לילה מעל לבוב: רחפנים, טילים ונשימת המלחמה שאינה פוסקת

5 באוקטובר 2025. מערב אוקראינה התעוררה לא מצלצולי שעונים — אלא מפיצוצים.

השמיים מעל לבוב בערו, כאילו מישהו הצית את האוויר עצמו.
מחוץ לחלון היה עדיין חשוך, אבל הרחובות בערו, החלונות, אותות החירום של אמבולנסים.

זו הייתה אחת ההתקפות האינטנסיביות ביותר של רוסיה על האזורים המערביים במשך כל השנה — המכות הגיעו בגלים, עם מרווחים של דקות ספורות.

הפגזת לבוב: שלוש מכות ברצף

הרחפנים הראשונים מסוג “שאהד” הופיעו מעל העיר בסביבות 04:30 בבוקר.

רעש המנועים שלהם — נמוך, קרוע, כאילו מישהו חותך את השמיים בסכין.

כעבור שעה, ב-05:22, מהים השחור פגעו בלבוב טילים מסוג “קליבר”.

וב-06:00 העיר רעדה מהטילים האוויר-בליסטיים “קינז’אל”, ששוגרו ממטוסי מיג-31.

תוך דקות ספורות — שלושה סוגי נשק, שלושה כיוונים שונים, ומטרה אחת: לשבור.

הרוגים ופצועים

שירות החירום של אוקראינה דיווח על ארבעה הרוגים ו-ארבעה פצועים.

בין הקורבנות — משפחה, שבה היה נער בן 15.
גל ההדף הפיל את קירות ביתם, ולא השאיר סיכוי להימלט.

“מצאנו אותם כמעט יחד, — אמר המחלץ, — האב ניסה לכסות את בנו”.
המשפט הזה, שנלקח מהלילה, נשמע כבד יותר מכל דו”ח.

הפצועים הועברו לבתי חולים.
גבר בן 46 — במצב קריטי.
אישה בת 60 — עם פגיעת ראש בינונית.
שלושה נוספים קיבלו טיפול במקום.

יועץ משרד הפנים אנטון גרשצ’נקו אישר:
“אנחנו עושים כל שביכולתנו. אבל זו הייתה מכה על אזורי מגורים, לא על מטרות צבאיות”.

הפגזת מטרות אזרחיות

ראש עיריית לבוב אנדריי סדוביי דיווח על הרס חמור בפארק התעשייתי Sparrow.
זו — אזור אזרחי, ללא קשר למטרות הגנה.

מתכת, זכוכית, אבק וריח של גומי שרוף — זה כל מה שנשאר מהמבנים התעשייתיים.

סדוביי אמר בקצרה:
“זה לא חזית. זה הבית שלנו”.
קולו רעד — ולא מפחד, אלא מחוסר אונים מול הרוע חסר המשמעות.

מכות באזורים אחרים

באותו לילה האש לא הוגבלה ללבוב.

ב-זפוריז’יה שוב התלקחו אזורי מגורים — המכות פגעו במטרות ליד קווי מתח גבוה.
עשרות אלפי אנשים נותרו ללא חשמל.

ברחובות הלכו אנשים עם טלפונים — לא כפנסים, אלא כקשר האחרון עם העולם.

ב-מחוז צ’רקסי נפגעו שנאים.
גם מחוז איוואנו-פרנקיבסק נפגע: המכות פגעו במטרות תשתית, קריטיות לאזור.

עובדי האנרגיה והמחלצים עבדו ללא שינה, תוך שהם מחברים ידנית קווים ומניחים כבלים.
בלילה, בחשכה מוחלטת, אנשים שוב הרגישו שהמלחמה — לא איפשהו רחוק, היא מתחת לעור.

כששמיים הפכו לחדשות

לבוב עברה הרבה, אבל הלילה הזה היה שונה.

קולות הפיצוצים התערבבו עם נביחות כלבים, עם בכי ילדים, עם תפילות שקטות במרתפים.
מישהו כתב בצ’אטים: “הכל בסדר”, מישהו שתק — והשתיקה הזו הייתה מפחידה יותר.

עם עלות השחר עמד עשן מעל העיר, דומה לערפל.
אבל ערפל מתפזר. זה — לא.