הולודומור: זיכרון שלא נעלם. ב-22 בנובמבר 2025 אוקראינה זוכרת את מיליוני הנספים

יום אבל לאומי ותזכורת לפשע נגד העם האוקראיני

ב-22 בנובמבר 2025 אוקראינה מציינת את יום הזיכרון לקורבנות הולודומור — תאריך שמחזיר כל שנה את תשומת הלב לאירועים של 1932–1933. זה לא רק תאריך היסטורי, אלא יום שבו מיליוני אוקראינים — באוקראינה ומחוצה לה — מדליקים נר זיכרון. מחווה זו הפכה לסמל אוניברסלי של תזכורת: הטרגדיה הייתה אמיתית, היא גבתה מיליוני חיים, והניסיונות להכחיש אותה הם חלק מאותה מדיניות שהובילה לאסון.

יום הזיכרון לקורבנות הולודומור הוא יום זיכרון לאומי שנתי באוקראינה, שנופל על השבת הרביעית של נובמבר. ב-2025 — ב-22 בנובמבר.

הבסיס המשפטי: איזה תקופה הוכרה כרצח עם ולמה

הבסיס המשפטי של אוקראינה מבדיל בבירור בין קמפיינים של רעב בשנים שונות. המסמך המרכזי הוא חוק אוקראינה “על הולודומור 1932–1933 באוקראינה” מס’ 376-V, שאומץ ב-28 בנובמבר 2006. בחוק זה ישנה הגדרה חד משמעית: הולודומור 1932–1933 הוא רצח עם של העם האוקראיני. נורמה זו יש לה תוקף ישיר ומגדירה את עמדת המדינה.

החוק קובע מספר השלכות משפטיות עקרוניות:

• הכחשה פומבית של הולודומור 1932–1933 מסווגת כהעלבת זכר הקורבנות;
• המדינה מחויבת להבטיח גישה פתוחה לארכיונים הקשורים לתקופת הרעב;
• גופי המדינה נושאים באחריות להנצחת זכר הנספים.

ההכרה באופי הרצחני מתייחסת בלבד לתקופה של 1932–1933.

זה תואם הן את החומרים ההיסטוריים והן את הקריטריונים המשפטיים של רצח עם לפי אמנת האו”ם משנת 1948. חוקרים מציינים כי דווקא בתקופה זו נרשמת מכלול של סימנים: פעולות מכוונות של השלטונות שנועדו להשמיד את האוכלוסייה האוקראינית כקבוצה, אמצעים כפויים, איסור יציאה, פרקטיקות דיכוי והסתרת התוצאות.

התקופות של 1921–1923 ו-1946–1947 מסווגות ברמה החקיקתית באופן שונה.

בטרמינולוגיה הנוכחית של החקיקה האוקראינית הן מוגדרות כ”מסובי שטוצ’ני גולודי” — קמפיינים של רעב מלאכותי שנגרמו על ידי מדיניות השלטון. עם זאת, אופיים הרצחני לא הוכר רשמית. זה נובע מהיעדר בסיס ראייתי מספיק להתאמה פורמלית לקריטריונים של אמנת מניעת רצח עם. לכן השימוש במונח “הולודומורים” ברבים נחשב לא נכון במישור המשפטי: הוא מטשטש את משמעות המושג הולודומור 1932–1933 כרצח עם במשמעות המשפטית הקפדנית.

מכוני מחקר אוקראיניים ומבנים ייעוציים בינלאומיים ממשיכים לחקור תקופות רעב אחרות, אך עד כה לא התקבלו שום תקנות המרחיבות את ההגדרה המשפטית של רצח עם לשנים 1921–1923 או 1946–1947.

לפיכך, ההכרה המשפטית מתייחסת רק לתקופה אחת, כפי שנקבע בחוק האוקראיני.

הולודומור הוכר כרצח עם של העם האוקראיני על ידי עשרות מדינות. היסטוריונים מסכימים על דבר אחד: הרעב לא היה תוצאה של יבול גרוע. הוא נוצר ביד, ככלי להשמדת הזהות האוקראינית, האיכרות העצמאית, האליטה התרבותית והפוליטית.

כיצד הפכה מדיניות סטלין את הלחם לנשק

בשנים 1932–1933 הנהגת ברית המועצות ארגנה מדיניות שהתבססה על החרמת מזון בכוח, מצור על כפרים, איסור יציאה והעמדה לדין פלילי של מי שניסה להינצל. היה איסור ישיר על סיוע לרעבים. אפילו הצעות בינלאומיות לאספקת מזון נדחו על ידי ברית המועצות.

הקשר מובהק: באותה תקופה שבה משפחות אוקראיניות מתו באלפים מדי יום, ברית המועצות הגדילה את ייצוא התבואה. לאוקראינה ולקובאן — אזורים עם אחוז גבוה של אוקראינים אתניים — היה עד 70% מכלל ייצוא התבואה הסובייטי. זה אמר דבר אחד: התבואה יוצאה בזמן שאנשים מתו.

המשפט הידוע של סטלין — “אין אדם — אין בעיה” — מעביר את הגישה לעם שלם. מקורות מראים שההחלטות התקבלו במודע ובשיטתיות. דיכויים ליוו כל שלב של קמפייני איסוף התבואה.

“חוק חמשת השיבולים” והרס הזכות הבסיסית לחיים

אחד המנגנונים המרכזיים היה מדיניות הענישה הפלילית על ניסיון לאסוף משהו כדי לשרוד. “חוק חמשת השיבולים” הוביל לכך שיותר מ-50 אלף איש הורשעו בחודשים הראשונים ליישומו. האיכרים איבדו את הזכות ליבול שגידלו בעצמם.

במקביל, יישובים נכללו במה שנקרא “לוחות שחורים”. עד 80% מהכפרים והקולחוזים של אוקראינה נכנסו להגדרה זו — עם החרמת מזון מוחלטת, איסור יציאה והאשמות ב”סבוטאז'”. בפועל זה היה אומר השמדת קהילות.

העונשים הגיעו לאבסורד ולציניות. “קנסות טבעיים” יכלו לכלול 15 חודשים ללא בשר, החרמת תפוחי אדמה, שומן, ולאחר מכן — כמעט כל המוצרים. הדיכויים הפכו את ההישרדות המינימלית לבלתי אפשרית.

תמותה: מספרים אמיתיים ודינמיקת הטרגדיה

היסטוריונים מציינים מדד שונה של תמותה כוללת: בין 3 ל-7 מיליון רק בתחומי אוקראינה. זאת מבלי לכלול את האוקראינים שחיו מחוץ לרפובליקה וגם מתו מרעב, וכן מאות אלפי מגורשים ומושמדים במהלך הקולקטיביזציה.

לפי נתונים דמוגרפיים, בתקופה הקשה ביותר — באביב ובקיץ 1933 — מתו כ-28 אלף איש מדי יום:
• 1168 איש בשעה
• 20 איש בדקה

למעשה, הגידול השנתי באוכלוסיית אוקראינה נפגע למשך עשרות שנים. כ-6 מיליון אוקראינים לא נולדו — הבור הדמוגרפי הפך לאחת התוצאות הישירות של הולודומור.

על עצם שמירת העובדות על מה שהתרחש אנשים קיבלו עד 10 שנות מחנות. כל ניסיון לתעד את האירועים נחשב לפעילות אנטי-מערכתית.

הכחשת הפשע: הרטוריקה הסובייטית והרוסית המודרנית

ברית המועצות הסתירה במשך עשרות שנים מידע על תמותה המונית. הסטטיסטיקה נסגרה, מסמכים הושמדו, פרסומים נאסרו. רק לאחר התפרקות האיחוד היה אפשר לשחזר את תמונת הטרגדיה בעזרת ארכיונים, מחקרים דמוגרפיים ועדויות עדים.

הפדרציה הרוסית המודרנית ממשיכה בקו של הכחשה או מזעור. זה כלול באסטרטגיה רחבה יותר של רוויזיה היסטורית, שבה פשעי משטר סטלין מתוארים כ”לא חד משמעיים” או “לא מוכחים”. עם זאת, מחקרים בינלאומיים וארכיונים מספקים הוכחות חד משמעיות: הפעולות היו שיטתיות ומכוונות.

שבעה עובדות שחושפות את היקף הולודומור

להלן נתונים מרכזיים, המאושרים על ידי מחקרים של היסטוריונים אוקראינים וזרים:

1. ברית המועצות הגדילה את ייצוא התבואה פי ארבעה תוך שנתיים, ואזורי אוקראינה סיפקו עד 70% מהייצוא.
2. יותר מ-50 אלף איש הורשעו לפי “חוק חמשת השיבולים” בחודשים הראשונים.
3. עד 80% מהכפרים האוקראינים נרשמו ב”לוחות שחורים” — עם החרמת מזון מוחלטת ואיסור יציאה.
4. “קנסות טבעיים” הגבירו את הרעב, על ידי החרמת בשר, תפוחי אדמה, שומן ומוצרים אחרים.
5. 10 שנות מחנות קיבלו אנשים שניסו לשמור על עדויות תיעודיות של הטרגדיה.
6. 6 מיליון אוקראינים שלא נולדו — התוצאה הדמוגרפית של מדיניות הרעב המלאכותי.
7. אף אדם לא נענש על ארגון הולודומור באוקראינה הסובייטית.

ישראל והולודומור: היסטוריית ההכרה, המגבלות וההקשר הפוליטי

היחסים של ישראל לנושא הולודומור 1932–1933 התגבשו בשילוב מורכב של זהירות היסטורית, דיפלומטיה וגורמים פוליטיים פנימיים. ישראל היא אחת השותפות האסטרטגיות הבודדות של אוקראינה, שמקדישה תשומת לב משמעותית לטרגדיה ברמה של מחוות סמליות, אך נמנעת מהכרה משפטית בהולודומור כרצח עם.

פירוט על כך במאמר שלנו – 

היסטוריית ההכרה של ישראל בהולודומור 1932-1933 באוקראינה כרצח עם של העם האוקראיני — (2007 — 2025 — ?)

