פגישת טראמפ וקים ג’ונג און בסתיו 2026: למה ארה”ב שוב פונה למנהיג צפון קוריאה

דונלד טראמפ מנסה שוב לפתוח ערוץ ישיר לקים ג’ונג און. נשיא ארצות הברית דן בפגישה עם מנהיג צפון קוריאה כבר בסתיו הקרוב, והחלון הנוח ביותר עשוי להופיע בנובמבר, כאשר טראמפ ייסע לאסיה. בשנג’ן שבסין תתקיים באותו זמן שבוע מנהיגי APEC.

הסכמות על פסגה עדיין אין. פיונגיאנג לא הכריזה על תאריך, מקום או אפילו הסכמה של קים להגיע, והבית הלבן מדבר בזהירות רבה יותר מטראמפ עצמו: הפגישה אפשרית כאשר יגיע הרגע המתאים לכך. לכן מדובר כעת בניסיון לארגן שיחות ולא בפסגה מתוכננת עם סדר יום מאושר.

מחבר החומר — פאבל שווייקו. כאן מעניין לא כל כך הפרספקטיבה של לחיצת יד נוספת בין שני המנהיגים, אלא עד כמה השתנו התנאים לאחר פגישותיהם הקודמות. לשם כך פאבל השווה את האותות הנוכחיים מוושינגטון, את עמדת צפון קוריאה, את ההחלטה על התרגילים האמריקאים-דרום קוריאנים ומה שקרה בשנים האחרונות בין פיונגיאנג למוסקבה.

דווקא האחרון הופך את הסיפור לרחב בהרבה מחצי האי הקוריאני. חדשות ישראל — Nikk.Agency בוחנים אותו גם דרך המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה, וגם דרך היחסים הנוכחיים של וושינגטון עם בעלי ברית באסיה ובמזרח התיכון. קים ג’ונג און, אליו טראמפ רוצה לחזור, הוא כבר לא אותו מנהיג שהנשיא האמריקאי פגש לראשונה בסינגפור לפני שמונה שנים.

טראמפ חוזר לדיפלומטיה הישנה שלו

לטראמפ וקים כבר היו שלוש פגישות אישיות. הם נפגשו בסינגפור ביוני 2018, בהאנוי בפברואר 2019, ולאחר מכן באזור המפורז בין צפון לדרום קוריאה. במהלך הפגישה האחרונה, טראמפ אפילו חצה לזמן קצר את הגבול לצד הצפון קוריאני.

לטלוויזיה אלו היו כמעט תמונות מושלמות. עבור מדיניות הגרעין האמריקאית התוצאה הייתה הרבה יותר צנועה.

בסינגפור הצדדים הסכימו להמשיך בדיאלוג על פירוק הנשק הגרעיני של חצי האי הקוריאני, אך לא הגיעו למנגנון קונקרטי להשמדת הארסנל הגרעיני הצפון קוריאני. בהאנוי השיחות הסתיימו מוקדם: וושינגטון ופיונגיאנג לא הצליחו להסכים על אילו מתקנים גרעיניים צריכה צפון קוריאה לסגור ואילו סנקציות ארה”ב תסיר בתמורה.

לאחר מכן היחסים התקררו במהירות. קים לא ויתר על תוכנית הגרעין, צפון קוריאה המשיכה בניסויים ובפיתוח טילים המסוגלים לשאת ראשי נפץ למרחקים הולכים וגדלים.

טראמפ, לפי פעולותיו הנוכחיות, לא רואה את הסיפור כגמור. ב-17 באוגוסט הוא אמר לעיתונאים שקים כבר השיב לניסיונותיו ליצור קשר. מה בדיוק הועבר מפיונגיאנג, נשיא ארה”ב לא חשף.

זו עדיין אחת הפרטים המעורפלים ביותר בכל הסיפור. יש הצהרה פומבית של טראמפ על התשובה שהתקבלה, אך אין הצהרה פומבית של קים עצמו על כך שהוא מסכים לפגישה. בין שני העובדות הללו אי אפשר להשאיר סימן שוויון.

