פוטין משתמש בסכסוך במזרח התיכון כדי ליצור כאוס ולהסיח את הדעת מהבעיות שלו – BBC, פלוס סין, ישראל ואוקראינה

סין ורוסיה תמכו זה מכבר בפלסטינים, אך לאחרונה הם קיבלו על עצמם תפקידים חדשים כמתווכים בסכסוך בין ישראל לפלסטינים, כותב BBC.

“מוסקווה לא מחויבת לפתור את הסכסוך, מכיוון שהדבר יפחית את השפעתה באזור אם הסכסוך בין ישראל לפלסטינים ייפתר, “שני הצדדים לא יזדקקו יותר לרוסיה” ויעברו לשיתוף פעולה עם המערב או סין; לפיתוח כלכלי”.

ביולי 2023, חמאס, פתח ופלגים פלסטיניים אחרים חתמו בבייג'ינג על הסכם ראשוני ליצירת “ממשלת ביניים של פיוס לאומי” שתשלוט בעזה לאחר תום המלחמה. פגישות דומות התקיימו במוסקבה, למשל, בפברואר 2023, כאשר גם קבוצות פלסטיניות ביקשו הסכמים דומים.

מעניין שבניגוד לארצות הברית, לא סין ולא רוסיה רואים בחמאס ארגון טרור, מה שמאפשר להם לקיים אינטראקציה עם קבוצה זו. זה הופך את העמדה שלהם לייחודית בהשוואה למערב. בנוסף, שתי המדינות מקיימות קשרים הדוקים עם שחקנים אזוריים חשובים כמו איראן, סוריה וטורקיה.

עם זאת, מומחים איתם שוחח ה-BBC מפקפקים שהתיווך בין סין לרוסיה יוביל לתוצאות משמעותיות. לפי אנליסטים, בייג'ין ומוסקבה חותרות לשתי מטרות עיקריות: להגביר את השפעתן הבינלאומית ולהתמודד עם הדומיננטיות הפוליטית של ארה”ב באזור.

מאו דזה-דונג ועד שי ג'ינפינג

מאז הקמתה של הרפובליקה העממית של סין ב-1949, סין תמכה בעקביות בפלסטינים. מייסד סין, מאו דזה-דונג, ראה בישראל אותו איום כמו טייוואן – כלי של אימפריאליזם מערבי שנועד לשלוט על מתנגדים פוטנציאליים לסדר העולמי שנכפה על ידי ארה”ב. כפי שמציין החוקר אחמד אבודו, סין “ראתה את הניסיון שלה בסבלם של הפלסטינים”, בהתייחסו לרגשות האנטי-קולוניאליים והאנטי-מערביים של סין באותה תקופה.

מאו לא היה מוגבל לרטוריקה בלבד: הוא תמך בארגון לשחרור פלסטין (אש”ף) לא רק אידיאולוגית, אלא גם באספקת נשק. עם זאת, עם עליית דנג שיאופינג לשלטון ב-1978, מדיניות החוץ של סין עברה לכיוון פרגמטיות. במקום לתמוך בתנועות מהפכניות, סין ביקשה להרחיב את היחסים הדיפלומטיים עם מדינות גדולות ובינוניות, דבר שהיה הכרחי כדי ליישם רפורמות ולפתוח את הכלכלה.

עם זאת, תחת המנהיג הנוכחי של סין, שי ג'ינפינג, שעלה לשלטון ב-2012, אלמנטים אידיאולוגיים החלו להופיע מחדש במדיניות החוץ הסינית, אם כי תמיד מתוך מחשבה על האינטרסים המעשיים של המדינה. הסכסוך בין ישראל לפלסטין משתלב בצורה מושלמת בגישה זו – מצד אחד הוא מאפשר לסין לשמור על יחסים בינלאומיים, ומצד שני להמשיך ברטוריקה אנטי-מערבית, מציין BBC.

מסטאלין ועד פוטין

היחסים של רוסיה עם הפלסטינים התפתחו קצת אחרת מאשר עם ישראל. בעקבות הכרזת העצמאות של ישראל ב-1948, הפכה ברית המועצות, בהנהגתו של יוסף סטאלין, לאחת המדינות הראשונות שהכירו במדינת היהודים. כפי שמסביר פרופסור מארק כץ בראיון עם BBCבאותו שלב, “נראה היה שישראל הייתה בעלת תודעה סוציאליסטית”, מה שהפך אותה לבת ברית של ברית המועצות בזמן שהמדינות השכנות עדיין היו בשליטה קולוניאלית אירופית.

עם זאת, באמצע שנות ה-50, עם עלייתו לשלטון של ניקיטה חרושצ'וב, ברית המועצות העבירה את תמיכתה לכיוון הלאומיות הערבית. מוסקבה החלה לתמוך באופן פעיל בצד הפלסטיני, מה שאפשר לה לחזק את מעמדה בקרב מדינות ערב על רקע המדיניות הפרו-ישראלית של ארצות הברית.

יחד עם זאת, כפי שמציין כץ, עבור מוסקבה הבעיה הפלסטינית תמיד הייתה עניין של רווח פוליטי, ולא עמדה עקרונית. ברית המועצות תמכה בפלסטינים, אך לא הייתה מוכנה להרחיק לכת ולהסתכן בעימות עם ארצות הברית. “הם אף פעם לא היו באמת אנטי ישראלים”, מוסיף כץ.

