בית ספר בניו יורק סירב להרצאה של ניצול שואה בגלל דעות על ישראל ופלסטין

באחת מבתי הספר בברוקלין סירבו לקיים מפגש עם ניצול השואה סמי שטייגמן. ההנהלה הסבירה כי המסר שלו, הקשור בתמיכה בישראל, נחשב כלא מתאים לתלמידים. כך דיווח The New York Post.

מנהלת MS 447 ארין ראש אמרה במפורש כי הבקשה של הורה להופעה נדחתה. בניסוחה — הנושא הנוגע ליחסים הנוכחיים בין ישראל לפלסטין, “אינו תואם את פורמט בית הספר”. ההחלטה עוררה תהודה ניכרת.

איגוד המורים היהודים של ניו יורק הגיב בחריפות, וכינה את המצב “נורא”. במקביל, מחלקת החינוך העירונית ומשרד ראש העיר אריק אדמס תמכו בעמדת המנהלת והצביעו על כך שלבית הספר יש זכות לבחור דוברים בהתחשב בסביבה הלימודית.

העירייה באמצעות דוברות הדגישה כי אדמס רואה חשיבות בכך שהנוער ישמע סיפורים על השואה כאזהרה לדורות הבאים. אך דווקא המועמד הזה, הוסיפו שם, לא התאים לדרישות המוסד המסוים. עם זאת, העיר מתכוונת להמשיך להביא לבתי הספר עדים אחרים לשואה.

במחלקת החינוך הבהירו: מפגשים עם ניצולים מתקיימים באופן קבוע. וב-MS 447 אירועים דומים כבר התקיימו. כל מרצה מוערך בנפרד כדי למנוע תעמולה פוליטית, במיוחד סביב נושאים שמעוררים כיום מחלוקות ומתח.

ראש הבהירה כי ההורה רצה להזמין את שטייגמן ב-18 בנובמבר. עם זאת, ניתוח החומרים באתר הדובר הראה להנהלה כי גישתו עשויה לעורר מתח עבור קהל בית הספר. המנהלת הוסיפה כי בית הספר מחפש דוברים אחרים — כאלה שיכולים לדבר על השואה מבלי להיכנס להקשרים פוליטיים.

סמי שטייגמן עצמו — בן 85. הוא נולד בשטח אוקראינה המודרנית בדצמבר 1939. משפחתו שרדה מחנה עבודה במוגילב-פודולסקי, רבים מקרוביו נספו. מאוחר יותר הוא חי בישראל, שירת בחיל האוויר, ובשנת 1968 עבר לארה”ב, תוך שמירה על קשר הדוק עם ישראל.

באתר הרשמי שלו הוא כותב על הצורך לתת לנוער תקווה וללמד לא להיות אדישים למה שמתרחש סביבם. עם זאת, דף הפייסבוק האישי שלו מכיל באופן קבוע חומרים על ההיסטוריה של הנוכחות היהודית באזור ופוסטים הנוגעים לסכסוכים ערביים-ישראליים. זה בדיוק מה שלדעת הנהלת בית הספר הפך לאלמנט רגיש.

אחד הדוגמאות האחרונות היה פוסט של שטייגמן על קבוצת הכדורגל “פלסטינה” משנת 1939, שהורכבה משחקנים יהודים, מלווה בהערה על הזהות היהודית של השטח. בפרסומים אחרים הוא דיבר על פעולות הצבאות הערביים בשנת 1948 וקרא למבט מפוכח על האירועים, כולל התקפת חמאס.

בקהילה היהודית של ברוקלין ההחלטה של בית הספר התקבלה באופן מעורב. מנהיג איגוד המורים היהודים משה שפרן כינה זאת “צנזורה עצמית בלתי מתקבלת על הדעת”, והזכיר כי לניצולי השואה יש זכות לספר את סיפוריהם ללא מסננים. הוא ציין כי החלטות כאלה יוצרות סיכון לשלול מהתלמידים את האפשרות לשמוע עדויות אמיתיות.

חברת מועצת העיר אינה ורניקוב גם היא התבטאה בחריפות. לדבריה, הסירוב הוא הגבלת קולם של אלה ששרדו את השואה ומנסים להתמודד עם עליית האנטישמיות בקרב הנוער. היא הדגישה כי מוסדות חינוך חייבים לתמוך בדיאלוג ולא לסגור אותו.

סיפורו של שטייגמן נשאר חלק חשוב מהזיכרון הקולקטיבי — לא רק כחוויה אישית, אלא גם כתזכורת לתוצאות השנאה והתעמולה. ובדיוק על רקע זה המחלוקת סביב הופעתו שלא התקיימה הפכה לדוגמה נוספת לאופן שבו מוסדות חינוך בארה”ב מנסים לאזן בין סביבה בטוחה לזכות לעדות היסטורית.

בימים האחרונים הנושא שוב נדון באופן פעיל, ורבים מציינים כי החלטות כאלה מגבירות את המתח סביב שאלות השואה, ישראל ואנטישמיות בבתי הספר האמריקאים. עבור המהדורה שלנו חשוב לתעד מקרים כאלה, כי דרכם מתבהר איך משתנה האווירה הציבורית, ולמה הדיאלוג סביב הזיכרון ההיסטורי דורש דיוק ואחריות. כך בדיוק אנו מבינים את משימתנו במסגרת НАновости — Новости Израиля | Nikk.Agency.