לקים כעת יש עמדה התחלתית שונה לחלוטין

ב-2018 הצד האמריקאי עדיין יכול היה לבנות את השיחות סביב הרעיון: הקלות כלכליות בתמורה להתקדמות צפון קוריאה לוויתור על נשק גרעיני.

עד 2026 פיונגיאנג מציעה שיחה אחרת.

קים ג’ונג און לא סוגר את הדלת בפני דיפלומטיה אישית עם טראמפ, אך בו זמנית נותן להבין כי הוא לא רואה את הסטטוס הגרעיני הצפון קוריאני כנושא למיקוח. במילים אחרות, אפשר להיפגש; לדון בחיסול הנשק שהמשטר רואה בו ערובה להישרדותו – זה כבר עניין אחר לגמרי.

לעמדת וושינגטון אין שינוי רשמי. הבית הלבן במאי שוב כינה את פירוק הנשק הגרעיני של צפון קוריאה כמטרה של ארה”ב, ולאחר שיחות טראמפ עם יו”ר סין שי ג’ינפינג, הממשל הצהיר על תמיכה במטרה זו גם מצד הסיני.

בנקודה זו מופיעה הבעיה, שאף תמונה של שני מנהיגים מחייכים לא פותרת. ארה”ב מתחילה מהתזה שהבעיה הגרעינית של צפון קוריאה צריכה להיות מוסרת. צפון קוריאה רוצה שהשיחה העתידית תתחיל כבר לאחר הכרה בעובדה: יש לה נשק והיא לא מתכוונת לוותר עליו.

במהלך השנים קים קיבל עוד טיעון. ככל שצפון קוריאה משפרת את הטילים, צוברת ראשי נפץ ומדגימה יכולת לשרוד סנקציות, כך הניסיון להחזיר את המצב למצב של 2018 הופך ליקר יותר.

טראמפ בהחלט יכול לנסות לחפש עסקה ביניים – למשל, הגבלת ניסויים או ייצור בתמורה לוויתורים מסוימים. אך סדר יום מאושר מסוג זה כרגע אין. לייחס לשיחות העתידיות כבר פשרה מוכנה יהיה מוקדם מדי.

לפני הפגישה טראמפ כבר ויתר בשאלה רגישה אחת

השיחות על קשר חדש עם קים חפפו להחלטה קונקרטית של נשיא ארה”ב. ב-16 באוגוסט טראמפ דרש לצמצם משמעותית את התרגילים המשותפים של הצבא האמריקאי והדרום קוריאני Ulchi Freedom Shield.

הנימוק שלו מוכר היטב מהקדנציה הנשיאותית הראשונה. טראמפ שוב כינה תמרונים כאלה יקרים ודיבר עליהם כסימן שפיונגיאנג תופסת כעוינות. בקרוב ארה”ב ודרום קוריאה הסכימו לצמצם את תוכנית התרגילים הנוכחית מאחד עשר לחמישה ימים ולצמצם חלק מהפעילויות בשטח.

לסיאול זה לא עניין של מה בכך. התרגילים המשותפים נחוצים לא רק להדגמת הברית הצבאית: בהם מתורגלת אינטראקציה של הצבאות במקרה של משבר אמיתי בחצי האי הקוריאני.

ב-2018 טראמפ כבר הלך בדרך דומה. לאחר הפגישה עם קים בסינגפור הוא עצר תמרונים גדולים עם דרום קוריאה, כינה אותם יקרים מדי ופרובוקטיביים. אז זה נראה כחלק מהאווירה שנוצרה לשיחות.

כעת הרצף הפוך: פגישה גדולה עדיין אין, והמחווה הצבאית כבר נעשתה.

להחלטה הנוכחית יש גם פרט שמוביל את הסיפור ישירות למזרח התיכון. טראמפ בו זמנית ביקר את דרום קוריאה על חוסר רצונה להצטרף לפעולות ארה”ב נגד איראן. לכן צמצום התרגילים לא ניתן לצמצם רק לרצון למצוא חן בעיני קים: בו התערבבו הכיוון הצפון קוריאני, היחסים עם בעל ברית והכעס של וושינגטון על התנהגות סיאול באזור אחר לחלוטין.

