הלילה לפני הפסקה: איך טראמפ, איראן וישראל הגיעו להפסקת אש על סף מלחמה גדולה חדשה

מה קרה בשעות האחרונות לפני הכרזת ההפסקה

הלילה לפני הכרזת הפסקת האש לשבועיים בין ארה”ב לאיראן לא נראה כמו סיום דיפלומטי רגוע, אלא כמו מרוץ עצבני בין איום של הסלמה רחבת היקף לבין ניסיון ברגע האחרון למנוע מהמצב להתדרדר. לפי Axios, ב-7 באפריל 2026 תהליך המשא ומתן הגיע לנקודה שבה וושינגטון שקלה ברצינות מכות כבדות חדשות על תשתיות איראניות, ובעלי ברית של ארה”ב באזור התכוננו לתגובה קשה במיוחד של טהראן. במקביל, ברפובליקה האסלאמית עצמה, חלק מהאזרחים, כפי שדווח, החלו לעזוב את בתיהם מחשש להתקפות נוספות.

המשמעות של הסיפור הזה אינה רק בדרמטיות של הרגע. עבור הקהל הישראלי חשוב יותר דבר אחר: גם כאשר הבית הלבן מדבר בפומבי בשפת האולטימטומים, מאחורי הקלעים יכולה להתנהל משחק שונה לחלוטין – עם מתווכים, טיוטות, תיקונים הדדיים ופחד מתמיד שכל צעד שגוי יחזיר את האזור למלחמה כוללת. בדיוק בלוגיקה כזו, לפי פרסומים של Axios ו-Reuters, עברו השעות האחרונות לפני הכרזת ההפסקה.

לפי דיווחי Axios, אחת הדמויות העצבניות ביותר בתהליך הזה היה השליח המיוחד של ארה”ב סטיב ויטקוף. הפרסום מתאר שביום שני הוא הגיב בצורה חדה להצעת הנגד האיראנית בת עשרה סעיפים, כשהוא ראה אותה כבלתי קבילה במתכונתה הנוכחית. על רקע זה היום הפך לכמעט התכתבות כאוטית בין המתווכים, כאשר גרסאות חדשות של הצעות הועברו במהירות בין הצד האמריקאי לאיראני.

מדוע המתווכים הפכו פתאום לשחקנים מרכזיים

אם להאמין לפרסומים של Axios, אחד הערוצים החיצוניים המרכזיים של דה-אסקלציה היה דווקא הקו הפקיסטני. עם זאת, בתהליך היו מעורבים גם שחקנים אזוריים אחרים: קודם לכן Axios ו-Reuters דיווחו שבניסיונות לקדם את תכנית הפסקת האש השתתפו מתווכים מפקיסטן, מצרים וטורקיה. כלומר, לא היה מדובר בשיחה ישירה ופשוטה בין וושינגטון לטהראן, אלא במבנה מורכב רב-שכבתי, שבו כמעט כל תנועה עברה דרך בירות שלישיות.

לערב, לפי נתוני Axios, המתווכים קיבלו הצעה מעודכנת לא על הפסקה ארוכה יותר, אלא על הפסקת אש לשבועיים. בדיוק הפורמט הזה הפך בסופו של דבר לבסיס להכרזת ההפסקה. במקביל, Washington Post דיווח שטראמפ הסכים לעצור את המכות המוכנות ממש לפני הדדליין, וההצעה האיראנית החלה להיחשב לא כדרך ללא מוצא, אלא כבסיס לעבודה נוספת, למרות שהמחלוקות נותרו עצומות.

איראן, חמינאי ופחד מאובדן שליטה על התהליך

מי בטהראן באמת קיבל החלטות

אחת הפרטים הבולטים ביותר בסיפור הזה, לפי Axios, היא השתתפות ההנהגה האיראנית העליונה באישור העסקה. בתיאור המאמר מודגש שהרגע המכריע הגיע כאשר ההנהגה העליונה של איראן נתנה למתווכים אישור לסכם את ההפסקה. עם זאת, במקורות שונים מופיעים חילוקי דעות לגבי השמות והקונפיגורציה הפנימית של השלטון, כך שכאן חשובה זהירות: מאושר באופן אמין שהסכם לא היה מתרחש ללא אישור ההנהגה העליונה.

Axios גם מציין את תפקידו של שר החוץ האיראני עבאס אראקצ’י, שלא היה רק דיפלומט פורמלי, אלא אחד המשתתפים המרכזיים במשא ומתן. לפי נתוני הפרסום, הוא שימש כקשר בין מעגל המשא ומתן לבין הבלוק הצבאי, כולל משמרות המהפכה האסלאמית. זהו פרט חשוב להבנת המערכת האיראנית: בטהראן דיפלומטיה כמעט אף פעם לא קיימת בנפרד ממרכז קבלת ההחלטות הצבאי.

