הגאווה היהודית של אוקראינה: סגן השר חיזק מזוזה בלב הממשלה בקייב

6 בנובמבר 2025 פרסם Israel National News על אירוע שלכאורה עשוי להיראות פרטי, אך למעשה הפך לסמל של עידן חדש בהיסטוריה של הקהילה היהודית באוקראינה. סגן שר הגיאולוגיה דוד (לאוניד) מוזיקוס קבע מזוזה על דלת משרדו במתחם הממשלתי בקייב — בלב ליבה של השלטון האוקראיני. עבור רבים זה היה רגע של גאווה והשראה, סימן לכך שהזהות היהודית באוקראינה היום לא רק נשמרת, אלא גם מוצאת את מקומה במרחב הממשלתי.

מגילה קטנה — והצהרה גדולה: האמונה היהודית חיה לא בצללים, אלא במרכז השלטון האוקראיני.

יום רגיל שהפך לסמל

בבוקר הכל נראה כמעט שגרתי: מסדרונות הקבינט, אבטחה, עובדים עם תיקיות, שיחות מושתקות.
אבל ליד הדלת לאחד המשרדים עצרו שניים — הרב הראשי של קייב יונתן מרקוביץ’ ובנו אריאל. יחד איתם — מוזיקוס, שהחזיק בידיו נרתיק זעיר עם מגילה.
כאשר המזוזה תפסה את מקומה על מזוזת הדלת, הרבנים קראו את הברכה. ואז דוד מוזיקוס הניח תפילין — וכל זה קרה בבניין שבו מתקבלות החלטות מדינה.

מסמל — למשמעויות

מזוזה — זה לא קמע. זהו סימן לבית שבו זוכרים את האמונה. בקייב היא הופיעה לראשונה לא על דלת בית כנסת, אלא על דלת משרד ממשלתי.
עבור הקהילה היהודית — זהו רגע שבו העבר וההווה נפגשו פנים אל פנים.
עבור אוקראינה — רגע של בגרות: האמונה מפסיקה להיות עניין פרטי.

למה דווקא עכשיו

אוקראינה במלחמה. ועל רקע הדאגות, ההרס והניסיונות החדשים, הטקס השקט הזה נשמע חזק יותר מכל נאום.
בעוד במזרח נשמעים פיצוצים, בקייב מחזקים את סמל השלום והזיכרון.
בזה — כמעט לוגיקה ישראלית: האמונה לא במילים, אלא במעשה.

דוד מוזיקוס — אדם בין עולמות

הוא מהנדס, מדען, פקיד ובאותו זמן — חבר בקהילה היהודית, שאינו חושש להיות עצמו.
עמיתיו מתארים אותו כרגוע, שיטתי, אך עם כוח פנימי בלתי צפוי.
הוא לא עושה הצהרות רועשות. פשוט קובע מזוזה. ובכך אומר יותר מכל תדרוך עיתונאי.

קולו של הרב

הרב הראשי של קייב יונתן מרקוביץ’ אמר באותו יום בקצרה:

«זה לא על פוליטיקה. זה על אמונה ועל כך שאדם צריך לזכור מי הוא, גם אם הוא נמצא במרכז השלטון».

דבריו התפשטו מאוחר יותר ברשתות החברתיות — מקייב ועד תל אביב.

ישראל רואה בזה יותר מאשר מחווה

בעיתונות הישראלית כינו את האירוע «גשר זהות».
במדינה שבה האמונה והמדינה הולכים יד ביד, המעשה של הפקיד האוקראיני עורר כבוד.
הוא הראה שהמסורת היהודית חיה גם בקייב — ואינה זקוקה לאישור כדי להיות נראית.

הד היסטורי

נזכרים בזמנים שבהם סמלים יהודיים הוסתרו. כאשר מזוזות הוסרו כדי «לא להרגיז».
עכשיו — להיפך. אוקראינה, שעברה פוגרומים ואתאיזם סובייטי, מחזירה לעצמה את הזכות לרוחניות.
והיא עושה זאת לא דרך סיסמאות, אלא דרך מחוות שקשה לא להבחין בהן.

בין אוקראינה לישראל — קשר חדש

היום מאות אלפי יהודים — ילידי אוקראינה — חיים בישראל.
רבים מהם תופסים חדשות כאלה כסימן אישי — אוקראינה זוכרת את אנשיה.
בין שתי המדינות נבנה לא רק גשר דיפלומטי — אלא גם גשר רגשי.

דת ובגרות אזרחית

אוקראינה נמנעה זמן רב מנושאים דתיים בפוליטיקה.
אבל המלחמה שינתה הכל: האמונה הפכה לגורם מאחד ולא מפריד.
המזוזה בקבינט — זה לא על דתיות, אלא על הזכות להיות עצמך, על גאווה בשורשים שלך ועל כנות מול העם שלך.

מגילה קטנה — סיפור גדול

ביהדות המזוזה תמיד פונה פנימה — לבית, ללב.
אבל כשהיא תלויה על דלת משרד, נראה שהיא פונה החוצה — לכל המדינה.
לאלה שמנסים לבנות עתיד, מבלי להתכחש לעבר.

מה זה אומר לחברה

הפרק הזה — לא על דת.
הוא על זיכרון. על כך שהאמונה יכולה להיות שקטה ובכל זאת משפיעה.
על כך שבמדינה שבה מתנהלת מלחמה, יש מקום למחווה שלא מפרידה, אלא מאחדת.

הדגשים הסופיים

מעשהו של דוד מוזיקוס — זה לא מופע ציבורי.
זהו מעשה של כבוד עצמי ואמונה במדינה שלומדת להיות בית לכולם.
Israel National News ב-6 בנובמבר 2025 דיווח על כך בקצרה אך ברגש: בקייב הופיעה מזוזה על דלת השלטון.

ואולי, דווקא הרגע הזה — ההגדרה הטובה ביותר לגאווה יהודית באוקראינה היום.