לישראל הפרק הזה מראה את עצמו בפני עצמו. נשיא ארה”ב מקשר בין שאלות ביטחון בחלקים שונים של העולם ויכול להשתמש בשיתוף פעולה צבאי עם בעל ברית אחד בוויכוח שעלה סביב משבר אחר.

רוסיה נתנה לפיונגיאנג מה שלא היה בסינגפור ובהאנוי

יש נסיבות עוד יותר משמעותיות. לפגישות הקודמות עם טראמפ קים הגיע כראש מדינה מבודדת, תלויה בעיקר בסין וניסתה לקבל הקלות בסנקציות.

כעת לצידו רוסיה.

ביוני 2024 פוטין וקים ג’ונג און חתמו על הסכם שותפות אסטרטגית מקיפה. המסמך כולל סיוע צבאי אם אחת מהצדדים תותקף בנשק.

אבל השינוי האמיתי לא היה אפילו ההסכם.

חיילים צפון קוריאנים נשלחו לרוסיה והשתתפו בלחימה נגד כוחות אוקראינים. הערכות מספרם השתנו, אך מדובר היה בכ-14 אלף חיילים. מה שאוקראינה, דרום קוריאה ומודיעין מערבי אישרו בתחילה, מאוחר יותר חדלו להכחיש מוסקבה ופיונגיאנג עצמם.

לצבא הצפון קוריאני זהו ניסיון של מלחמה מודרנית אמיתית – עם מל”טים, לוחמה אלקטרונית, ארטילריה, מודיעין ושינוי מהיר של טקטיקות בשדה הקרב.

רוסיה קיבלה אנשים ונשק. צפון קוריאה קיבלה הזדמנות לבדוק את חייליה וציודה לא בשדה ניסויים.

באוקראינה ההשתתפות הצפון קוריאנית מורגשת לא רק דרך חיילים. רוסיה משתמשת גם בטילים ממוצא צפון קוריאני. חדשות ישראל כתבו לאחרונה על מתקפה רוסית נוספת, שבה הופיעו טילים בליסטיים KN-23.

הגורם הזה לא היה קיים במהלך השיחות של טראמפ וקים בהאנוי.

לכן לוושינגטון כעת עשויה להיות סיבה לדבר עם פיונגיאנג גם אם ויתור מהיר של צפון קוריאה על נשק גרעיני נראה בלתי ניתן להשגה. מומחה אמריקאי לחצי האי הקוריאני ויקטור צ’ה מניח שאחד החישובים עשוי להיות ניסיון להחליש את הקשר בין קים למוסקבה.

זו בדיוק גרסה מומחית. הבית הלבן לא הכריז על ניתוק שיתוף הפעולה הצבאי הרוסי-צפון קוריאני כמטרה רשמית של הפסגה העתידית.

עם זאת, עבור אוקראינה ההבדל הוא בהחלט מהותי: מדובר במדינה שמספקת לרוסיה נשק וכבר שלחה אנשים למלחמתה.

איראן התגלתה באופן בלתי צפוי ליד הסיפור הצפון קוריאני

רוסיה בשנים האחרונות בנתה שיתוף פעולה צבאי עם מספר מדינות שנמצאות בעימות קשה עם ארה”ב. באוקראינה מכירים מזמן את ההשלכות של חילופי הטכנולוגיות והניסיון הקרבי הרוסי-איראני, וכעת לכונסטרוקציה הזו נוסף הכיוון הצפון קוריאני.

אבל אי אפשר להוסיף את איראן וצפון קוריאה באופן מכני ל”ציר” אחד ולעשות כאילו אין ביניהם הבדלים.

צפון קוריאה כבר מחזיקה בנשק גרעיני ובונה סביבו את כל אסטרטגיית הביטחון של המשטר במשך עשורים. המקרה האיראני מסודר אחרת – משפטית, צבאית ופוליטית. עבור ישראל ההבדל הזה עקרוני.

