תחת אזעקת האוויר: משה אסמן בקייב בונה סוכה ומברך על בוא חג הסוכות – “האור ינצח את החושך”

24 בספטמבר 2026, קייב. משה ראובן אסמן הקליט פנייה ערב סוכות ממש במהלך בניית הסוכה החגיגית. וכמעט מיד מופיע בסרטון צליל שני, שאי אפשר לטעות בו: מעל קייב נשמעת אזעקת צבע אדום. אסמן ממשיך לדבר. לא עוזב את הפריים, לא משנה נושא. מדבר על שמחה.

מחבר: מערכת נאנובוסטי

זה יצא כמעט ללא כל בימוי. שלד העץ של הסוכה העתידית, קייב, החג היהודי המתקרב — והאזהרה שמזכירה באיזו מציאות כל זה מתרחש. והמציאות ביום הזה לא הייתה סמלית כלל: בלילה של 24 בספטמבר כוחות רוסיים תקפו שוב את קייב בטילים בליסטיים ובמל”טים. לפי נתוני הרשויות העירוניות, נהרגו שני אנשים, נפצעו לפחות שמונה; נגרם נזק לבתי מגורים, מבנים מנהליים, רכבים, וליד אחד הפגיעות נפגע בית חולים ליולדות בעיר הבירה.

ואז אחרי לילה כזה אדם לוקח בידיו את חלקי הסוכה העתידית ואומר: מחר — סוכות.

«זה זמן שמחתנו»

אסמן מתחיל את הפנייה מקייב, ואז מזכיר את דברי התורה הקשורים לסוכות: זה «זמן שמחתנו». ביטוי שמוכר לכל יהודי דתי. אבל בקייב של ספטמבר 2026 הוא נשמע אחרת לגמרי, כי בין המילים נשמעת האזעקה.

הוא מדבר על העם היהודי, שעבר סבל וטרגדיות, אך שוב קם והמשיך לחיות. ואז כמעט ללא מעבר מדבר על אוקראינה:

«כל יום התקפות מל”טים, טילים, אנשים פצועים, עליהם נתפלל».

זו לא ניסיון לומר שצריך לשמוח כי הכל טוב מסביב. להפך. מחשבתו בנויה על כך שמסביב דווקא רע, לפעמים מפחיד, לפעמים לאדם בכלל לא מתחשק לחגוג. אבל אי אפשר לתת לחיים להימסר למלחמה לגמרי.

«החיים נמשכים», — אומר אסמן. ואז מסביר את מה שכנראה הפך למשמעות העיקרית של הסרטון הקצר הזה: האדם לא חייב למסור לאויב גם את היכולת לחיות, להתפלל, לבנות, לאסוף את המשפחה סביב השולחן.

סוכה שנבנית בזמן מלחמה

סוכות בשנת 2026 מתחיל בערב יום שישי, 25 בספטמבר. סוכה — זה מבנה זמני עם גג מחומר צמחי, שבו במהלך החג אוכלים, מבלים זמן, ולפי המסורת ישנם כאלה שגם ישנים בו. המצווה מזכירה את היציאה ממצרים ואת הדרך שבה בני ישראל חיו במבנים זמניים לאחר היציאה מעבדות.

לקורא הישראלי יש כאן הבדל קלנדרי קטן: בישראל היום הראשון של סוכות הוא יום חג מלא, ולאחריו מתחיל חול המועד, בעוד שבקהילות היהודיות בתפוצות, כולל באוקראינה, ימי החג הם שני הימים הראשונים. לכן הקהילה הקייבית מתכוננת לסעודות בסוכה בערב 25 בספטמבר, וגם ב-26–27 בספטמבר.

איפה בדיוק אסמן בונה את הסוכה, בסרטון עצמו אין גיאומטיקה נפרדת. אבל לוח הזמנים שפורסם ב-24 בספטמבר של קהילתו הקייבית מציין סעודות חגיגיות בסוכה בבית הכנסת המרכזי של קייב, וכתובת הקהילה — רחוב שוטה רוסטבלי, 13, במרכז הבירה. לכן מדובר ככל הנראה על הסוכה של הקהילה הזו בבית הכנסת המרכזי, הידוע גם כבית הכנסת ברודסקי.

אסמן לא רק אומר שהוא משתתף בבניית הסוכה. בפריים הוא עצמו עולה על סולם ומניח על הגג את הכיסוי הצמחי — סכך, חלק חובה של הסוכה. זה יכול להיות קש, קנה, במבוק או חומר אחר ממקור צמחי: לפי המסורת היהודית, גג הסוכה החגיגית צריך להיות עשוי ממה שצמח מהאדמה וכבר לא מחובר אליה.

וכל הזמן הזה אזעקת צבע אדום ממשיכה להישמע מעל קייב. אסמן מדבר על שמחה, על סוכות, על אמונה בעתיד, ואז שוב ניגש לעבודה, עולה גבוה יותר ומניח את הסכך על הגג.

