- July 31, 2025
- 3:22 pm
- ישראל
ציטוט
“במקביל לעולם הגדול, שבו חיים אנשים גדולים ודברים גדולים, קיים עולם קטן עם אנשים קטנים ודברים קטנים.
בעולם הגדול הומצא מנוע הדיזל, נכתבו «נשמות מתות», נבנתה תחנת הכוח ההידרואלקטרית על הדניפר (שהופצצה על ידי הרוסים – הערת מערכת) ובוצע טיסת הקפה סביב העולם.
בעולם הקטן הומצא בועת הצעקה «לך-לך», נכתבה השיר «לבנים קטנות» ונתפרו מכנסיים בסגנון «פולפרד».
בעולם הגדול אנשים מונעים על ידי הרצון להועיל לאנושות.
העולם הקטן רחוק מסוג כזה של מטרות נעלות.
לתושביו יש שאיפה אחת בלבד – לשרוד איכשהו מבלי לחוש רעב. האנשים הקטנים ממהרים אחרי הגדולים. הם מבינים שעליהם להיות בתיאום עם התקופה, ורק אז הסחורה שלהם יכולה להימכר. … כאשר בעולם הגדול נבנות מצודות אידיאולוגיות, בעולם הקטן ניכרת התעוררות.
לכל ההמצאות הקטנות של עולם הנמלים מונחת בסיס גרניט … של אידיאולוגיה”, – איליה אילף, יבגני פטרוב, «עגל הזהב».
הקדמה
בין התאריכים 20 ל-29 ביולי 2025 השחקן והבמאי הרוסי דניאל ספיבקובסקי מתכנן להגיע לישראל עם הצגת התיאטרון «תשומת לב אליי». ההצגה מתוכננת להתקיים בערים הגדולות של הארץ — חיפה, נתניה, אשדוד, ראשון לציון, תל אביב, באר שבע ופתח תקווה.
עם זאת, סביב סיבוב הופעות זה כבר התעוררו “מחלוקות”. הסיבה — הצהרותיו הפומביות של ספיבקובסקי.
אגב, על ספיבקובסקי כאמן לא נדון במאמר זה – כל המידע נמצא במקורות פתוחים, למשל ב- ויקיפדיה.
שני עולמות של תעמולה רוסית ואחריות היסטורית
בתעמולה הרוסית קיימים גם שני עולמות – “הגדול” ו”הקטן”, ממש כמו אצל אילף ופטרוב. אלה לא סתם אנשים – אלא אנשים ציבוריים, מפורסמים ובעלי כישרון, עם השפעה רבה על דעת הקהל. הם לא מסתובבים עם רובים ולא מפציצים את אוקראינה, אך מילותיהם, פרסומם ובימת ההופעות שלהם הופכים לנשק. הם מסיתים קהל, מצדיקים תוקפנות וגורמים לאחרים ללכת למלחמה.
שני העולמות האלה נושאים באחריות לכך שמיליוני אנשים הוטעו על ידי התעמולה, על הרס ערי אוקראינה ועל מות אזרחים חפים מפשע. הם מזינים את משטרו המדמם של פוטין – גם מבחוץ וגם מבפנים, הורסים את רוסיה ומחזירים אותה לעידן הפיאודלי.
“העולם הגדול” של התעמולה – רועש, מדמם וחסר רחמים
לעולם הזה משתייכים “הדמויות המוכרות” כמו מרגריטה סימוניאן, ולדימיר סולוביוב, אולגה סקבייבה, ניקיטה מיכלקוב, אולג גזמנוב, יוליה צ’יצ’רינה, דמיטרי פבצוב, איוון אוחלוביסטין ואחרים. אלו דמויות ציבוריות המוכרות בכל רחבי המדינה. הכישרון והפופולריות שלהם משמשים כיסוי לתעמולה הרעילה.