הקשר נמצא במקום אחר: מוסקבה מקבלת אפשרויות למלחמה נגד אוקראינה משותפים שארה”ב ובעלי בריתה מתנגדים להם, ואז היא מציעה לשותפים אלה טכנולוגיות, תמיכה פוליטית וניסיון שנצבר בחזית האוקראינית.

חדשות ישראל כבר ניתחו מנגנון דומה בכיוון הרוסי-איראני: נשק וטכנולוגיות מגיעים למלחמה באוקראינה, שם הם נבדקים בתנאים אמיתיים, והניסיון שנצבר הופך יקר ערך כבר לעימות הבא.

החיילים הצפון קוריאנים עברו כעת דרך בית ספר דומה בצורה ישירה יותר – עם יחידותיהם.

לכן הפגישה האפשרית של טראמפ עם קים נוגעת לישראל לא משום שצפון קוריאה תהפוך מחר למשתתפת ישירה במלחמה במזרח התיכון. מסקנה כזו תהיה מתיחה. המשמעות היא אחרת: וושינגטון מנסה לחדש את המשא ומתן עם אחד השותפים הצבאיים של מוסקבה ברגע שבו היא פותרת במקביל שאלות של איראן, יחסים עם בעלי ברית ומלחמת רוסיה נגד אוקראינה.

מה טראמפ יוכל להשיג מהפגישה עם קים

התוצאה הפשוטה ביותר היא שחזור ערוץ פוליטי ישיר. לאחר מספר שנים של כמעט היעדר מוחלט של דיאלוג נורמלי בין וושינגטון לפיונגיאנג, אפילו זה מפחית את הסיכון למצב שבו ניסוי טילים נוסף או תקרית צבאית צריכים להתפרש ללא אפשרות לברר במהירות את כוונות הצד השני.

מכאן מתחילה החלק הקשה בהרבה.

אם טראמפ מתעקש על פירוק הנשק הגרעיני, וקים מסרב לדון בוויתור על נשק גרעיני, אחד מהם יצטרך לשנות את העמדה ההתחלתית – או שהשיחות שוב יגיעו לאותה קיר כמו בהאנוי.

יש גם את השאלה הרוסית. ארה”ב יכולה לנסות להשיג מקים לפחות הגבלה על התמיכה הצבאית הנוספת למוסקבה. עבור אוקראינה תוצאה כזו תהיה הרבה יותר קונקרטית מהצהרה נוספת על שלום בחצי האי הקוריאני. עם זאת, אין כרגע נתונים שמצב זה כבר הוצג לפיונגיאנג.

לא ידוע גם מה קים יבקש בתמורה. צפון קוריאה שואפת במשך שנים להקלות בסנקציות, הזדמנויות כלכליות והפחתת הלחץ הצבאי האמריקאי סביב חצי האי. ויתור אחד מופגן – צמצום התרגילים – טראמפ כבר עשה ללא פסגה.

לכן נובמבר, אם הפגישה אכן תתקיים, יהיה מעניין לא בעצם העובדה שטראמפ וקים יופיעו באותו חדר. הרבה יותר יגידו הפרטים: האם פירוק הנשק הגרעיני יישאר דרישה אמיתית של ארה”ב, האם הצדדים ידברו על הסיוע הצפון קוריאני לרוסיה ומה יקרה עם הנוכחות הצבאית האמריקאית ליד צפון קוריאה לאחר השיחות.

כרגע מאושר רק השאיפה של טראמפ להחזיר את הדיאלוג האישי והצעדים הראשונים של וושינגטון להפחתת המתח סביב התרגילים. הסכמת קים לפסגה פומבית אין.

וזה אומר שבין הדיפלומטיה של לחיצות הידיים שטראמפ רגיל לה לבין עסקה אמיתית עדיין נשאר כל המרחק שצפון קוריאה, רוסיה והמלחמה נגד אוקראינה יצרו לאחר האנוי.