לייקה, ברומטר ו”סטוליק פדורובה” נדיר: מוזיאון השואה בדניפרו קיבל מכשירים ייחודיים מהמאה ה-19–20

האוספים של המוזיאון “זיכרון העם היהודי והשואה באוקראינה” בדניפרו התחדשו בכלים מדעיים ומדידתיים נדירים, שבדרך כלל נשארים באוספים פרטיים או במעבדות מתמחות. על התוספות החדשות דיווחה בינואר 2026 Federation of Jewish Communities of Ukraine: המוצגים נמסרו על ידי חבר הקהילה היהודית בדניפרו אליעזר (אלכסנדר) גושקוביץ’ וחבר המוזיאון, מזכיר בית הדין הרבני, הרב אברהם יוסף יצחק קרשנבאום.

בסיפורי המוזיאונים לעיתים קרובות נשמע המילה “ייחודי”, אך כאן היא מוצדקת באופן מוחשי: מדובר בדברים שמראים לא רק את התקופה, אלא גם איך נראתה המדע “בידיים” — מדויקת, כבדה, לפעמים כמעט תכשיטית בביצוע.

הפרט הבולט ביותר בין התוספות החדשות הוא נרתיק עם כיתוב זהב “E. Leitz, Wetzlar”. בפנים שמור עינית מקורית למיקרוסקופ, הקשורה לבית הספר האופטי הגרמני האגדי. חברת E. Leitz (ווצלר) צמחה מייצור אופטי במאה ה-19 ולאחר מכן הפכה למפורסמת בעולם תחת המותג Leica — סמל לאופטיקה מדויקת, מיקרוסקופים וטכנולוגיית צילום. ויטרינה עם פריט כזה אינה עוסקת ב”עתיקות יפות”, אלא בתרבות התעשייתית והמדעית של אירופה, שקבעה במידה רבה את מראה המעבדות במאה ה-20.

ההיסטוריה של Leitz חשובה גם להקשר של המוזיאון: מותגים טכנולוגיים ברמה כזו בדרך כלל מזוהים עם מרכזים תעשייתיים ואוניברסיטאות, אך גורל הכלים לעיתים קרובות מוביל אותם לידיים פרטיות, דרך ארכיונים משפחתיים, הגירה, מלחמות, שינויי גבולות. וכאשר פריט כזה מגיע לאוספי המוזיאון באוקראינה, הוא הופך לסמן לא רק של ההיסטוריה הטכנית, אלא גם של הביוגרפיה של אזור שלם.

המוצג השני, שהמומחים מכנים נדיר, הוא שולחן פדורוב אוניברסלי. זהו מכשיר מסתובב למיקרוסקופ פולאריזציה: הוא מאפשר לשנות את מיקום הקריסטל בחיתוך דק ולמדוד קבועים אופטיים. המכשיר נקרא על שם המדען יבגרף פדורוב, שיצר את הדגם הראשון בשנת 1891. מאוחר יותר שיפרו את המבנה: עד 1896 תיארו גרסה עם ארבעה צירים, וב-1929 החוקר האמריקאי ריצ’רד קונרד אמונס הוסיף ציר חמישי. עד שנות ה-60 של המאה ה-20 השתמשו ב”שולחן” באופן פעיל במחקרים מדעיים, אך לאחר מכן דחקו אותו טכנולוגיות מודרניות יותר — יחד איתן נעלמו גם הכישורים לעבודה עם ציוד כזה. כיום, לפי הערכות המומחים, רק מעטים יודעים לעבוד איתו בביטחון אמיתי.

בהצגת המוזיאון זו קו חשוב: המוצג יקר לא רק במתכת ובמנגנון, אלא בכך שהוא שומר על “שפת” המעבדה של העבר — דרך לראות את הקריסטל, למדוד אור וזוויות, להבין את החומר בידיים, ולא רק בכפתורים.

לא פחות מרשים הוא הברומטר הכיס העתיק, שיוצר על ידי חברת השעונים האוסטרית של יוהאן גולצמן (1763–1827) מווינה. זהו ברומטר אנרואידי — מכשיר שמודד לחץ אטמוספרי ללא נוזל: המחוג נע באמצעות דפורמציה של הגוף. דברים כאלה נתפסים לעיתים קרובות כ”רומנטיקה של מסעות”, אך למעשה זהו כלי של זמן מדויק, כאשר מדידת מזג האוויר והלחץ הייתה חלק מהלוגיסטיקה והמדע האמיתיים, ולא אפליקציה בטלפון.

עניין מיוחד מעוררים מאזניים מעבדתיים, למעשה תכשיטיים, שיוצרו בסוף המאה ה-19 בסדנה של ק. נוביקוב, שהתמחתה במאזניים ומשקולות. הייחודיות היא באריזת המפעל השמורה ובסט המשקולות המלא. עבור אנשי המוזיאון זו כמעט סיטואציה אידיאלית: השלמות מאפשרת לא רק להציג את הפריט, אלא להראות איך השתמשו בו ואילו סטנדרטים של דיוק נחשבו לנורמה בתקופתו.

תוספות כאלה למוזיאון הן תמיד יותר מ”השלמת ויטרינות”. זהו הרחבת הסיפור: על איך חיו ועבדו אנשים, אילו פריטים ליוו את המחשבה המדעית, ואיך התרבות החומרית שורדת קטסטרופות ומלחמות, שומרת על קשר הדורות.

במוזיאון הודו לתורמים וציינו שכבר בקרוב המוצגים יתפסו מקום באולמות התצוגה ויהיו זמינים לקהל הרחב. עבור דניפרו, שבה הזיכרון על ההיסטוריה היהודית של אוקראינה היום משתלב עם חוויית המלחמה החדשה, מוצגים כאלה נשמעים במיוחד מדויק: הם מחזירים את תחושת הרציפות של התרבות — אפילו שם, היכן שההיסטוריה מנסה כל הזמן לקטוע אותה.

סיפורים כאלה — על אנשים, קהילות ושימור הזיכרון דרך פריטים קונקרטיים — אוספת ומסבירה מדי יום НАновости — חדשות ישראל | Nikk.Agency, כדי שהקשר בין אוקראינה, ישראל והמורשת היהודית יישאר חי ומובן.