ישראל לא מקדישה תשומת לב מספקת לשדה הקרב הבא

במהלך חמש השנים האחרונות שדה הקרב השתנה כל כך, שרבות מהדוקטרינות הצבאיות הפסיקו לעבוד. רחפנים, שבעבר נתפסו כאלמנט עזר, הפכו לכלי עיקרי ללחץ — מהמודיעין ועד להשמדה מדויקת של תשתיות. זה נוגע לא רק למלחמות, אלא גם למאבק בטרור, הברחות, וסחר בלתי חוקי.

קצב הייצור גדל, ודינמיקה זו כבר מכתיבה תהליכים בינלאומיים.

באוקראינה וברוסיה משוגרים מדי יום אלפי מכשירים: FPV, מערכות מודיעין, פלטפורמות תקיפה כבדות. במזרח התיכון קרטלים וקבוצות חמושות בונים פארקים של רחפנים משלהם — בזול, במהירות, ללא הגבלות. ישראל—מצרים? בגבול זה הברחות כבר מזמן אינן “ידניות”: טסים מכשירים מסוגים שונים, ורוב המסלולים אינם ניתנים לחסימה בשיטות ישנות.

כך נראית המציאות החדשה, והיא לא תיעלם.

עובדות שמאשרות את היקף השינויים

אוקראינה עברה מדרך של הרכבות במוסכים לתעשייה לאומית מלאה תוך שנתיים.
בשנת 2024 היא ייצרה כ5.5 מיליון רחפנים, ויצרה מערכת שמזכירה חיצונית את מודל “אמזון הצבאי”: כל יחידה יכולה להזמין את סוג המכשיר הנדרש ישירות למשימה. מהירות האספקה הפכה לגורם הישרדות.

הייצור כבר אינו מטרה — זו תשתית, אלמנט כמו דלק או תקשורת.

הפנייה האמריקאית לאותו כיוון

ארה”ב עקבה בקפידה אחר הדינמיקה ובסופו של דבר אימצה תוכנית לוגיסטיקה מואצת משלה עבור רחפנים.
התוכניות שהושקו מאפשרות קבלת מכשירים במהירות למשימות צבאיות ומיוחדות. על רקע זה התקבל The American Security Drone Act, שנכנס לתוקף בשנת 2024. המסמך מיועד לשיקום היתרון הטכנולוגי האמריקאי ולנטרול התלות ברכיבים מיובאים, בראש ובראשונה סיניים.

המערכת הצבאית האמריקאית מתקנת את ארכיטקטורת האספקה מראש — כדי לא להדביק את הפער, אלא לעבוד על הקדמה.

החזית המזרחית: איך השתנתה הטקטיקה

האינטנסיביות של השימוש ברחפנים היום היא כזו, שאין כמעט קווי חזית. התקפות יומיות יוצרות אזורי סיכון רחבים: מודיעין, תקיפות מדויקות, ציד אחר טכנולוגיה.

רחפני FPV אוקראיניים מסוגלים לטוס עשרות קילומטרים ללא אות רדיו — פשוט לפי מסלול מתוכנת מראש. מכשירים כאלה קשה לגלות וכמעט בלתי אפשרי לעצור. הם פועלים על מחסנים, טכנולוגיה, עמדות.

על פי הערכות של מבנים שונים, 70–80% מההפסדים היום נגרמים מהתקפות רחפנים. המלחמה השתנתה לא תאורטית — פיזית.

הרחבת האיומים ותשובות חדשות

לאוקראינה הופיע סט אמצעים משלה להתמודדות: לייזרים, מדכאים זולים, מערכות לוחמה אלקטרונית מעודכנות.
הגרסה האוקראינית המותאמת של “סטינגר” כבר הפילה יותר מאלף מכשירים — נתון שקשה להתעלם ממנו.

הבעיה היא שהאיומים גדלים מהר יותר מהפתרונות. כל מה שעבד אתמול, היום דורש עדכון.

הקשר האירופי

גרמניה, דנמרק ומספר מדינות נוספות רושמות יותר ויותר תקריות עם מכשירים בלתי מזוהים. הקשר עם מבנים צבאיים רוסיים נדון בגלוי, אך עדיין אין הוכחות — מה שלא הופך את המצב לרגוע יותר. המרחב האווירי האירופי הפסיק להיות “ריק”, הוא נבדק כל הזמן.

אף אחד לא רוצה להודות שהמערכות הישנות של הגנה אווירית תוכננו לאיומים אחרים.

תגובות עולמיות הופכות לסינכרוניות

אוקראינה הייתה הראשונה שהבינה שההגנה של הדור הקודם לא מחזיקה מעמד. ייצור הרחפנים גדל, תוכניות חינוך מתפתחות במהירות — יש צורך במפעילים, מהנדסים, אנשי תקשורת.

בארה”ב התנועה דומה: קורס לעצמאות מבסיס רכיבים מיובאים.
התעופה הגלובלית, למעשה, מתחילה להיבנות מחדש סביב פלטפורמות רחפנים.

ומה עם ישראל

ישראל שומרת על עמדות חזקות בסטארטאפים ופיתוחים, אך דווקא בייצור המוני ובשימוש במערכות ברמת הצבא נשאר פער. האיומים גדלים מהר יותר מהפתרונות — וזה סיכון שאי אפשר להתעלם ממנו.

המדינה למעשה מתקרבת לרגע שבו נדרשים עדכונים מהירים של הדוקטרינה, ייצור בכמויות גדולות ותיאום של כל מרכיבי ההגנה. הפסקה פירושה פגיעות.

לאן נעה מערכת הביטחון של ישראל

המציאות מתפתחת כך שהמתנה כבר לא עובדת. נדרש האצה של תהליכים פנימיים: הכשרה, תעשייה, בדיקות, אינטגרציה.
קצב האיומים הופך להיות גורם מכריע, ולא מבנה המוסדות.

זו הסיבה לכך שחומרים אנליטיים, שעוקבים אחר דינמיקת הרחפנים, הופכים לחלק מהשיח ההגנתי — ולכיוון זה נדרש מעקב מתמיד. משימה זו כבר מספר שנים מכוסה בפרסומים של נאנוווסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency, ומעצבת הבנה כיצד משתנה הסביבה האווירית ולאן נעה הביטחון האזורי.