אור חנוכה: סיפור שמדליקים מחדש כל שנה
בישראל דצמבר מריח מגשם, סופגניות חמות וציפייה לאור. מה-14 עד ה-22 בדצמבר 2025 הרחובות שוב יבהיקו באורות החנוכיה — וכל בית יהפוך למגדלור קטן, המזכיר את הנס שהעם היהודי שומר כבר יותר מאלפיים שנה.
חנוכה הוא לא רק חג היסטורי, אלא גם נקודת נוכחות רגשית: רגע שבו משפחות מתאספות ליד החלון ונותנות לעולם לראות את האור שלהן.
ממכבים להיום: איך הנס הפך לסמל
שורשי הסיפור מגיעים לשנת 164 לפנה”ס, כאשר יהודה המכבי ולוחמיו החזירו את ירושלים, ושחררו את המקדש מהמלך היווני אנטיוכוס הרביעי. בכאוס ההרס נמצא כד שמן טהור אחד בלבד — ליום אחד, לא יותר.
אבל האש בערה שמונה ימים.
והיום האור הזה מסמל אמונה בבלתי אפשרי, כוח הקהילה והיכולת לעמוד, גם כשנראה שהמשאבים אזלו.
חנוכיה כלב הבית
השם “חנוכה” מתורגם כ”הקדשה”. המסורת המרכזית היא להדליק חנוכיה, להוסיף כל יום נר אחד. הנר התשיעי, השמש, הוא כמו אח גדול שעוזר להדליק את השאר.
בישראל מציבים את החנוכיות כך שיהיו נראות מהרחוב: זה לא על הפגנה, אלא על רעיון — האור צריך להיות נראה. האור הוא עמדה.
בית, שירים ושמחות קטנות
בימים אלו בבתי הכנסת נשמע “הלל”, ובבתים — שירי חנוכה, שיחות עד שעות מאוחרות, ריח תפוחי אדמה מטוגנים וצחוק ילדים.
סביבון — עם ארבע אותיות — נשאר סמל בלתי משתנה של החג. בתפוצות כתוב עליו “נס גדול היה שם”, ובישראל — “נס גדול היה פה”.
ה”פה” הזה מזכיר כל שנה: נס יכול לקרות גם בבית שלך.
טעם שאי אפשר להתבלבל בו
חנוכה מריח משמן — ובזה יש משמעות משלו. לביבות תפוחי אדמה, סופגניות עם ריבה או קרם, כל מה שמטוגן — זו מטאפורה גסטרונומית חמה של אותו כד.
כוס יין על השולחן — לא איסור, אבל כאן חשוב יותר דבר אחר: משפחה, מסורת, תחושת אור חי.
כשנרות הופכים לזמן של תקווה
חנוכה — על בחירת האור במקום החושך.
על כך שאפילו להבה קטנה מסוגלת לפזר צל ענק.
על אמונה שעוברת מדור לדור — מירושלים העתיקה עד אדני החלונות של היום בתל אביב, חיפה ובאר שבע.
אלו שמונה ימים שבהם הערבים הישראליים הופכים לחמים יותר מהאוויר, והאור — לא רק סמל, אלא מצב רוח.
נאנובסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency