צו המפקד בקייב
ב-27 בספטמבר 1941 פורסם בקייב הכבושה צו המפקד. כל היהודים נדרשו להתייצב בנקודת האיסוף באזור באבי יאר “לצורך פינוי”. רק יומיים לאחר מכן החלו ההוצאות להורג ההמוניות.
הרס והאשמות
ב-24 בספטמבר באותה שנה אירע פיצוץ, שבוצע על ידי חבלנים סובייטים בבתים ברחוב חרשצ’אטיק וברחובות הסמוכים. כתוצאה מהפיצוץ העז, מרכז קייב כמעט נשרף לחלוטין. השלטונות הכובשים הטילו את האחריות על החבלנים ועל האוכלוסייה היהודית.
ב-26 בספטמבר, בישיבת השלטון הכובש, נדונו שיטות “הפתרון הסופי”. נבחר המקום להשמדה – באבי יאר, באורך 2.5 ק”מ ועומק של עד 50 מ’, מה שאיפשר קבורה של עשרות אלפי אנשים. נקבעה יחידת ההוצאה להורג ונקבע האזור שיוקף על ידי שוטרים. בהמשך דובר על מספר תושבי קייב שנבחרו למיון רכוש הקורבנות.
צו האיסוף
ב-27 בספטמבר הופיעו בקייב מודעות עם הוראות של גנרל-מאיור קורט אברהרד. היהודים נצטוו להתאסף ב-29 בספטמבר בבוקר ליד רחובות דגטיארבסקיה ומלניקובה, עם מסמכים וחפצים אישיים. על אי ציות איימה ענישה: “מי שלא יופיע – יירה”.
תוצאות האיסוף
כאשר היהודים הגיעו למקום המיועד, לא תמיד חיכו להם כוונות טובות. רבים הופשטו לפני ההוצאה להורג והיו נתונים לאלימות. רק ביומיים בבאבי יאר נהרגו יותר מ-30 אלף איש. רבים מהיהודים נמנעו מהאסיפות, אך בתחילת אוקטובר החלו הכובשים לעבור בין הדירות, ולאחר מכן הובילו את היהודים שנמצאו למוסכים, ומשם במשאיות למקום ההוצאה להורג.
השמדה רחבת היקף
ההוצאות להורג נמשכו עד לכיבוש קייב על ידי הצבא הסובייטי. הרציחות האחרונות התרחשו ב-4 בנובמבר 1943, יומיים לפני הגעת כוחות החזית האוקראינית הראשונה. בתקופה זו נהרגו כ-100 אלף איש.
הטרגדיה והאידיאולוגיה
השמדת האוכלוסייה היהודית סתרה את האידיאולוגיה של “המלחמה הפטריוטית הגדולה”, שבה היה מרכיב מרכזי המאבק וההקרבה של “העם הסובייטי”. הטרגדיה בבאבי יאר נותרה זמן רב בצל. רק ב-29 בספטמבר 1966, ביום השנה ה-25, לאחר עצרת בהשתתפות הסופרים איוואן דזיובה וויקטור נקרסוב, דובר עליה ברמה הממלכתית, ובקרוב הוקם אנדרטה לקורבנות.
הוצאות להורג נוספות
ב-27 בפברואר 1942 הוצאו להורג בבאבי יאר 621 חברי המחתרת הלאומנית האוקראינית. האתר הפך למקום הוצאות להורג המוניות, שבו הנאצים השמידו לא רק יהודים, אלא גם צוענים, שבויי מלחמה סובייטים, וכן אסירי מחנה הריכוז סירץ. במקום זה נהרגו ילנה ומיכאיל טליגי.
טרור וטשטוש עקבות
תחת לחץ הכוחות הכובשים הגרמנים, כ-500 חברי הגדוד הבוקוביני של הארגון הלאומי האוקראיני, וכן כמרים ונזירות אוקראינים, נפלו קורבן לטרור. כאשר החלו הכובשים לסגת, הם ניסו להשמיד את הראיות לפשעיהם: גופות הוצאו מהקברים ונשרפו, והעצמות נכתשו, והאפר פוזר. במאבק זה עם ההשלכות, הזוועות הבלתי נראות של המלחמה נותרו בצל נורא.