האחרון מהחטופים הוחזר הביתה: ישראל נפרדת מרן גואילי, גיבור 7 באוקטובר

28 בינואר 2026, ישראל נפרדה מהאחרון מהחטופים, שגופתו הוחזרה מרצועת עזה. רן גואילי — אחד מהסמלים של 7 באוקטובר, שוטר שיצא לקרב, ביודעו שאין לו לא פקודה ולא סיכוי לנסיגה.

רן היה בן 24. הוא התגורר ביישוב מיתר, שירת כסמל בכיר במשטרה והיה חלק מיחידת היס”מ נגב של המחוז הדרומי. בבוקר 7 באוקטובר הוא היה בחופשת מחלה — לאחר תאונה עם שבר בכתף, ממתין לניתוח. כששמע על מתקפת הטרור של חמאס, הוא לבש מדים, לקח נשק ויצא לחבריו.

רן נכנס לקרב עם הטרוריסטים בכניסה לקיבוץ עלומים. יירוטי רדיו של אותו בוקר שמרו את מילותיו האחרונות: הוא דיווח שאינו יכול להרים את הראש בגלל האש, שהתחמושת נגמרת, שנותרו לו רק כדורים בודדים. כשהכדורים נגמרו, רן נהרג.

גופתו נלקחה לעזה על ידי הטרוריסטים על אופנוע. מאוחר יותר דיווחו כלי התקשורת הישראליים כי השרידים נמצאו בשק עם סימון של בית החולים “שיפא”. בינואר 2024, 117 ימים לאחר החטיפה, הודיעו למשפחה רשמית כי רן לא שרד.

בבוקר 28 בינואר נערכה טקס אזכרה בבסיס הצבאי שורה ברמלה בהשתתפות יחידות משטרה. שם נערך גם משמר הכבוד האחרון. אביו של רן, איציק גואילי, קרא קדיש על הארון ואמר משפט קצר: “הנה, חבריך לוקחים אותך”. אמו, טליק, נישקה את הארון, ואז יצאה אל האנשים שבאו לתמוך במשפחה וחיבקה אותם.

לאחר מכן יצא מסע הלוויה המשטרתי למיתר. אלפי אנשים עמדו לאורך הדרכים, מלווים את רן בדרכו האחרונה. מאות הגיעו ישירות להלוויה, שהתקיימה במרכז הקהילתי המקומי. קציני המשטרה חלקו כבוד אחרון כאשר הארון הגיע ליישוב.

בטקס נכחו ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא המדינה יצחק הרצוג. זו לא הייתה השתתפות פורמלית — המדינה באה להיפרד מאדם שבחר לבד, בחירה שעליה מודים היום מדינה שלמה.

אמו של רן, טליק גואילי, אמרה בפרידה מילים שרבים ראו בהן פנייה לכל ישראל. היא הודתה כי התקווה לשובו של בנה — “על שתי רגליים או אפילו על אחת” — נתנה למשפחה כוח לחיות. והוסיפה: בזכות רן המדינה נזכרה כי למרות המחלוקות והוויכוחים, ישראל נשארת עם אחד.

בנפרד היא פנתה לטרוריסטים של חמאס: ניסיתם להפחיד את עם ישראל — תראו מה נשאר מכם. המילים הללו לא נשמעו כנקמה. יותר — כתוצאה.

אחיו הבכור של רן, עמרי גואילי, אמר שהיום המשפחה יכולה לראשונה לעשות צעד קדימה. “סוף סוף עברנו את התאריך הזה — 7 באוקטובר”, אמר, פונה לאחיו וקורא לו בכינוי אישי, הידוע רק לשניהם. הוא דיבר על חברות ואהבה, שהן חזקות יותר מהמוות.

רן גואילי היה אדם עם תחביבים רגילים: אופנועים, היסטוריה, כדורגל. הוא היה אוהד של “הפועל באר שבע”, שירת בחטיבת גולני, נפצע בברך בתאונה לא קרבית, אך חזר וסיים את שירותו כחובש קרבי. לאחר השחרור הוא הלך למשטרה, ליס”מ, — לשם שתמיד מגיעים ראשונים.

רן נקבר במיתר בשעה 14:30. הוא הותיר אחריו הורים, איציק וטליק, אח עמרי ואחות שירה.

עם החזרת גופתו של רן גואילי, לא נותרו חטופים ישראלים בעזה — לראשונה מאז מבצע “צוק איתן” ב-2014. זה לא סוגר את הפצע של 7 באוקטובר, אבל מסיים אחת מהדפים הקשים ביותר של המלחמה הזו.

ישראל נפרדת מהאחרון מהחטופים — וזוכרת את שמו של האדם שיצא לקרב, ביודעו שהוא עשוי לא לחזור. חדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency