- July 14, 2026
- 3:46 pm
- בעולם
ההצבעה המתוכננת בכנסת על הכרת ההשמדה ההמונית של הארמנים באימפריה העות’מאנית כרצח עם הושהתה. כך דיווח ב-13 ביולי 2026 העיתון Jewish News Syndicate — JNS בהסתמך על גורם ישראלי. תאריך חדש להצבעה טרם נקבע.
ההחלטה התקבלה ברגע שבו ישראל ניצבה בפני בחירה מורכבת בין אחריות היסטורית לאינטרסים דיפלומטיים עכשוויים.
רק כמה שבועות לפני כן, ממשלת ישראל תמכה פה אחד בהצעת שר החוץ גדעון סער להכיר ברצח העם הארמני. לאחר החלטת הקבינט, הייתה צפויה הצבעה בכנסת שהייתה אמורה לאשר את הגישה הממשלתית החדשה.
עם זאת, השלב הפרלמנטרי נעצר, וכעת השאלה שוב נמצאת במצב של חוסר ודאות.
Jewish News Syndicate — JNS נוסד בארה”ב בספטמבר 2011 כסוכנות חדשות באנגלית המתמחה בישראל, בעולם היהודי, באנטישמיות, בפוליטיקה האמריקאית ובמזרח התיכון. כיום היא משתמשת גם בשם Jerusalem News Syndicate ומכנה את עצמה ארגון חדשות עצמאי ללא מטרות רווח, המפיץ חומרים ביותר מ-100 כלי תקשורת.
באופן פורמלי JNS אינו שייך למפלגה פוליטית כלשהי ומצהיר על אי-מפלגתיות. עם זאת, לפי הקו העריכתי, הוא בדרך כלל נחשב לשמרני, ימני ותומך ישראל באופן נחרץ; הוא קרוב יותר לעמדות המחנה הימני הישראלי והרפובליקנים האמריקאים מאשר לכוחות השמאל או המרכז. זה אינו גוף מפלגתי של ‘הליכוד’ או המפלגה הרפובליקנית, אלא סוכנות פרטית ללא מטרות רווח עם אוריינטציה אידיאולוגית מובהקת.
המוציאים לאור והמייסדים של הפרויקט הם ראסל פרגמנט וג’ושוע קצ’ן. העורך הראשי הוא העיתונאי האמריקאי ג’ונתן טובין, ומנהל הסוכנות הוא אלכס טריימן.
פרט חשוב נוגע למימון. בשנת 2015 קבע העיתון The Forward כי התורם הבודד הגדול ביותר של JNS היה הקרן של המיליארדר האמריקאי והתורם הגדול של המפלגה הרפובליקנית שלדון אדלסון. בין השנים 2013 ל-2015 הקרן של אדלסון העבירה לסוכנות יותר מ-1.2 מיליון דולר. זה לא אומר שאדלסון היה הבעלים הרשמי של JNS, אבל הקרן שלו הייתה אחד ממקורות המימון העיקריים של העיתון.
ההצבעה נעצרה לפני חופשת הכנסת
הכנסת אמורה לצאת לחופשת קיץ בסוף השבוע ולא לחזור לעבודה מלאה עד הבחירות הכלליות שנקבעו ל-27 באוקטובר 2026.
זה אומר שבהיעדר שינוי דחוף בסדר היום, ההצבעה עשויה להידחות עד להרכבת הכנסת החדשה.
לא מדובר בביטול רשמי של החלטת הממשלה. הקבינט לא חזר בו מעמדתו, והצעת גדעון סער נותרה בתוקף פורמלית.
אבל ללא הצבעת הכנסת, התהליך לא קיבל את האישור הפוליטי הסופי שעליו קיוו היוזמים.
נציג שר החוץ לא סיפק תגובה לגבי הסיבות לדחייה. הודעה רשמית של הכנסת עם הסבר על ההחלטה ותאריך חדש לדיון גם לא פורסמה.
מה החליט קודם לכן הקבינט
ביוני 2026 ממשלת ישראל אישרה פה אחד את ההצעה להכיר ברצח העם הארמני כהשמדה המונית, גירושים ורדיפות באימפריה העות’מאנית במהלך מלחמת העולם הראשונה.