הם משבחים את המיתוס על “העם הרוסי המנצח”, מצדיקים את הכיבוש של שטחים זרים, הרס ערי אוקראינה ורצח אזרחים חפים מפשע. האנשים האלה לא הולכים בעצמם לחזית – הם שולחים לשם אחרים, תוך הסתה לשנאה וצימאון ל”ניצחונות” במילים מהמסכים והבמות שלהם.
הם מאיימים על אירופה, ארה”ב ועל כל העולם הדמוקרטי, והופכים את התעמולה לכלי נשק להשמדה המונית.
לאחר נפילת משטר פוטין הם יישפטו לא רק על ידי בתי דין בינלאומיים, אלא גם על ידי האנשים שהם רימו, וההיסטוריה שלא תשכח את נאומיהם, מלאי הדם והשנאה.
“העולם הקטן” של התעמולה – שקט, אך גם קשור להצדקת המלחמה ותוצאותיה
אם “העולם הגדול” צועק סיסמאות, אז “העולם הקטן” פועל בשקט. נציגיו – שחקנים, במאים ומוזיקאים ידועים, שאינם משמיעים איומים ישירים, אך תומכים במערכת בהסכמה שלהם. מילותיהם רכות יותר: “הצלת אוקראינה”, “הצורך ללכת עם המדינה”, “גדולת החייל הרוסי”. אך גם זו תעמולה.
דניאל ספיבקובסקי – לפי הצהרותיו הפומביות, משתייך למעגל “אנשי התרבות” שמביעים עמדות התואמות את “הקו הרשמי” של ממשלת רוסיה. הוא לא הולך לחזית, לא זורק רימונים, אך ציטוטיו על “אמון בפוטין”, “תמיכה בצבא” ו”ספצאופרציה” יוצרים אצל חלק מהקהל תמונה של “צדקת” המעשים הללו.
כן, מבחינה משפטית “העולם הקטן” יכול להישאר מחוץ לבתי המשפט, אך האנשים וההיסטוריה ישפטו אותו בדיוק כמו את העולם הגדול של התעמולה. אשמתם היא בכך שהם אנשים ציבוריים ובעלי כישרון, שבמקום לומר אמת, הפכו למסך עבור מלחמה ושנאה.
רדיפת מתנגדים – עבודה משותפת של שני העולמות
שני העולמות – הגדול והקטן – מתאחדים כאשר מדובר ברדיפת מתנגדים. אנשים ציבוריים שמעזים לומר אמת או להתנגד למלחמה, מושפלים, מפוטרים ונאלצים לעזוב את רוסיה. התקפות אלו על המתנגדים הן עוד היבט של אשמתם: הם מחסלים כל נבט של חופש הביטוי ודואגים שרק קול התעמולה יישמע במדינה.
מה אמר דניאל ספיבקובסקי: ציטוטים והקשר
דמויות ציבוריות נושאות אחריות מיוחדת על דבריהן. כאשר שחקן מוכר מתבטא על פוליטיקה ומלחמה, זה משפיע על צופיו ומעצב את דעת הקהל.
הנה ראיון מעניין:
להלן מובאות ציטוטים מרכזיים של דניאל ספיבקובסקי עם הסברים.
על “העמדה הפטריוטית” שלו
«… ציין את מחויבותו לתמיכה ב”ספצאופרציה” ובכוחות המזוינים של רוסיה. השחקן, למרות היעדר הצהרות פומביות רמות, סבור שעמדתו ברורה לכולם בסביבה האמנותית ומדגיש שהפטריוטיות היא חלק מחינוכו ותפיסת עולמו».
מקור: URA.RU
תמיכה ישירה ב”ספצאופרציה” (שלמעשה היא התקפה על מדינה שכנה וביצוע פשעי מלחמה) נחשבת כהצדקה למלחמה ואלימות.
על ענישת “מבקרי השלטון”
«אם שחקן אומר דברים על סף העלבת החייל שלנו, הצבא שלנו וסמליו – זה לא מקובל, זה פשע. יש לא רק לשלול ממנו תפקידים, אלא להעניש אותו… איני רוצה לנקוב בשמות, אך אם אמרת משהו בקול רם, הרשית לעצמך אמירה מסוימת, עליך לשאת באחריות. אל תתחמק, חבר…».