העמדה הרשמית של מדינת ישראל

נכון להיום ישראל לא הכירה בהולודומור כרצח עם. ההסבר הרשמי מתמצה בשני טיעונים:

1. הטרגדיה השפיעה על מספר קבוצות לאומיות בברית המועצות, ולא רק על אוקראינים;
2. הגדרת האירועים כ”רצח עם” דורשת הערכה משפטית, שישראל באופן מסורתי זהירה מאוד בה בנושאים בינלאומיים הקשורים לפשעים היסטוריים.

עמדה זו נותרה ללא שינוי כמעט שני עשורים.

זה לא אומר הכחשת הטרגדיה — רק זהירות במישור המשפטי.

פתיחה רשמית של אנדרטה לקורבנות הולודומור בירושלים

• שנת 2025: בירושלים הוקמה האנדרטה הראשונה בישראל לקורבנות הולודומור, שנוצרה בשיתוף הקהילה האוקראינית ומבנים מוניציפליים מקומיים. עבור מדינה שבה הכרה בטרגדיות קשורה לכללים פנימיים מחמירים מאוד, מחווה זיכרון כזה הוא צעד משמעותי.

האנדרטה לקורבנות הולודומור בישראל תיפתח רשמית בירושלים בתחילת דצמבר 2025. הטקס יתקיים במסגרת ביקור משלחת ממשלתית אוקראינית בראשות סגן ראש הממשלה טאראס קצ’קה. המידע אושר על ידי שגריר אוקראינה בישראל יבגני קורניצ’וק לThe Jerusalem Post.

“זו אנדרטה משמעותית המוקדשת לרעב הגדול באוקראינה, שגבה את חייהם של 6 מיליון אוקראינים, כולל כמה מאות אלפי יהודים. עבורנו זה חשוב מאוד — וחשוב לזכור זאת”.

על האנדרטה כתבנו –

בירושלים הוקמה האנדרטה הראשונה לקורבנות הולודומור 1932-1933 באוקראינה — מה ידוע?

האנדרטה הוקמה בפארק וול רוז — אזור ירוק בין בניין הכנסת ובית המשפט העליון של ישראל.

האנדרטה מוקדשת לכ-6 מיליון נספים, כולל כמה מאות אלפי יהודים שחיו בשטח אוקראינה בשנות הולודומור.

המשמעות עבור התפוצה האוקראינית בישראל

עבור האוקראינים החיים בישראל, שאלת הזיכרון על הולודומור אינה פורמלית. אירועי זיכרון מתקיימים מדי שנה, והפתיחה הרשמית של האנדרטה בירושלים תהפוך לנקודת איחוד חשובה של הקהילה.
גם ללא הכרה רשמית ברצח עם, צעדים אלה מחזקים את הנראות הבינלאומית של הטרגדיה ועוזרים לזיכרון האוקראיני לקבל תמיכה במדינה שבה שאלות היסטוריות נושאות משקל מיוחד.

למה חשוב לזכור היום — בתנאי איומים חדשים

הקשר של שנת 2025 הופך את הזיכרון על הולודומור לרלוונטי במיוחד. מדיניות של השמדה, הכחשה, לחץ וניסיונות לשלול מהאוקראינים את הזכות להיסטוריה משלהם לא נעלמו. ההשוואות במהותן אינן ישירות, אך מנגנוני התעמולה והדיכוי של הזיכרון נותרים מוכרים.

עבור האוקראינים בישראל וברחבי העולם, הזיכרון על הולודומור הוא תזכורת למחיר החירות ולסיבה שבגללה ההתנגדות למדיניות אימפריאלית נמשכת. הזיכרון הוא חלק מהמאבק לעתיד שבו טרגדיות כאלה אינן אפשריות.

22 בנובמבר 2025: היכן שלא תהיו, הדליקו נר

נר זיכרון: מדוע סמל זה הפך לחלק מהזהות האוקראינית

בכל שנה ביום זה אוקראינים ברחבי העולם מדליקים נר בין השעות 16:00 ל-20:00. הנר בתפוצות רבות — כולל ישראל, אירופה, צפון אמריקה — הפך לסמל של סולידריות וזיכרון. מחווה זו מדגישה: הטרגדיה לא נשכחה, הניסיונות למחוק את תוצאותיה אינם מצליחים.

עבור משפחות שאבותיהם שרדו את הולודומור או לא שרדו, הנר הוא לא טקס, אלא צורת עדות. הוא מזכיר שהעם האוקראיני עבר ניסיון השמדה ושמר על זהותו.

יום זה מאחד את אלה שמזכירים את מיליוני הנספים. נר בחלון הוא דרך לומר שהזיכרון נשמר, ושניסיונות להשמיד את העם האוקראיני נכשלו.

22 בנובמבר — זמן שבו נר קטן אחד בחלון הופך לחלק משדה אור גדול.

נאנווסטי חדשות ישראל Nikk.Agency

אנחנו זוכרים.
אנחנו מדברים על זה.
לא נאפשר למחוק את האמת.

…