את היוזמה הגיש שר החוץ גדעון סער.
הוא הצהיר כי העדויות ההיסטוריות על מה שהתרחש הן נרחבות וחד משמעיות, והכחשת רצח העם הארמני נמשכת בצורת מדיניות מאורגנת וניסיונות לשכתב את ההיסטוריה.
סער כינה את ההכרה כחובה מוסרית והיסטורית של ישראל.
למדינה שהוקמה לאחר השואה ועשתה את זיכרון רצח העם היהודי לאחד מיסודות זהותה הממלכתית, יש לשאלה זו משמעות לא רק דיפלומטית אלא גם מוסרית.
עם זאת, ישראל נמנעה במשך עשרות שנים מהכרה פרלמנטרית רשמית ברצח העם הארמני.
הסיבה לא הייתה חוסר בנתונים היסטוריים, אלא בעיקר חישובים מדיניים חיצוניים.
מדוע ישראל נמנעה מההחלטה הזו במשך שנים
במשך שנים רבות, טורקיה נותרה שותפה אזורית חשובה לישראל.
בין המדינות התקיימו קשרים כלכליים, צבאיים ודיפלומטיים הדוקים. הרשויות הישראליות חששו שהכרה ברצח העם הארמני תגרום לעימות רציני עם אנקרה.
גם לאחר הידרדרות חוזרת ונשנית ביחסים הדו-צדדיים, ממשלות ישראל העדיפו לא להביא את השאלה להצבעה סופית.
הנושא חזר באופן קבוע לכנסת, נדון על ידי חברי כנסת, ועדות פרלמנטריות וארגונים ציבוריים, אך לא התקבלה החלטה מלאה של המליאה.
המצב החל להשתנות ככל שהיחסים עם טורקיה הידרדרו תחת רג’פ טאיפ ארדואן.
לאחר התקפת חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר 2023 ותחילת המלחמה בעזה, ארדואן הגביר באופן חד את הרטוריקה האנטי-ישראלית, תמך בגלוי בחמאס והאשים את ישראל בפשעים.
על רקע זה, הטיעון הקודם על הצורך לשמור על היחסים עם אנקרה החל לאבד מכוחו.
ראש הממשלה בנימין נתניהו גם כינה בעבר את השמדת הארמנים כרצח עם, אך עד 2026 לא התקיימה הצבעה פורמלית בנושא זה.
טורקיה כינתה את ההחלטה כמונעת פוליטית
אנקרה הגיבה בחריפות להחלטת הקבינט הישראלי.
הרשויות הטורקיות כינו אותה כמונעת פוליטית וקשרו אותה לעימות המתמשך בין ישראל לטורקיה.
טורקיה מכירה בכך שבמהלך מלחמת העולם הראשונה באימפריה העות’מאנית נהרגו מאות אלפי ארמנים, אך דוחה את המונח ‘רצח עם’.
העמדה הרשמית של אנקרה היא שהמוות ההמוני התרחש בתנאי מלחמה, התפרקות האימפריה, גירושים, מרידות ואלימות בין-אתנית.
רוב החוקרים של רצח עם והיסטוריונים מחזיקים בעמדה אחרת.
הם רואים בגירושים המאורגנים, ברציחות ההמוניות, ברעב ובהשמדת האוכלוסייה הארמנית כרצח עם.
לפי הערכות שונות, נהרגו עד 1.5 מיליון ארמנים.
הוויכוח סביב המונח מזמן חרג מגבולות הדיון ההיסטורי והפך לאלמנט חשוב במדיניות החוץ של טורקיה.
אנקרה מפעילה לחץ דיפלומטי על מדינות ששוקלות הכרה רשמית.
מדוע ההצבעה עשויה הייתה להיות מוקפאת דווקא עכשיו
הסיבה הרשמית להשהיה לא נמסרה.
עם זאת, ההחלטה התקבלה ברגע של חוסר יציבות אזורית חמורה.
במזרח התיכון שוב החריפה המצב סביב איראן, והיחסים בין ישראל, טורקיה וארצות הברית קיבלו רגישות נוספת.
