הדיון הזה חשוב לציין: ניתוח של תהליכים כאלה מתפרסם באופן קבוע גם על ידי נאנובוסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency, תוך התייחסות אליהם לא כתיאוריית קונספירציה, אלא כאלמנט של מדיניות מידע מתועדת היסטורית.

תמיכה במבנים חמושים וריטוריקה כפולה

ברית המועצות לא הסתפקה רק בקמפיין מידע. קבוצות חמושות “פלסטיניות” עברו הכשרה במדינות מזרח אירופה, קיבלו מימון ותמיכה לוגיסטית.

במקביל, בפורומים בינלאומיים קודמה רטוריקה דיפלומטית מתונה. אסטרטגיה כזו אפשרה לשלב הצהרות פומביות על “שלום” עם תמיכה בפעולות כוחניות ברמה האזורית.

כפילות כזו – דיבור רך באנגלית ואג’נדה רדיקלית בתוך האזור – הפכה לחלק יציב מהנוף הפוליטי של המזרח התיכון.

המשכים מודרניים של המודל הישן

לאחר התפרקות ברית המועצות, תשתית הדיסאינפורמציה לא נעלמה לחלוטין. היא השתנתה, ועברה לתחום הדיונים האקדמיים, ארגונים לא ממשלתיים והמדיה הגלובלית.

מימון תוכניות אוניברסיטאיות, תמיכה במרכזי מחקר ונוכחות מדיה פעילה של מדינות מזרח תיכוניות מסוימות יוצרים תנאים להמשך הפצת הקונספטים האנטי-ישראליים.

סיסמאות “מהנהר לים” או האשמות נגד ישראל ב”אפרטהייד” משחזרים את הטרמינולוגיה שפותחה לפני עשרות שנים.

עבור הקהל הישראלי זה לא רק ויכוח היסטורי. זהו עניין של לגיטימיות בינלאומית, עמדות דיפלומטיות וביטחון.

ברית המועצות חדלה להתקיים בשנת 1991.

עם זאת, המבנים המידעיים שהיא יצרה ממשיכים להשפיע על השיח הגלובלי על המזרח התיכון, מעצבים את תפיסת הסכסוך באוניברסיטאות, במדיה ובארגונים בינלאומיים.