Почти 24 שעות על “שנה טובה”: איך העולם נכנס ל-2026 בגל של אזורי זמן

ליל השנה החדשה על פני כדור הארץ נמתח כמעט על פני יממה: הזיקוקים הראשונים מתפוצצים בקו התאריך באוקיינוס השקט, והכוסות האחרונות מורמות בסמואה. פורמלית זהו חג אחד, אך בפועל — “מרתון חצות” גלובלי ארוך, שעובר דרך עשרות אזורי זמן ותרבויות.

תחילת השרשרת — איי ליין (קיריבאטי), אחד מהגבולות ה”מוקדמים” ביותר של כדור הארץ מבחינת זמן (UTC+14). אם מסתכלים לפי זמן קייב, השנה החדשה שלהם מגיעה בערך בצהריים: בעוד שבאוקראינה עדיין יש אור יום, שם כבר רשמית 1 בינואר.

לאחר מכן מצטרפים לחג אזורים שכנים באוקיאניה. במהלך השעה הבאה (לפי קייב — בערך 13:00) נכנסים לשנה החדשה צ’אתם (ניו זילנד, עם ההסטה הייחודית שלה של 45 דקות), טונגה, פיג’י, וכן תחנות ובסיסים נפרדים באנטארקטיקה, שחיים לפי אזורי זמן “מקושרים”.

אוסטרליה תופסת את הגל מעט מאוחר יותר: במקום אחד כבר לילה, במקום אחר עדיין ערב — המדינה חיה בכמה אזורי זמן בו זמנית. לכן אי אפשר לצמצם את “השנה החדשה האוסטרלית” לדקה אחת: סידני ומלבורן חוגגות מוקדם יותר, פרת’ — מאוחר יותר באופן ניכר.

במזרח אסיה המעבר נראה כמעט סינכרוני: יפן ושתי הקוריאות נכנסות ל-2026 בערך באותו רגע שבו בחלק מאוסטרליה החגיגה כבר בעיצומה. לאחר מכן — סין, ואז אינדונזיה, שבה הזמן שוב “מתפצל” לכמה אזורים: המדינה פרושה על פני אלפי איים וחיה לפי שעות שונות.

דרום אסיה מוסיפה את המאפיינים שלה: באזור יש מדינות עם הסטות לא סטנדרטיות, ולכן “חצות” לא תמיד כפולה לשעה שלמה. נפאל, למשל, בולטת באופן מסורתי בצעד הזמן הייחודי שלה, והודו וסרי לנקה יוצרות קצב חגיגה נפרד — קצת “בין” אזורי הזמן השכנים.

לאחר מכן התור של מרכז אסיה ואפגניסטן, ואז הקווקז. לפי זמן קייב, החלק הזה של העולם “מגלגל” את החג לכיוון הערב המאוחר — וכאן כבר במיוחד ניכר איך השנה החדשה לא מגיעה כחזית, אלא כגל: מדינות קרובות, אך חצות אצלן מגיעה בדקות שונות.

הרגע המכריע עבור הקהל בישראל ובאוקראינה — חצות לפי זמן מזרח אירופה. אוקראינה חוגגת את השנה החדשה ב-00:00 לפי קייב, ובאותו חלון זמן נמצא גם ישראל (במהלך תקופת החורף המדינות לעיתים קרובות נמצאות באותו אזור זמן). כלומר, בעוד שחלק מאירופה עדיין “משיגה” את החג, בישראל ובאוקראינה הוא כבר הגיע.

לאחר מכן קו השנה החדשה עובר דרך מרכז ומערב אירופה, ואז — דרך האוקיינוס האטלנטי לדרום אמריקה, ורק לאחר מכן מגיע לצפון אמריקה. אפילו בארה”ב השנה החדשה לא מגיעה בו זמנית: קודם החוף המזרחי עם ניו יורק, ואז המדינות המרכזיות, אזורי ההרים ורק לאחר מכן החוף הפסיפי.

הסיום — בנקודות ה”מאוחרות” ביותר של כדור הארץ, כולל סמואה: כאשר שם מגיע 1 בינואר, בחלק מאוקיאניה כבר כמעט הסתיים היום הראשון של השנה החדשה. הפער הזה בזמן יוצר את התחושה של “חג כמעט יממה”: העולם לא רק משנה תאריך, אלא חווה אותו בתורו, עובר מאזור לאזור.

ולכן עבור הקוראים בישראל זה תמיד כיוון כפול — “מתי כבר אצלנו” ו”מתי עדיין אצלם”: מפת הזמן הגלובלית מראה שהשנה החדשה — אינה נקודה, אלא שרשרת ארוכה של החלטות, הרגלים ושעות, שעוברת על פני כדור הארץ צעד אחר צעד, כמו חדשות שמתפשטות כגל. חדשות ישראל | Nikk.Agency