העולם קרוב יותר לאסון גרעיני מאי פעם: מדוע חשוב לשמוע את האזהרה של קרלו רוולי גם בישראל

העולם הגיע לקו מסוכן, שבו השיחה על אסון גרעיני כבר לא נראית כתסריט מופשט מהמאה הקודמת. הפיזיקאי התאורטי האיטלקי המפורסם קרלו רוולי מזהיר בספרו “85 שניות לחצות”: רמת האיום הגרעיני הנוכחית עשויה להיות הגבוהה ביותר בהיסטוריה של האנושות.

רוולי ידוע לא רק בעבודותיו בתחום הכבידה הקוונטית הלולאתית, אלא גם ביכולתו לדבר על מדע בשפה פשוטה. הפעם הנושא שלו חורג הרבה מעבר לפיזיקה. הוא מדבר על פוליטיקה, פחד, חוסר אמון בין מדינות ועל כמה מהר העולם יכול לאבד שליטה על ההיגיון של הרתעה.

על פי The Guardian, המחשבה המרכזית של רוולי היא שלמנהיגים המודרניים חסרה הזהירות והחזון האסטרטגי שהפגינו הפוליטיקאים בתקופת המלחמה הקרה. אז גם העולם עמד על הקצה, אך בין המעצמות נשמרה ההבנה: מלחמה גרעינית לא יכולה להיות לה מנצח.

היום, לדעת המדען, הבנה זו נחלשה.

מדוע רוולי מבקר את המירוץ החימוש החדש

קרלו רוולי מתנגד להגדלת החימוש באירופה וסבור שהסיכון העיקרי נובע לא רק מכוח הצבאות, אלא מהפחד ההדדי. כאשר מדינות מפסיקות לסמוך זו על זו, כל חימוש חדש מוסבר כהגנה, אך עבור הצד השני נראה כהכנה להתקפה.

במיוחד בחריפות מעריך הפיזיקאי את השיחות על פלישה רחבת היקף אפשרית של רוסיה לעומק אירופה. לדעתו, פחדים כאלה מוגזמים. רוולי מזכיר שרוסיה לא הצליחה להשיג את מטרותיה במהירות אפילו באוקראינה, וההוצאות הצבאיות הכוללות של נאט”ו עולות בהרבה על אלו של רוסיה.

עם זאת, עמדתו אינה מבטלת את העובדה של התוקפנות הרוסית נגד אוקראינה. מדובר במשהו אחר: המדען מנסה להראות שפאניקה וההיגיון של חיזוק מתמיד יכולים להוביל לספירלה מסוכנת עוד יותר.

הסכנה אינה רק במלחמה, אלא בארסנלים הגרעיניים

מקור הדאגה העיקרי הוא המאגרים העצומים של נשק גרעיני. לרוסיה יש אלפי ראשי נפץ גרעיניים, וארצות הברית גם שומרת על ארסנל נרחב וזכות לתגובה. מתוך שלוש המעצמות הגרעיניות הגדולות, רק סין מחזיקה רשמית בעקרון אי השימוש הראשון בנשק גרעיני.

רוולי סבור שהמצב הפך לבלתי יציב במיוחד לאחר שהנשק המערבי החל לשמש נגד מטרות בשטח רוסיה. הוא מודאג מהאפשרות שמוסקבה עשויה לפרש את התקפות הטילים הבריטיים כהתקפות ישירות של בריטניה.

בהיגיון הישן של הרתעה גרעינית היה כלל בלתי כתוב: אם מדינה מחזיקה בנשק גרעיני, לא מפציצים את שטחה ישירות. כעת, לדברי רוולי, הגבול הזה מטשטש.

לישראל שיחה כזו אינה דבר רחוק. הביטחון האזורי, התוכנית הגרעינית האיראנית, המלחמות במזרח התיכון, התקפות על תשתיות והאיום המתמיד של הסלמה הופכים את נושא ההרתעה הגרעינית לחלק מהמציאות הפוליטית. זו הסיבה ש-NAחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה באזהרות כאלה לא כוויכוח אירופי מופשט, אלא כאות לקהל הישראלי: חוסר היציבות הגלובלית משתקף במהירות גם במזרח התיכון.