עם התמוטטות ברית המועצות והקלה בעוינות הקודמת, השתפרו בהדרגה יחסי רוסיה עם ישראל, במיוחד לאחר שהותרה ההגירה היהודית לישראל. כשוולדימיר פוטין עלה לשלטון בשנת 2000, לכמיליון ישראלים היו שורשים סובייטים, והקרמלין החל לחפש איזון בין היחסים עם ישראל לתמיכה בפלסטינים.

עם זאת, לאחר מתקפת חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר 2023 והמלחמה בעזה שלאחר מכן, יחסי רוסיה עם ממשלת ישראל החמירו, מציין BBC.

סדר עולמי אלטרנטיבי

סין הפכה ליבואנית הנפט הגדולה בעולם, כשהיא משיגה כמחצית מהאספקה ​​שלה מהמזרח התיכון ומהמפרץ הפרסי. השאלה היא האם התיווך של סין בסכסוך הישראלי-פלסטיני קשור לאינטרסים הכלכליים שלה באזור. עם זאת, לדברי אחמד אבודו, חוקר ב-Chatham House, התשובה היא לא. BBC הוא מצוטט כאומר, “סין לא מחברת בין שני הנושאים”, שכן מדינות ערביות רבות כבר נרמלו את היחסים עם ישראל, ומדינות כמו סעודיה עשויות לעשות זאת לאחר תום המלחמה בעזה.

יתר על כן, כפי שהוסבר BBCסין מבקשת לבסס את עצמה כמעצמה עולמית המעוניינת בתיווך ובשמירה על שלום. בייג'ין גם רוצה להציע לעולם השקפה חלופית על הסדר העולמי, השונה מהאמריקאי, במיוחד על רקע התמיכה בפלסטינים מצד מדינות בדרום הגלובלי.

עם זאת, כפי שמציין אבודו, לסין אין תוכנית ברורה לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, והאינטרסים שלה אינם טמונים בפתרון ישיר של עימות זה.

מסיח את תשומת הלב מאוקראינה

הסכסוך בין חמאס לישראל התברר כמועיל עבור רוסיה, שכן הוא הסיט את תשומת הלב של הקהילה העולמית מהמלחמה באוקראינה. פרופסור מארק כץ מציין כי לאחר ה-7 באוקטובר ירד משמעותית הסיקור החדשותי של אירועים באירופה, במיוחד סביב המלחמה באוקראינה, וחלק מהסיוע הצבאי שתכננו בעלות בריתה של אוקראינה, בעיקר ארה”ב, לשלוח לקייב, הופנה אל קייב. יִשְׂרָאֵל.

בנוסף, כפי שמדגיש פרופסור כץ בראיון BBCהקרמלין מאמין שהמערב משתמש בסטנדרטים כפולים בכך שהוא מאשים את רוסיה בכיבוש אוקראינה, אך שותק יחסית בפעולותיה של ישראל כלפי פלסטין.

אחמד אבודו מ בית צ'טהאם מוסיף כי תפקידה המתווך של רוסיה בסכסוך נועד לפרוץ מהבידוד הבינלאומי בו נקלעה המדינה לאחר תחילת הפלישה לאוקראינה. “יש מדינות מפרץ שמוכנות להמשיך לעשות עסקים עם רוסיה”, מוסיף אבודו.

למרות חילוקי דעות אידיאולוגיים עם חמאס, רוסיה משתפת פעולה עם התנועה וממנפת את יחסיה עמה. פרופסור כץ מסביר שחשוב לפוטין שחמאס לא תומך בקבוצות ג'יהאדיות בתוך רוסיה, במיוחד בצ'צ'ניה.

בייג'ין ומוסקבה: אסטרטגיות שונות

רוסיה וסין, למרות השיתוף במטרות משותפות כמו ערעור השפעת ארה”ב במזרח התיכון ובדרום הגלובלי, משתמשות בשיטות שונות מאוד כדי להשיג יעדים אלה. כפי שצוין BBCרוסיה מעורבת בסכסוכים צבאיים באזור, כמו מלחמת סוריה, בעוד שסין נמנעת מהתערבות צבאית.

בייג'ין מבקשת לשמר את הסדר האזורי הקיים תוך ביצוע שינויים קלים כדי להגן על האינטרסים שלה. לעומת זאת, רוסיה, לפי אחמד אבודו מ בית צ'טהאם“רוצה להרוס לחלוטין את הסדר האזורי ולבנות אותו מחדש לטובתו”. עוד מוסיף אבודו כי סין תרצה לפתור את הסכסוך עם הקמת מדינה פלסטינית, שתהיה לה שליטה משמעותית בה.

רוסיה, לעומת זאת, נוקטת בגישה אחרת. מוסקבה אינה מבקשת לפתור את הסכסוך, מכיוון שהדבר יפחית את השפעתה באזור. אבודו מציין כי אם הסכסוך בין ישראל לפלסטינים ייפתר, “שני הצדדים לא יזדקקו עוד לרוסיה” ויעברו לשיתוף פעולה עם המערב או סין לפיתוח כלכלי.

כפי שמציין פרופסור כץ, רוסיה מעוניינת לשמור על חוסר יציבות, אך “לא באופן מוגזם”. הם מעדיפים להשאיר את הסיר רותח אבל לא לעלות על גדותיו.

השאירו תגובה↓