מקורות ביטחון מערביים מעריכים את היקף האספקה האיראנית לצבא הרוסי במלחמה נגד אוקראינה בסכום של כ-2.7–3 מיליארד דולר רק בתחום הטילים. מדובר במאות טילים בליסטיים ונ”מ, כמו גם ברחפנים מתאבדים וטכנולוגיות נלוות, שהפכו לחלק מהלוגיסטיקה הצבאית הרוסית לאחר תחילת הפלישה המלאה.
על פי הנתונים שמביא בלומברג ב-12 בינואר 2026 בהסתמך על גורם ביטחוני מערבי, החוזים בין טהראן למוסקבה החלו להיערך כבר בסתיו 2021 — לפני פברואר 2022. זהו פרט חשוב: שיתוף הפעולה בתחום החימוש לא נוצר “לפי המצב”, אלא נבנה מראש כפרויקט פוליטי-טכנולוגי.
מה, לפי הערכות המערב, איראן העבירה לרוסיה
ברשימה מופיעים טילים בליסטיים לטווח קצר Fath-360, כ-500 טילים בליסטיים אחרים, כמו גם כ-200 טילי נ”מ למערכות הגנה אווירית. קו נפרד כולל רחפנים Shahed-136 וחבילת פתרונות שאפשרה לרוסיה להקים ייצור מקביל תחת המותג “גרניום-2”.
אחד החוזים לאספקת רחפנים, שנחתם בתחילת 2023, מוערך ב-1.75 מיליארד דולר. ההוצאות הכוללות של רוסיה על מוצרים צבאיים איראניים מאז סוף 2021 מעריכים המערב מעל לסכום של 4 מיליארד דולר.
למה הסיפור הזה חשוב לאוקראינה
לאוקראינה כאן המפתח הוא לא רק היקף, אלא גם סוג האספקה. טילים בליסטיים ורחפנים המוניים סוגרים עבור רוסיה את מה שקשה ויקר להחליף בתוך המדינה תחת סנקציות: “קו ייצור” יציב של אמצעי פגיעה מרחוק.
בנוסף, הקשר “רחפנים + טילים + תחמושת” מאפשר למוסקבה לשמור על לחץ על האנרגיה והתשתיות, מבלי להשתמש רק במלאי שלה.
אנליזה: מה רוסיה עשויה לתת לאיראן בתמורה
השאלה “מה בתמורה?” בעסקאות כאלה כמעט תמיד חשובה יותר מהסכום. הכסף הוא השכבה החיצונית. בפנים, בדרך כלל, יש חילופי הבטחות פוליטיות, טכנולוגיות ודרכי עקיפה.
הנה הכיוונים הריאליסטיים ביותר, הנובעים באופן לוגי מאיך שבדרך כלל נבנים בריתות כאלה תחת סנקציות.
1) טכנולוגיות ועזרה הנדסית
גם אם איראן יודעת לעשות הרבה בעצמה, רוסיה נשארת מקור לכישורים מסוימים: חומרים, מנועים, רכיבי מערכות הנחיה, בסיס רכיבים, פתרונות ללוחמה אלקטרונית, אינטגרציה של מערכות טילים ושדרוג פלטפורמות. לא בהכרח “העברת טכנולוגיות פלא”, לפעמים מספיק גישה לרכיבים שקשה לקנות בגלוי.
2) יכולות אוויריות והגנתיות
איראן פגיעה כרונית בתחום התעופה וההגנה האווירית. רוסיה יכולה לפצות על כך באספקה או שדרוג מערכות — מחלקי תעופה ונשק ועד ייעוץ בהגנה אווירית, הכשרה ותחזוקה. אפילו חבילות מוגבלות מסוג זה מעלות באופן חד את היציבות הפנימית של המשטר.
3) עקיפת סנקציות ותשתית פיננסית
החלפה מעשית יכולה להיראות כך: איראן נותנת נשק, רוסיה נותנת מסלולים, תוכניות ומתווכים. ייצוא אפור, תשלומים מוצלים, שרשראות ברטר, מתווכים קריפטו/בנקאיים, “אריזת מחדש” של מקור מוצרים. עבור שתי מדינות תחת סנקציות זה לא נושא צדדי, אלא בסיס להישרדות של זרמי כלכלה.
4) נפט, דלק ומבנים מסחריים משותפים
לאיראן חשוב מאוד למכור נפט ומוצרי נפט. לרוסיה — גם כן. באופן פרדוקסלי, בקשרים כאלה הם יכולים לעזור זה לזה: ערבוב משלוחים, העברות, שינוי דגלים, לוגיסטיקה דרך מדינות שלישיות, ביטוח “דרך פרוקסי”. זה יוצר עבור איראן חלון הכנסות ועבור רוסיה — ערוץ לעקיפת מגבלות.
5) “גג” פוליטי ותמיכה דיפלומטית
מוסקבה משתמשת באופן שיטתי בזכות הווטו ובכלים דיפלומטיים כדי לטשטש את הלחץ על השותפים. עבור טהראן זה לא מופשט: פחות בידוד — יותר מרחב לתמרון. בתמורה איראן הופכת לספקית משאבים ונשק, כמו גם פלטפורמה לבדיקת פתרונות.
6) שיתוף פעולה תעשייתי-צבאי כחוזה ארוך
ערך נפרד לאיראן — לא מכירה חד פעמית, אלא מעבר לייצור משותף ומחזור עדכונים קבוע. אם איראן עזרה לרוסיה ב”לוקליזציה” של רחפנים, אז רוסיה יכולה לעזור לאיראן במה שקשה להגדיל במהירות: חומרים, אופטיקה, מיקרואלקטרוניקה, רכיבים לדיוק וטווח.
מה נראה הכי פחות סביר
ברית הגנה מלאה עם התחייבות “להתערב זה למען זה” נראית פחות ריאליסטית — גם עם ניסוחים רועשים על “שותפות אסטרטגית”. משטרים כאלה בדרך כלל משאירים לעצמם מרחב לנסיגה, כדי לא להיגרר למלחמה של מישהו אחר באופן אוטומטי.
סיכום
העסקאות בין רוסיה לאיראן — זה לא רק “אספקת טילים תמורת כסף”. זו ביטוח הדדי של שני משטרים תחת סנקציות: אחד מקבל נשק וקצב מלחמה, השני — טכנולוגיות, לוגיסטיקה, תוכניות פיננסיות וכיסוי דיפלומטי.
ובדיוק בגלל זה כל סדק בקשר הזה — פוליטי או טכנולוגי — יכול להיות בעל השלכות ישירות לא רק על האזור, אלא גם על החזית באוקראינה.
באופטיקה הישראלית הסיפור הזה נקרא גם בנפרד: כאשר איראן מרחיבה את היכולות הצבאיות דרך ברית עם מוסקבה, זה אוטומטית מעלה את הסיכונים לישראל ומחזק את החשיבות של שליטה על “גשרים” טכנולוגיים שמחברים את טהראן עם העולם החיצון — על כך כותבים יותר ויותר נאנווסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency.