מה משותף בין אירופה, המזרח התיכון וההיגיון של הפחד

רוולי כותב שהמיליטריזציה לעיתים קרובות מוזנת לא מכוח, אלא מתחושת פגיעות. כאשר החברה משתכנעת ש”אם לא נשמיד אותם, הם ישמידו אותנו”, המרחב לדיפלומטיה מצטמצם בחדות.

הוא עורך הקבלות היסטוריות עם התוקפנות של הרייך השלישי והסכסוכים המודרניים במזרח התיכון, ומדגיש: אלימות לעיתים קרובות מגבירה את הפחד, והפחד אז מצדיק אלימות חדשה. בהיגיון כזה כל צד רואה את עצמו כמגן, אפילו כשהוא עושה צעדים שמקרבים את האסון.

לקורא הישראלי זו נוסחה מוכרת במיוחד. ישראל חיה בסביבה שבה הביטחון אינו תיאוריה, אלא צורך יומיומי. אך זו הסיבה שחשוב להבחין בין הגנה אמיתית, היסטריה פוליטית והחלטות שיכולות להפוך את האזור והעולם לפחות בטוחים.

“85 שניות לחצות”: מדוע זה נשמע כאזהרה

שם הספר של רוולי קשור להחלטת “הבולטין של מדעני האטום”: בשנת 2026 שעון יום הדין הוגדר על 85 שניות לחצות. זהו המדד המדאיג ביותר בהיסטוריה.

הפיזיקאי מטיל את האחריות לא על מדינה אחת, אלא על כל מעגל המנהיגים המודרניים — מהנהגת ארצות הברית ונאט”ו ועד רוסיה, איראן וישראל. לדעתו, לעולם חסרים פוליטיקאים שמוכנים לחשוב לא רק בקטגוריות של חיזוק לאומי, אלא גם בקטגוריה של הישרדות האנושות.

רוולי מזכיר שדווקא המדענים בזמנו יצרו את הנשק הגרעיני. אך הוא גם מדגיש: קול הקהילה המדעית עזר לפוליטיקאים של המלחמה הקרה לחפש מוצא מהעימות המסוכן. אחד הדוגמאות לכך היה ההסכם על חיסול טילים לטווח בינוני וקצר, הקשור לתקופת רונלד רייגן ומיכאיל גורבצ’וב.

איום חדש: נשק גרעיני בחלל

על רקע אזהרות אלו, נושא אפשרות הצבת נשק גרעיני במסלול נשמע בנפרד. מפקד פיקוד החלל של הבונדסוור, גנרל-מייג’ור מיכאל טראוט, הצהיר שרוסיה עשויה לפתח טכנולוגיות לשיגור נשק גרעיני לחלל.

על פי מידע של Politico, פיצוץ גרעיני במסלול לא ייראה כמו מכה רגילה על עיר או בסיס צבאי, אך עלול להשבית חלק ניכר מהלוויינים במסלול נמוך סביב כדור הארץ. ההשלכות של תרחיש כזה יהיו גלובליות: תקשורת, ניווט, תיאום צבאי, מערכות פיננסיות ותשתיות אזרחיות תלויות בלוויינים הרבה יותר ממה שנראה לאדם הרגיל.

סיכון נפרד הוא אפקט קסלר. זו תגובת שרשרת של יצירת פסולת חלל, שבה התנגשויות של שברים יוצרים שברים חדשים, וחלק מהאזורים המסלוליים עשויים להפוך לבלתי שמישים למשך עשרות שנים.

זו הסיבה שגרמניה כבר מחזקת את ההגנה החללית, מפתחת מערכות שיבוש, טכנולוגיות לייזר ורשת תקשורת לוויינית מוגנת משלה עבור הבונדסוור.

השאלה הסופית של רוולי נשמעת לא כנוסחה מדעית, אלא כאתגר פוליטי: איזה מנהיג היום מוכן לומר שבמקום לחזק את מדינתו ללא סוף, הוא רוצה להפוך את האנושות לבטוחה יותר?

לעולם שבו אוקראינה ממשיכה לחיות תחת התקפות, ישראל מתמודדת עם איומים בכמה כיוונים, ואיראן נותרת חלק מהנושא הגרעיני, שאלה זו כבר אינה נחשבת פילוסופית. היא הפכה למעשית.