«מועצת השלום» של טראמפ: 60+ הזמנות, התחלה עם עזה ודאגה בעולם סביב תפקיד האו”ם

הבית הלבן החל לשלוח הזמנות לעשרות מדינות להצטרף לגוף חדש שדונלד טראמפ מכנה “מועצת השלום”. במכתבים מדובר על “גישה חדשה” ליישוב סכסוכים, והנושא הראשון שהוכרז הוא עזה — על רקע ניסיונות להתקדם לשלב השני, הקשה ביותר, של ההסכמים להפסקת אש וניהול המגזר.

עצם הרעיון של “מבנה מקביל” עורר מיד חשדנות בקרב דיפלומטים. בשיחות לא רשמיות נשמע אותה שאלה: האם זה כלי נוסף שעוזר במקום שבו האו”ם איטי מדי, או ניסיון ליצור מתחרה לארגון האומות המאוחדות ולהעביר את הלגיטימיות הפוליטית לפלטפורמה הנשלטת על ידי וושינגטון.

מאיפה מתחיל הפרויקט ומה מתכוונים להטיל עליו

לפי ההיגיון של היוזמים, “מועצת השלום” צריכה להתחיל עם שאלות עזה. כמטרות מפתח מופיעות “הרכבה מחדש” פוליטית ומנהלית של ניהול המגזר, ליווי ביטחוני בינלאומי, יצירת מבנה ניהולי פלסטיני חדש, פירוק חמאס מנשקו והשקת תוכנית שיקום גדולה.

חשוב שהפורמט הזה מוצג לא כדיפלומטיה רב-צדדית ארוכה, אלא כמנגנון של “החלטות מהירות”: פגישות קבועות, קבוצות עבודה, הסכמות נקודתיות שניתן לעגן במהירות ברצון הפוליטי של המנהיגים.

מי נכנס ל”ליבה המבצעת” ולמה זה הפך לאות נפרד

אחת הסיבות לתשומת הלב המוגברת היא איך נבנה “המעגל המבצעי”. בדיונים מופיעים:

• מזכיר המדינה של ארה”ב מרקו רוביו

• שליח מיוחד של נשיא ארה”ב סטיב ויטקוף

• ג’ארד קושנר (קרוב משפחה ושותף קרוב של טראמפ)

• ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר

• מספר דמויות בכירות אחרות ממוסדות בינלאומיים ועסקים

הרכב השמות נקרא בצורה כפולה. מצד אחד, אלו אנשים עם ניסיון במשא ומתן והשפעה. מצד שני, השתתפות המעגל הקרוב של טראמפ מגבירה את החשדות שהמבנה החדש לא יהיה “על-לאומי” במובן הקלאסי ויישאר כלי פוליטי של מרכז אחד.

“מקום קבוע” במיליארד: החלק הפיננסי שנשמע כמו פוליטיקה

הנקודה השנויה ביותר במחלוקת היא המודל הפיננסי. בפרויקט נדונה הרעיון: מדינות שרוצות לקבל “מקום קבוע” צריכות להפקיד תרומה של מיליארד דולר. עבור השאר מוצע עקרון חברות רוטציוני לתקופה של עד שלוש שנים עם אפשרות להארכה.

ברמה של פסיכולוגיה פוליטית זה נראה כמו “כרטיס כניסה” לארכיטקטורת הביטחון הבינלאומית, שבה כסף הופך למעמד. וזה בדיוק הרגע שמעורר אי נוחות פנימית אצל ממשלות רבות: מדובר לא רק על עזרה לעזה ושיקום, אלא על מי ובאילו תנאים מקבל מנופי השפעה.

תגובת בירות העולם: מאישור זהיר למתח ניכר

האות החיובי הפתוח ביותר, לפי דיווחים ממעגלים דיפלומטיים, נתנה הונגריה — בודפשט הצהירה על נכונותה להשתתף.

מדינות אחרות מנסחות תשובות בזהירות. שם, כשאומרים “אנחנו מוכנים לתרום”, כמעט תמיד מוסיפים: אין פרטים, יש מעט מסגרות משפטיות, הסמכויות אינן ברורות, מנגנוני הפיקוח על הכספים אינם נחשפים. זו נוסחה דיפלומטית קלאסית כאשר לא רוצים לטרוק את הדלת, אך גם לא מוכנים לחתום על הלא נודע.

למה שוב עולה האו”ם — ומה הקשר לרטוריקה האירופית “לא ניתן להפחיד אותנו”

עבור דיפלומטים הדאגה המרכזית אינה בכך שמופיעה “מועצה” נוספת. הדאגה היא שהיא עשויה להתחיל לקחת על עצמה פונקציות שבעבר עברו דרך האו”ם: מנדטים, ניטור, תיאום “נוסחאות שלום”, חלוקת סיוע כספי, זכות להוציא משתתף מהתהליך.

על רקע זה באירופה מתחזקת ההנחיה הפוליטית “לא להיכנע ללחץ” — היא נשמעת בנושאים שונים, מאוקראינה ועד מקרים אקזוטיים יותר. בהצהרות פומביות של מנהיגים אירופיים נשמעת יותר ויותר המחשבה: איומים לא צריכים לעבוד לא על אוקראינה ולא על כל כיוון אחר של מדיניות בינלאומית. זו רטוריקה לא רק על משברים ספציפיים — זו על כללי המשחק.

מה זה יכול לומר על עזה — ולמה רבים חושבים מעבר לעזה

פורמלית הפרויקט מתחיל עם עזה. אבל המבנה עצמו ניתן להרחבה בקלות: אם הוא יפעל, ניתן יהיה ליישם אותו על כל אזור סכסוך — מאוקראינה ועד אזורים “מורכבים” אחרים שבהם הדיפלומטיה תקועה.

ישנם שני תרחישים מנוגדים:

1. פרגמטי. הפורמט החדש מאיץ החלטות, עוזר לאסוף כסף לשיקום, יוצר לחץ על הצדדים לסכסוך ומספק מנגנוני ביטחון מהירים.

2. סיכון מערכתי. הפורמט החדש הופך למועדון השפעה, שבו מעמד נקנה, הכללים משתנים לפי הרצון הפוליטי של היושב ראש, והמוסדות הבינלאומיים מאבדים משמעות, כי ההחלטות המרכזיות עוברות “מעקף”.

סיכום: הרעיון מהיר, אבל המחיר עשוי להיות גבוה

ב”מועצת השלום” רבים רואים ניסיון של טראמפ להראות תוצאות במקום שבו הדיפלומטיה המסורתית נראית אינסופית. אבל דווקא המהירות והריכוזיות של הכוח — זה מה שמדאיג ממשלות: אם הגוף החדש באמת יתחיל לפעול כמתחרה לאו”ם, העולם עשוי לקבל לא מערכת ביטחון יעילה יותר, אלא תחרות בין מוסדות ומאבק על לגיטימיות.

שאלה לקוראים: אם מבנה כזה יפעל — האם זה יהיה “מאיץ שלום” מועיל או תקדים מסוכן, שלאחריו הכללים הבינלאומיים יהפכו סופית לעניין של רצון פוליטי של החזקים ביותר?

וכן — יהיה צורך לעקוב בזהירות: ברגע שיופיע רשימה רשמית של מדינות וכללי חברות סופיים, יהיה ברור אם זה פרויקט “בהצהרות” או מציאות חדשה של הפוליטיקה העולמית. NAחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency תעדכן אתכם, כי כל זה נוגע ישירות גם לישראל, גם לאוקראינה, וגם לאופן שבו יתקבלו החלטות על מלחמה ושלום בעתיד.