“אתם מקפיאים אנשים. אתם גוזרים עליהם מוות” – מקייב הקפואה, הרב הראשי של אוקראינה משה אסמן פנה ל”משחררים” של פוטין.

הרב הראשי של קייב ואוקראינה משה ראובן אסמן פנה ברגש ל”משחררים” של פוטין ופרסם סרטון ברשתות החברתיות שלו.

בדבריו הוא מדבר לא כפוליטיקאי, אלא כאדם, כבן לניצול המצור, כמנהיג רוחני שרואה את סבלם של אנשים שלווים — זקנים, ילדים, משפחות שנותרו ללא חום, אור ומים באמצע החורף. דבריו הם האשמה ישירה כלפי אלו שהורסים את התשתית האזרחית ומגנים אנשים לקור ולייאוש.

בהבנה שחלק ניכר מהקהל הישראלי אינו דובר רוסית (או פשוט לא צופה בסרטון), עשינו תמלול מלא של הפנייה הזו ומפרסמים אותה במאמר שלנו, כדי שהמשמעות והכאב של המילים הללו יישמעו ויובנו כאן, בישראל.

טקסט הפנייה של משה אסמן:

“אני נמצא כעת במרכז העיר הגיבורה קייב, בלב אוקראינה.
בחוץ קור עז.

בבתים רבים אין חשמל, חימום ומים.
אנשים — זקנים, ילדים קטנים, נשים — חיים בדירות ללא חימום, שבהן הטמפרטורה יורדת לרמה מסוכנת.
זה מפחיד.

אני נזכר בעל כורחי במה שסיפר לי אבי.
הוא עבר את מצור לנינגרד כילד.
הוא סיפר על כל הזוועות שלה — על הרעב הנורא, ההתקפות, ההפצצות היומיות.

אבל מלבד זאת היה גם קור עז.
החורף היה בלתי נסבל.
אנשים לא יכלו להתחמם בבתיהם.
הם מתו לא רק מרעב, אלא גם מקור.

מעולם לא חשבתי שהזיכרונות הללו מילדותי יתעוררו לחיים כאן, בקייב — בעיר שכבר הותקפה ונכבשה פעם על ידי הפשיסטים הגרמנים.
והיום אלו שמסתתרים מאחורי סיסמאות על “דה-נאציפיקציה של אוקראינה”, למעשה פועלים בדיוק כמו הכובשים הפשיסטים הגרמנים.
הם הורסים בכוונה את התשתית, כפי שעשו במהלך מצור לנינגרד, מגנים אנשים למוות מרעב ומקור.

היום בקייב אנשים — סבים וסבתות — נמצאים בתנאים הללו.
המתנדבים שלנו רואים זאת בעיניהם.
אני עצמי הייתי שם, בבניין רב קומות ללא מעלית.
אין שם מים, קר שם.

אנשים לא יכולים לצאת, לא יכולים לקנות לעצמם אוכל, לא יכולים להתחמם.
הם זקוקים לתרופות.

וכל זה קורה כי מטוסים, טילים ורחפנים רוסיים תוקפים באופן שיטתי את התשתית האזרחית של אוקראינה, הורגים בכוונה אנשים שלווים.

לאחרונה בקייב הגיעו מצילים לתקן תחנת חימום — והם הותקפו בטיל.
לפני כן הגיעו רופאים להציל ולטפל באנשים — וגם הם הותקפו בטילים.
זה פשע נגד האנושות.

ולכן אני פונה לאלו שעוד נותר בהם רגש ויכולת לחשוב, ולא רק לצפות בטלוויזיה הרוסית.
אתם מבצעים כעת את אותו פשע שביצעו פעם הכובשים הפשיסטים הגרמנים נגד עמי ברית המועצות.
זה אותו רוע.

אתם מקפיאים אנשים.
אתם מגנים אותם למוות.

אני גאה להיות כאן, בצד הזה — עם העם האוקראיני הגיבור.
עם שלא מוכן להיכנע, לא מוכן ללכת לעבדות, לא מוכן לאבד את תרבותו, את ארצו ואת אדמתו.
הוא נלחם — ומעורר הערצה.

ואלו שבאו רק כדי להרוג ולמנוע מאנשים חום, אור וחיים, נמצאים בצד האפלה.
אבל האור ינצח את האפלה.

אני מתפלל שאנשים ישרדו את החורף הזה.
שלא ימותו.
שילדים לא יסבלו ולא יחלו.
שחולים יחלימו.
גם בתי החולים סובלים, ואנחנו עוזרים ככל שנוכל.

המתנדבים שלנו ימשיכו לעזור.
האור ינצח.
הטוב ינצח את הרע.

ואלו שעושים רע יתמוססו באי קיום.

תודה לאל ותודה לאוקראינה.”

זו הסיבה שראינו לנכון לתעד את הפנייה הזו לא בקטעים ולא בסיכום, אלא במלואה — כמסמך של הזמן, כקול של אדם שמדבר על המלחמה לא באופן מופשט, אלא מתוך כאב אנושי וזיכרון היסטורי. עבור הקהל הישראלי, שאין לו תמיד גישה לעדויות כאלה ישירות, התמלול הזה הוא דרך לשמוע ולהבין מה קורה היום באוקראינה, מעבר לדיווחים היבשים ולכותרות.

בפרסום הטקסט הזה, נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency ממלאים את תפקידם: להביא את ההקשר, לשמר עדויות ולחבר את החברה הישראלית עם המציאות שאי אפשר להתעלם ממנה.