פרט נוסף שמוסיף למתח הכללי הוא הדיווחים על כך שהטענות על יציאה מוחלטת של איראן מהתהליך הדיפלומטי היו שגויות. להפך, לפי פרסומים של Axios וחומרים נלווים, המשא ומתן לא הופסק לחלוטין גם על רקע איומים, הכנות צבאיות ורטוריקה קשה. זה אומר שהתמונה החיצונית של הפסקה והמציאות הדיפלומטית הפנימית באותו רגע היו שונות מאוד זו מזו.

מה הרגיש ישראל בתוכנית הזו

עבור ישראל כל הקונפיגורציה הזו נראתה דו-משמעית. מצד אחד, ירושלים הייתה בקשר מתמיד עם טראמפ וצוותו. Reuters דיווח ב-8 באפריל שמשרדו של בנימין נתניהו תמך בהפסקה לשבועיים בתנאי להפסקת פעולות עוינות איראניות וחידוש השיט דרך מצר הורמוז.

אבל מצד שני, לפי נתוני Axios, הישראלים חששו יותר ויותר שהם מאבדים שליטה על התהליך עצמו. זו אחת הנושאים הרגישים ביותר עבור ישראל: כאשר פרמטרי הביטחון המרכזיים נדונים במשא ומתן אינטנסיבי בין ארה”ב לאיראן דרך מתווכים, ירושלים מתחילה לחשוש שהצורה הסופית של העסקה עשויה להיות רכה יותר ממה שההנהגה הישראלית הייתה רוצה. לכן השיחה האחרונה של טראמפ עם נתניהו לפני פרסום ההחלטה על ההפסקה הייתה כה חשובה.

מדוע ההפסקה הזו עשויה להיות רק הפוגה

השאלות המסוכנות ביותר לא נעלמו לשום מקום

הבעיה המרכזית, עליה מצביעים גם Axios וגם פרסומים מקבילים, היא שהפסקת האש לא פותרת את המחלוקות המרכזיות בין הצדדים. עדיין לא ברור עד כמה איראן באמת מוכנה להבטיח חידוש יציב של השיט, עד כמה ישראל נחושה לשמור על מסגרת ההפסקה והאם בכלל ניתן להפוך את ההסכם הנוכחי ליותר מהפוגה קצרה. Reuters דיווח בנפרד שהמשא ומתן באסלאמאבאד אמור להתחיל ב-10 באפריל, אבל כבר עכשיו ברור: זה לא יהיה שלום סופי, אלא סבב חדש של משא ומתן קשה.

בנוסף, בין ארה”ב לאיראן נותרו חילוקי דעות יסודיים לגבי מה בכלל נחשב לעסקה קבילה. Guardian, בניתוח תוכן התוכנית האיראנית בת עשרה סעיפים, כתב שמדובר בדרישות שקשה להתאים עם החזון האמריקאי והישראלי לעתיד האזור: מסנקציות ושליטה על העשרת אורניום ועד ערבויות ביטחוניות ומעמד מצר הורמוז. במילים אחרות, מאחורי הנוסחה היפה של ההפסקה מסתתרת כמעט מערכת בלתי פתירה של סתירות בסיסיות.

חדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency בהקשר הזה מציינים: עבור החברה הישראלית העיקר בסיפור הזה אינו עצם העובדה של הפוגה זמנית, אלא ההבנה שהמלחמה יכולה להתחדש במהירות רבה אם וושינגטון, טהראן וירושלים רואים את המטרה הסופית של המשא ומתן בצורה שונה. ובינתיים כך נראית המצב: ארה”ב רוצה לכפות מסגרת של יציאה דיפלומטית, איראן שואפת לזכות במרחב תמרון, וישראל דורשת שכל הפוגה תוביל לא לפריקה קוסמטית, אלא לפירוק ממשי של האיום הגרעיני, הטילי והטרוריסטי.

לכן יש לראות את הלילה הזה לא כסיפור על שלום פתאומי, אלא כרגע שבו האזור נסוג ברגע האחרון מהקצה. אבל נסוג לא בהרבה. כי אם הסתירות הבסיסיות יישארו במקומן, ההפסקה הנוכחית עשויה להיכנס להיסטוריה לא כסוף המלחמה, אלא כהפוגה קצרה בין שתי פאזות שלה.