בשלב מסוים המילים כבר כמעט לא נחוצות. תחת קול האזעקה, הרב הראשי של אוקראינה במו ידיו מסיים את בניית הסוכה, שבה בעוד כמה שעות יחגגו את החג. המלחמה לא נעלמה. האזעקה לא הסתיימה. אבל גם הבנייה לא נעצרה.

וכאן סוכות פתאום מפסיק להיות רק סיפור על היסטוריה עתיקה.

לצאת מהבית הקבוע — למרות שהתחושה של קביעות כבר מזמן איננה

משמעות הסוכה אסמן מסביר בפשטות רבה: לשבעה ימים האדם עוזב את ביתו הקבוע ועובר למבנה זמני. כך היהודים זוכרים את היציאה ממצרים — הדרך מעבדות לחירות.

יש בזה משהו כמעט כואב בדיוקו לאוקראינה המודרנית. מיליוני אנשים בשנות המלחמה כבר יודעים מה זה לעזוב את הבית שלהם לא לשבעה ימים. מה זה תיק ליד הדלת, אפליקציית אזעקות, לילה במקלט, הפסקת חשמל והודעה לקרובים: «אצלנו הכל בסדר».

לכן דברי אסמן על הסוכה הזמנית בקייב היום נקראים קצת אחרת מאשר בשנה של שלום. הסוכה בהגדרתה שברירית. היא אמורה להיות כזו. אבל דווקא בה האדם יושב לשולחן החגיגי ומברך.

נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency כבר סיפרו איך החיים היהודיים באוקראינה בשנות המלחמה הגדולה למדו להתקיים לא אחרי האזעקות וההפגזות, אלא לצידן: בחורף ה”מצוותנקים” שהוקמו על ידי קהילת אסמן פעלו כנקודות סיוע, חימום ותמיכה ניידות. לפרטים נוספים: «אור נגד חושך: איך ה”מצוותנקים” פועלים על רקע הטרור האנרגטי» וב-24 בספטמבר אותה לוגיקה התמצתה כמעט לפריים אחד: נבנית סוכה, נשמעת אזעקה, העבודה לא נפסקת.

«למרות שלפעמים קשה לנו בלב»

אסמן לא עושה רושם שאפשר לכבות את הפחד בצו. בפנייה הוא מדבר במיוחד על מזג האוויר הרע, הקשיים והמצב שבו «לפעמים קשה לנו בלב».

ואז הוא אומר משפט מעורב רוסי-אוקראיני — ואולי דווקא בגלל זה הוא נשמע חי, ולא מוכן להודעה לעיתונות:

«בשמחה ובאמונה בעתיד ננצח את כל האויבים».

ומסיים את המחשבה בקצרה:

«האור ינצח את החושך, הטוב ינצח את הרע».

עבור אסמן הנוסחה הזו אינה חדשה. הוא השתמש בה גם קודם, כשהוא מדבר על המלחמה, אוקראינה והסיוע לאנשים. נאנובוסטי כתבו גם על פרויקט אחר שלו, שבו אותה רעיון של עזרה הדדית יהודית למעשה קישר בין אוקראינה לישראל — ה”מצוותנקים” פעלו תחילה בערים אוקראיניות, ואז סייעו לאנשים בצפון ישראל. מקייב לצפון ישראל: ה”מצוותנקים” של אסמן בשתי מלחמות

קייב ותל אביב בערב אחד בונים סוכה

לסיפור הזה יש עוד פרט אחד. כמעט בו זמנית, 24 בספטמבר, כבר בתל אביב הקהילה הצעירה האוקראינית-יהודית PROSTIR מתכנסת לבנות את הסוכה המשותפת הראשונה שלה במרכז התרבות האוקראיני. שם מובטחים קישוטים, כיבוד, לחיים, מוזיקה, היכרות בין אנשים. נאנובוסטי: הקהילה האוקראינית-יהודית PROSTIR בונה סוכה בתל אביב

שתי ערים, שתי סוכות. בתל אביב — אוקראינים וישראלים, מתחילים עונה חדשה של הקהילה. בקייב — אסמן, בונה את הסוכה החגיגית, בעוד מעל העיר שוב נשמע אזהרה על סכנה.

להשוות את המלחמות של אוקראינה וישראל באופן מילולי יהיה לא נכון — יש להן היסטוריה שונה, אויבים שונים ונסיבות שונות. אבל יש ניסיון, שמוכר היום טוב מדי משני הצדדים: החג מגיע לא כשהאיומים נגמרים. לפעמים הוא מגיע כשהטלפון עדיין מראה אזעקה.

ואולי דווקא בגלל זה השניות האחרונות של הסרטון הקייבי הזה יצאו חזקות יותר מכל כרטיס ברכה חגיגי שהוכן במיוחד. אסמן עומד ליד סוכה שעדיין לא הושלמה ומברך את היהודים על החג המתקרב:

«חג שמח».

האזעקה עדיין נשמעת. והסוכה בכל זאת נבנית.