טראמפ נגד חמינאי: מדוע המשטר האיראני נראה פגיע לראשונה מזה עשרות שנים

ב-17 בינואר עבר נשיא ארה”ב דונלד טראמפ מרמיזות לניסוחים ישירים. בראיון ל-Politico הוא הביע בגלוי אי שביעות רצון מהנהגת המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי, והצהיר כי תקופתו בת 37 השנים צריכה להסתיים. לדברי טראמפ, לא מדובר ברטוריקה דיפלומטית, אלא במשטר ש” הורג את עמו ומחריב את המדינה”.

עבור האזור זה היה אות. לא רק הצהרה נוספת של וושינגטון, אלא סימן לשינוי בטון — קשוח, אישי, ללא הסתייגויות הרגילות.

פרשנים פוליטיים ערביים מסכימים על דבר אחד: בעימות צבאי או פוליטי ישיר עם ממשל טראמפ, המשטר האיראני הנוכחי בקושי יעמוד במרחק ארוך. המתח בתוך המדינה מושתק זמנית בשיטות כוחניות, אך השקט הזה נראה טקטי ולא יציב.

למה טהראן כבר לא מרגישה תמיכה

אנליסטים מצביעים על שרשרת אירועים ששינתה את החישובים של טהראן. נפילת משטר בשאר אסד בסוריה והמבצע האמריקאי בוונצואלה, שהסתיים במעצרו של ניקולאס מדורו, היוו דוגמה מוחשית: תמיכה חיצונית אינה מבטיחה הישרדות.

רוסיה וסין, שעליהן איראן הסתמכה באופן מסורתי כשותפות אסטרטגיות, מראות יותר ויותר פרגמטיות. השתתפותן בסדר היום האיראני נתפסת כחישובית ומוגבלת — ללא נכונות לשאת סיכונים ממשיים. התמיכה קיימת, אך היא סמלית והפיכה.

לחץ שמשנה את כללי המשחק

בירושלים מציינים: הקו של טראמפ שינה את ההקשר הגלובלי. השליטה בזרמי האנרגיה והמינרלים בוונצואלה הפכה לדוגמה כיצד וושינגטון משלבת כוח צבאי, כלכלי ופוליטי.

רוסיה, שהגנה בעבר באופן פעיל על אסד, בחרה בסופו של דבר את סדרי העדיפויות שלה. ניסיון זה נלמד בקפידה בטהראן — ומסיקים מסקנות לא נעימות.

סימנים צבאיים ומגבלות ההרתעה

פקידים איראנים מודים יותר ויותר: הלחץ על המשטר גובר. אחד הסימנים היה מלחמת “האריה העולה” בת 12 הימים עם ישראל ביוני, שהראתה את פגיעות מערכת ההגנה האיראנית.

המדינה איבדה חלק ניכר מיכולות ההגנה שלה. למעשה, הכלי העיקרי להרתעה נותר הארסנל הבליסטי — כ-2000 טילים. זהו משאב רציני, אך הוא כבר לא מספיק להתמודדות בטוחה מול ארה”ב וישראל.

כלכלה, מחאות וסדקים בתוך האליטה

על רקע הכלכלה המדרדרת, המהומות הפנימיות הופכות לגורם מסוכן יותר ויותר. המכות על תשתית הגרעין, שנגרמו במהלך מבצעי ישראל וארה”ב, ערערו את האמון בהנהגה. שאלות נשמעות כבר לא רק ברחובות, אלא גם במשרדים.

לפי מקורות בתחום הביטחון, בתוך האליטה הפוליטית האיראנית מתבצעת הערכת סיכונים מחדש. כולל — בקרב אלה שבעבר נחשבו לרפורמטורים זהירים ולא לאופוזיציה.

ערוצים סודיים והפסקות פומביות

הניסיון להקים ערוץ תקשורת סגור עם וושינגטון לדיון בעסקת גרעין חדשה הפך לסימן נוסף לחולשה. כאשר טראמפ חשף בפומבי את קיומם של מגעים אלה והקפיא את המשא ומתן, הוא הבהיר: ויתורים אפשריים רק עם שינוי בהתנהגות המשטר, כולל הפסקת הדיכוי הקשה של המחאות.

שני תרחישים של דה-סטביליזציה

מומחים מציינים שני מסלולים סבירים להתפתחות המשבר. הראשון — שילוב של לחץ מתמיד מצד ארה”ב והפגנות המוניות, שהכוחות לא יוכלו לשלוט בהן ללא הגבלה.

השני — קרע פנימי, שבו ההנהגה הצבאית תראה בחמינאי איום על שמירת המערכת עצמה ותלך להחלפת המנהיג למען היציבות.

התוצאה עדיין לא נקבעה. אך עצם העובדה שהשאלה על נפילת המשטר נדונה בקול רם וברצינות כבר משנה את האיזון. הסדר הישן נסדק, והחדש — עדיין לא התגבש. בדיוק בנקודת אי הוודאות הזו נמצאת איראן היום, וההתפתחות במצב נעקבת בקפידה בירושלים, וושינגטון והרחק מעבר להן.

חדשות ישראל — Nikk.Agency