אוקראינה וסוריה לאחר אסד: ברית שקטה, אויב משותף ואיזון שברירי של השלטון החדש

הפלת משטרו של בשאר אל-אסד בדצמבר 2024 הייתה עבור סוריה קרע חד אך לא מלא עם העבר. השלטון התחלף, הדיקטטור נמלט, אך המדינה לא “הופעלה מחדש”. המדינה נכנסה לתקופה מעבר מורכבת, שבה משחקים תפקיד מפתח לא רק קונפליקטים פנימיים ומאבק על שליטה, אלא גם שחקנים חיצוניים.

ביניהם — אוקראינה. לא כסמל או כרקע הומניטרי, אלא כגורם ממשי בשינוי הסורי.

הרגע שכולם שמו לב אליו

כאשר כוחות האופוזיציה בראשות אחמד א-שרע התקרבו לדמשק, לא רק בריחתו של אסד הייתה מכרעת, אלא גם היעדר ההתערבות של רוסיה. התעופה, שהצילה את המשטר במשך שנים, לא עלתה לאוויר ברגע הקריטי.

הסיבה הייתה ברורה. רוסיה הייתה מרוכזת במלחמה נגד אוקראינה. משאבים, טכנולוגיה, תעופה — הכל הופנה לכיוון אחר. בסוריה ראו והבינו זאת.

אבל היה גם אלמנט שני, פחות פומבי. לדברי פעילים סורים ופעילי זכויות אדם, האופוזיציה בתקופה זו קיבלה תמיכה מצד אוקראינה. הפרטים לא נחשפו, אך עצם העובדה בתוך סוריה אינה מוטלת בספק ואינה נתפסת כסנסציה.

מדוע אוקראינה הפכה ל”משלנו”

עבור חלק ניכר מהחברה הסורית, אוקראינה אינה מדינה חיצונית ואינה קונפליקט מופשט. מאז 2014, הסביבה האנטי-אסדית הביעה בעקביות סולידריות עם האוקראינים, כשהיא רואה ברוסיה אויב משותף.

התעופה הרוסית השמידה ערים סוריות. החיילים הרוסים עזרו לדכא את ההפגנות. הבסיסים הרוסיים הפכו לסמל של חוסר חופש. במובן זה, המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה נתפסה בסוריה כהמשך של אותה לוגיקה, רק בחזית אחרת.

לאחר נפילת המשטר, הקשר הזה הפסיק להיות רק רגשי והפך לפוליטי.

השלטון החדש והאיזון האוקראיני

הממשל הזמני בדמשק מצא את עצמו במצב פגיע ביותר. מצד אחד — כלכלה הרוסה, מוסדות חלשים ומדינה מפורקת. מצד שני — הצורך הדחוף לחפש תמיכה חיצונית.

אוקראינה בקונפיגורציה זו הפכה לשותף חשוב, אם כי שקט. לפי הערכות של בני שיח סורים, הסיוע ההומניטרי מאוקראינה לאחר נפילת אסד היה משמעותי יותר מזה שקיבלה סוריה מרוסיה באותה תקופה.

זה יוצר עבור השלטון החדש מגבלה ברורה. חזרה מלאה לברית הדוקה עם מוסקבה הייתה משמעותה לא רק אובדן אמון המערב, אלא גם מכה קשה ליחסים עם קייב — כלומר, גם ללגיטימיות הפנימית.

לא במקרה НАновости — חדשות ישראל | Nikk.Agency מציינים: הגורם האוקראיני הפך לחלק מהמעבר הסורי, אף על פי שכמעט לא מבטאים אותו רשמית.

רוסיה: לא בעלת ברית, אך גם לא עבר

מוסקבה לאחר נפילת אסד לא נעלמה. בסיסים צבאיים, מנופים כלכליים, אנשי קשר ישנים וקשרים עדיין קיימים. אך אופי היחסים השתנה.

אם בעבר זו הייתה ברית אסטרטגית “לעשורים”, כעת — עסקאות קצרות, מוגבלות בקשיחות. שטרות, תבואה, נוכחות זמנית. ללא אידיאולוגיה וללא אמון.

השלטון הסורי החדש מבין: רוסיה נותרה מסוכנת דווקא משום שהיא מוחלשת ופועלת באגרסיביות. וכאן הניסיון האוקראיני משמש לדמשק כאזהרה מוחשית, ולא כדוגמה תיאורטית.

פנייה למערב — ותפקיד קייב

סוריה למעשה השתלבה במערכת הביטחון בהנהגת ארה”ב, משתתפת בפורמטים קואליציוניים ומקבלת הכשרה לכוחות הביטחון. זה נותן לה תמיכה חיצונית, אך לא פותר את כל הבעיות.

אוקראינה בתוכנית זו משמשת כקשר בין הניסיון הסורי של מלחמה ללוגיקה המערבית של התנגדות לרוסיה. לא כערבה פורמלית, אלא כדוגמה לכך שהחלשת מוסקבה בכיוון אחד משנה אוטומטית את האיזון בכיוון אחר.

מעבר ללא סיום

סוריה היום — מדינה ללא פטרון סופי ומוחלט. רוסיה חלשה מדי מכדי להכתיב תנאים. המערב דורש רפורמות וריסון אלימות. החברה עייפה, אך עדיין מוכנה להמתין.

אוקראינה בתמונה זו — לא עלילה משנית. זו חלק מהמציאות החדשה, שבה המעבר הסורי מתרחש לא בוואקום, אלא על רקע המלחמה המתמשכת של רוסיה עם העולם החיצון.

הניסיון הסורי מראה: עזיבת הדיקטטור היא רק ההתחלה. המאבק האמיתי מתחיל מאוחר יותר — על כך שהמדינה לא תחזור למסלול הכוח שכבר פעם אחת הביא אותה לאסון.