זמן קצר לפני כן התקיים בטורקיה פסגת נאט”ו, שבמהלכה אנקרה חתרה לקידום השאלה על רכישת מטוסי קרב אמריקאיים F-35.
על רקע זה, הכרה סופית ברצח העם הארמני עשויה הייתה להחמיר עוד יותר את היחסים בין ירושלים לאנקרה.
השהיית ההצבעה עשויה להיחשב כניסיון להימנע ממשבר דיפלומטי נוסף ברגע שבו האזור מתמודד עם סיכונים צבאיים ופוליטיים חדשים.
עם זאת, זה נותר כהשערה.
לא הממשלה ולא הכנסת הצהירו רשמית שההחלטה קשורה לטורקיה או למשא ומתן דיפלומטי רחב יותר.
אזרבייג’ן גם התנגדה
המצב מסתבך בשל עמדת אזרבייג’ן — אחד השותפים האסטרטגיים המרכזיים של ישראל.
לאחר החלטת הקבינט הישראלי, באקו גינתה את ההכרה וקראה לשנות את העמדה שהתקבלה.
אזרבייג’ן קשורה לטורקיה בקשרים פוליטיים, צבאיים ותרבותיים הדוקים. במקביל, היא מקיימת שיתוף פעולה נרחב עם ישראל בתחום הביטחון, האנרגיה והטכנולוגיות הביטחוניות.
לישראל יש חשיבות מיוחדת ביחסים עם באקו.
אזרבייג’ן ממוקמת בגבול הצפוני של איראן ומשחקת תפקיד חשוב באסטרטגיה האזורית של ירושלים.
בשנת 2023 פתחה אזרבייג’ן שגרירות בישראל, והפכה למדינה הראשונה עם רוב מוסלמי שיעי שעשתה צעד כזה.
באקו גם ניסתה פעמים רבות לשמש כמתווכת בין ישראל לטורקיה.
לכן, התגובה השלילית שלה עשויה הייתה להיות גורם נוסף שהניע את הרשויות הישראליות לפעול בזהירות רבה יותר.
אבל אין הוכחות ישירות לכך שההצבעה הושהתה דווקא בלחץ אזרבייג’ן.
מה המשמעות של החלטת הממשלה ללא הצבעת הכנסת
השאלה האם ניתן לראות בהחלטת יוני כהכרה סופית ברצח העם הארמני מצד ישראל נותרת שנויה במחלוקת.
מצד אחד, הקבינט הביע פה אחד את עמדת הרשות המבצעת הרשמית.
זה היה הצעד הרציני ביותר של ישראל בכיוון זה בכל ההיסטוריה של הדיון בשאלה.
מצד שני, תוכננה הצבעה נפרדת בכנסת, שהייתה אמורה להעניק להחלטה מעמד מדיני רחב ויציב יותר.
כל עוד הכנסת לא הצביעה, ההחלטה עשויה להיתפס כעמדת הממשלה הנוכחית ולא כמעשה סופי של המדינה כולה.
הממשלה הבאה תיאורטית יכולה לשנות עמדה זו.
הכנסת החדשה עשויה גם לסרב להחזיר את השאלה לסדר היום או, להפך, לאשר אותה כבר לאחר הבחירות.
לכן, השהיית ההצבעה יש לה לא רק משמעות סמלית.
היא למעשה משאירה את התהליך לא גמור.
היסטוריית השאלה בכנסת
ניסיונות להשיג הכרה ברצח העם הארמני נעשו בישראל במשך עשרות שנים.
יוזמות הועלו על ידי חברי כנסת ממפלגות שונות, נציגי הקהילה הארמנית ואישים ציבוריים.
בשנת 2016 הכירה ועדת הכנסת לענייני חינוך ברצח העם הארמני וקראה לממשלה לעשות את אותו הדבר.
עם זאת, החלטת הוועדה הפרלמנטרית אינה שוות ערך להחלטת המליאה ולא הפכה להכרה מדינית מלאה.
בשנת 2018 יוזמה נוספת גם לא הסתיימה בהצבעה סופית.
הממשלות הישראליות נתקלו כל פעם באותו ניגוד.
מצד אחד — העובדות ההיסטוריות והחובה המוסרית של מדינה ששומרת על זיכרון השואה.
