- December 7, 2025
- 12:18 pm
- בעולם
המצב השתנה לאחר מחווה קצרה וחסרת רגש. דונלד טראמפ ב-6 בדצמבר 2025 לקח טור ב-FoxNews, מאמר דעה של דיוויד מרקוס, ושיתף אותו אצלו – “התוקפנות של טראמפ נגד ונצואלה — אזהרה לפוטין.
מדינות הלקוחות של רוסיה קורסות אחת אחרי השנייה, כאשר טראמפ מגביר את הלחץ על מוסקבה בגלל המלחמה באוקראינה”.
ללא הסברים.
זה היה מספיק כדי שהחדשות יפסיקו להיות מקומיות ויעברו למעגל הבינלאומי.
הטור של מרקוס, שפורסם במדור הדעות, נבנה על לוגיקה חדה. ונצואלה — אינה המטרה הסופית. ונצואלה — כלי. המחבר כותב את הדברים הבאים:
«ונצואלה — מדינת לקוח של רוסיה. כמו סוריה עד להפלתו האחרונה של בשאר אל-אסד.»
בהמשך הוא מפתח את הרעיון:
«טראמפ אחד אחרי השני מוכיח שלפני הכוח של ארה”ב פוטין אינו מסוגל להגן על בעלי בריתו המפוקפקים בשולי העולם.»
והטענה המרכזית:
«רוסיה מסתכנת בכך שתעמוד בפני בחירה: או להחזיר את מה שהיא מכנה “שלמות טריטוריאלית”, במחיר ויתור על מעמד מעצמה עולמית.»
מרקוס טוען שהלחץ של ארה”ב על ונצואלה אינו מכוון למאדורו. הוא מכוון להראות שרוסיה כבר אינה מסוגלת להחזיק את רשת השותפים החיצוניים שלה, כי המלחמה באוקראינה הרסה את משאביה.
השיתוף של טראמפ הפך את הפרשנות הזו לאות פוליטי. טראמפ לא כתב מילה, אבל הפך את הטור לחלק מעמדתו הציבורית.
רוסיה מאבדת שליטה על הפריפריה, אך ממשיכה לדבר על השפעה
ונצואלה במשך שנים רבות הייתה חלון הראווה של הנוכחות הרוסית בחצי הכדור המערבי. הלוואות, נפט, תמיכה דיפלומטית — נראה היה שמוסקבה יכולה לשחק במשחק גלובלי.
עם זאת, לאחר 2022 המבנה הזה החל להתפרק. המשאבים הפכו למעטים יותר, הסנקציות התחזקו, המלחמה באוקראינה מכלה את יכולות הקרמלין.
וככל שמוסקבה מדברת בקול רם יותר על “נוכחותה”, כך ברור יותר — היא אינה יכולה להתערב. חולשה זו הופכת את ונצואלה לנקודת לחץ נוחה.
וושינגטון פועלת ללא עימות ישיר
האסטרטגיה האמריקאית בנויה על ניצול הפגיעות של רוסיה. לא במלחמה, אלא בהצגת חולשת בריתותיה.
מנקודת מבטו של מרקוס, פעולות כאלה הורסות את הדימוי של מוסקבה כמעצמה המסוגלת להחזיק תחום השפעה. רוסיה כבר אינה יכולה לשמש ערבה — לא לונצואלה, לא לסוריה, ולא לשותפים אחרים התלויים בתמיכתה.
אם מאדורו יעשה צעד לאחור, זה יהווה מכה ליסודות המדיניות החוץ הרוסית.
ישראל במציאות חדשה: הסכמות הקודמות אינן פועלות עוד
כעת — ההשלכה המוחשית ביותר עבור ישראל.
שנות “היחסים המיוחדים” של בנימין נתניהו עם משטר פוטין יצרו אשליה שמוסקבה היא “שותפה מועילה”. ערוצים אישיים, “אמון”, קשרים ישירים.
אבל כאשר ישראל יחד עם ארה”ב תקפה את התשתית האיראנית בסוריה, רוסיה לא עזרה. לא התערבה. לא כיסתה.
מערכות ההגנה האווירית הרוסיות התעלמו מהמתרחש. מוסקבה עשתה הצהרות, אך לא פעלה.
זה הרס את המיתוס על תפקיד רוסיה בהבטחת האיזון.
היום המיתוס הזה נעלם לחלוטין. הנוכחות הרוסית בסוריה — שאריתית. השפעה צבאית — אין. יכולת לרסן את איראן — אין.
אבל ההרגל הפוליטי להתחשב במוסקבה עדיין קיים. זה מה שיוצר מתח ברגע שבו האסטרטגיה של וושינגטון הופכת לקשוחה יותר.
תמונה פנימית מוזרה: ארה”ב לוחצת על רוסיה הפוטינית, ובישראל ממשיכים סיורים ותיירות רוסיים
כאן מתעורר הפרדוקס.
ארה”ב — בעלת הברית הראשית של ישראל. וושינגטון מגבירה את הלחץ על הקרמלין. מוסקבה מחמשת את איראן, משתתפת בייצור רחפנים וטילים, עוזרת לטהרן לחזק את עמדותיה.
אבל בחיי היומיום הישראליים — עשרות מודעות סיורים רוסיים, סיורי קונצרטים, פרסומות תיירות.
הקהל הולך לאירועים. העסקים מקבלים קבוצות. זרמי התיירות נמשכים.
נוצר פער: מדיניות החוץ של ארה”ב והפרקטיקה האמיתית בתוך ישראל — אינן תואמות.
אם הקו האמריקאי יהפוך לקשוח יותר, הפער הזה ידרוש הסבר. ישראל תמצא את עצמה במצב שבו קשרים תרבותיים-כלכליים עם החברה הרוסית יהפכו לחלק מדיון פוליטי גדול.
תוצאה אסטרטגית: הבחירה בלתי נמנעת
אם הפעולות של ארה”ב סביב ונצואלה — הן באמת חלק מאסטרטגיה גדולה של לחץ על הקרמלין, ורוסיה כבר אינה משחקת תפקיד בארכיטקטורה האזורית של המזרח התיכון, ישראל תצטרך לשקול מחדש את מודל ההתנהגות שלה.
הנוסחה הישנה של איזון — בין ארה”ב לרוסיה — כבר אינה קיימת.
יש את ארה”ב ויש את התחזקות איראן.
יש את אוקראינה ויש את הקונפיגורציה החדשה.
יש את רוסיה, שאיבדה השפעה ונמצאת בתלות בטהרן.
כעת חשוב לישראל להכיר בכך: תקופת חוסר הוודאות הסתיימה.
המדינה צריכה להגדיר — האם הפרקטיקה הפנימית שלה תואמת את המציאות המדינית החיצונית שבה היא חיה.
זה מה שהופך את הרגע הנוכחי לנקודת מפנה. לא שערורייה רגעית, אלא שינוי מבני.
וכך בדיוק, בממד האנליטי, רואה את המתרחש НАновости — חדשות ישראל | Nikk.Agency, מתעדת את המעבר לעידן חדש, שבו הסכמות דיפלומטיות ישנות אינן פועלות עוד, וחדשות דורשות החלטות ברורות.