מקור: AIF.ru
דברים כאלה תומכים ברעיון של רדיפת מתנגדים. דמות ציבורית למעשה אומרת שהבעת ביקורת על פעולות השלטון היא “פשע”.
על “הליכה צעד אחד עם המדינה”
«אנחנו – אנשים ציבוריים, אנו עולים על הבמה, מצטלמים. עלינו להיות מודעים לכל מה שקורה, ללכת עם הזמן, עם המדינה שלנו, עם הצופים שלנו. אם כי כל אדם צריך ללכת צעד אחד עם המדינה שלו, בלי קשר למה שהוא עושה».
מקור: 5TV
דברים אלה נשמעים כמו קריאה לציות מוחלט למדינה בכל נושא וויתור על עמדה אישית.
על “הצלת אוקראינה”
«צריך להציל אחד את השני, צריך להציל אנשים, צריך להציל את אוקראינה. … יש לנו מערכת דם אחת, יש לנו אמונה אחת, אנחנו נושמים את אותו אוויר ומדברים באותה שפה. אנחנו תמיד נהיה יחד. מנסים לפלג בינינו, אבל זה בלתי אפשרי».
מקור: Kino.Rambler.ru
משפט זה מוצג כהומניזם, אך למעשה מתאים לרטוריקה שמצדיקה תוקפנות במסווה של “הצלה”.
כאן ספיבקובסקי למעשה תומך ברעיון ענישה של מתנגדים, מה שמתכתב עם פרקטיקות רפרסיביות.
על “העם הגדול-המנצח”
«אנחנו צריכים ניצחון אחד! אנחנו מדברים על החייל הרוסי, על העם הגדול-המנצח…».
מקור: YouTube (הופעה)
“ניצחון” היסטורי משמש ככלי להצדקת התוקפנות הנוכחית, דבר שמעורר דחייה.
סיכום
לדעת מערכת NAnews – חדשות ישראל, הסיפור עם סיבוב ההופעות של דניאל ספיבקובסקי בישראל – אינו רק עניין של תיאטרון. זהו דוגמה לכך שדמויות ציבוריות, בזכות פרסומן, יכולות לשדר רעיונות הנתפסים בדרכים שונות. ספיבקובסקי – לא זה שמחזיק נשק, אך דבריו על “תמיכה בצבא הרוסי”, “אמון בפוטין” ו”ספצאופרציה” נשמעים עבור חלק מהקהל כתמיכה במדיניות הקשורה למלחמה.
חשוב במיוחד לציין שספיבקובסקי הביע בפומבי תמיכה בענישת אמנים שמבקרים את השלטון או הצבא הרוסי. עמדה זו, לדעת המערכת, נתפסת כתמיכה באמצעים רפרסיביים נגד עמיתים שחושבים אחרת.
המערכת סבורה כי כאשר אמנים שתומכים במלחמה כזו מגיעים לסיבובי הופעות במדינות דמוקרטיות, הופעתם הופכת לעיתים קרובות לסיבה למחלוקות ופילוג בחברה. עבור רבים זו אינה רק הופעה תרבותית אלא גם הצדקה סמלית לפעולות שגרמו סבל למיליונים.
לקהל היהודי בישראל, במיוחד למי שתומכים באוקראינה, חשוב להבין שסיבובי הופעות כאלה מעוררים רגשות חזקים. עבור חלק מהצופים זו “רק הצגה”, אך עבור אחרים – זהו מעשה שניתן לראות בו כהסכמה עקיפה עם תוקפנות.
ההיסטוריה תשפוט את כולם: את מי שתמך בגלוי במעשי מלחמה ואת מי ששתק, לא העז לנקוט עמדה.
ספיבקובסקי, עם כישרונו ופרסומו, לדעתנו, מזוהה עם עולם שמצדיק את הקו הרשמי של השלטון הרוסי…
ומה עם הקהל?