מצד שני — היחסים עם טורקיה, אזרבייג’ן ושותפים אזוריים אחרים.
בשנת 2026 נראה היה שהזהירות רבת השנים סוף סוף נפרצה.
הממשלה תמכה פה אחד בהכרה, היחסים עם אנקרה היו באחד הרמות הנמוכות ביותר, ושר החוץ הצהיר בפומבי על הצורך לעשות את הדבר הנכון.
אבל בשלב האחרון התהליך שוב נעצר.
מדוע שאלה זו חשובה לישראל
לישראל, הכרה ברצח העם הארמני אינה הצהרה מדינית רגילה.
המדינה היהודית מדגישה כל הזמן את הצורך בשמירה על זיכרון השואה, במאבק בהכחשת פשעים ובמניעת רציחות עם חדשות.
לכן, הסירוב רב השנים להכיר רשמית בטרגדיה הארמנית עורר ביקורת פעמים רבות בתוך ישראל עצמה.
מתנגדי המדיניות הזהירה טענו שהאמת ההיסטורית לא צריכה להיות תלויה ביחסים הנוכחיים עם טורקיה.
הם גם הזכירו שרפאל למקין, שהגדיר את המושג ‘רצח עם’, חקר לא רק את השמדת היהודים על ידי הנאצים, אלא גם את הרציחות ההמוניות של הארמנים באימפריה העות’מאנית.
עבור תומכי ההכרה, שאלה זו קשורה לאוניברסליות של הזיכרון.
אי אפשר לדרוש מהעולם יחס כנה לשואה ובו זמנית להימנע מהערכת מקרים אחרים של השמדה המונית בגלל תועלת דיפלומטית.
חדשות ישראל — חדשות ישראל רואה במצב זה דווקא כעימות בין אחריות היסטורית לפוליטיקה ריאלית.
הממשלה עשתה צעד לקראת הכרה, אבל ברגע המכריע החישובים המדיניים שוב עשויים היו להיות חזקים יותר.
מה ידוע על 14 ביולי 2026
ממשלת ישראל אישרה פה אחד את ההכרה בהשמדה ההמונית של הארמנים באימפריה העות’מאנית כרצח עם.
את היוזמה הגיש שר החוץ גדעון סער.
לאחר מכן תוכננה הצבעה בכנסת לאישור סופי של ההחלטה.
ההצבעה הושהתה.
תאריך חדש לא הוכרז.
הסיבה הרשמית לא נמסרה.
הכנסת יוצאת לחופשת קיץ ולא אמורה לחזור לעבודה מלאה עד הבחירות ב-27 באוקטובר 2026.
טורקיה כינתה את החלטת הממשלה כמונעת פוליטית.
אזרבייג’ן גינתה את ההכרה וקראה לישראל לשנות את עמדתה.
החלטת הקבינט לא בוטלה פורמלית, אך ללא הצבעה פרלמנטרית השאלה נותרת לא פתורה.
ישראל עשתה צעד, אך לא שמה נקודה.
ההיסטוריה של הכרת רצח העם הארמני בישראל שוב נעצרה בין מוסר לדיפלומטיה.
הממשלה תמכה פה אחד בהחלטה ההיסטורית.
שר החוץ כינה זאת כחובה מוסרית.
עם זאת, הכנסת לא הספיקה לשים נקודה סופית.
אם ההצבעה לא תתקיים לפני חופשת הפרלמנט, השאלה ככל הנראה תעבור כבר להרכב הבא של הכנסת.
אז הכל יהיה תלוי בתוצאות הבחירות ב-27 באוקטובר, בהרכב הממשלה החדשה ובמצב היחסים של ישראל עם טורקיה ואזרבייג’ן.
נכון לעכשיו, הניסוח המדויק ביותר נראה כך:
הממשלה של ישראל תמכה בהכרה ברצח העם הארמני, אך ההצבעה הפרלמנטרית שהייתה אמורה לאשר סופית את ההחלטה הזו, נעצרה.
זה לא ויתור על ההכרה.
אך גם לא ניתן לקרוא לצעד זה כהשלמה סופית של ההיסטוריה רבת השנים.