חמאס הזהיר את ישראל שהוא מוכן לבצע מתקפה חדשה, דומה לטבח ב-7 באוקטובר 2023. האיום אינו מתייחס רק ליישובים בגבול: הארגון ציין את שטח ישראל, יהודה ושומרון, וכן את האפשרות לפעולות בחו”ל. על ההודעה, שהועברה דרך נציג בכיר של האו”ם, ב-22 באוקטובר 2026 דיווח האתר הישראלי Ynet.
מחבר: לב ורשבסקי
זה לא הכרזה על מתקפה מתוכננת. אבל זה גם לא נאום בעצרת: לפי עיתונאים, תוכן האזהרה הועבר בדחיפות להנהגת המדינה.
כיצד הועברה האזהרה לישראל
בשבוע שעבר נפגשו מנהיגי חמאס ברצועת עזה עם רמיז אלאקברוב, ממלא מקום המתאם המיוחד של האו”ם לתהליך השלום במזרח התיכון. לפי Ynet, הם ביקשו ממנו להעביר את האיום באופן אישי לצד הישראלי.
ב-21 באוקטובר נפגש אלאקברוב עם אלוף יואב חלבי, ראש מתאם פעולות הממשלה בשטחים (COGAT) – המשרד הישראלי האחראי על תיאום עניינים אזרחיים בשטחים הפלסטיניים.
הכיוונים שצוינו על ידי חמאס כוללים את יהודה ושומרון – כך מכנים בישראל את הגדה המערבית של נהר הירדן, שם נמצאים ערים פלסטיניות והתנחלויות ישראליות. ההודעה שפורסמה לא מציינת מדינות או יעדים זרים ספציפיים.
אין עדיין אישור פומבי רשמי להעברת האיום הזה מצד האו”ם. עם זאת, אלאקברוב עצמו פרסם ב-6 באוקטובר הצהרה שבה גינה את ההרג, החטיפות והאלימות המינית שבוצעו במתקפה ב-7 באוקטובר. העברת ההודעה דרך מתווך אינה מעידה על תמיכה בתוכנה.
מדוע חמאס מעלה את ההימור
לפי Ynet, בפגישה חמאס ציין שלוש סיבות לאזהרתו: פעולות צה”ל, קידום “הקו הצהוב” ודחיית הבחירות הפלסטיניות.
“הקו הצהוב” – הגבול המסומן במפה של מיקום הכוחות הישראלים הנוכחי בעזה. לפי פרסום נוסף של Ynet, הצבא שולט בכ-64% משטח הרצועה, שם ממוקמות שתי דיוויזיות וכ-30 נקודות תמיכה.
מקורות פלסטיניים טוענים שהקו זז עוד עשרות מטרים. הצבא הישראלי מסביר זאת בכוונה ליירט איומים לפני שהם מגיעים ליישובים, ולא להסתמך שוב רק על הגדר הגבול.
יש גם קונפליקט פוליטי. ב-10 באוקטובר ביטל ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס את ההצבעה שתוכננה ל-28 בנובמבר 2026, וקבע את הבחירות לפרלמנט ולנשיאות ל-11 בספטמבר 2027.
אלו בחירות למוסדות השלטון הפלסטיניים, ולא לכנסת. עבאס ותנועתו פתח מתחרים עם חמאס; לאחר הסכסוך המזוין ב-2007 חמאס מחזיק בשלטון בעזה. דחיית ההצבעה מחריפה את המחלוקת הוותיקה על מי זכאי לייצג את הפלסטינים.
נאנווסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency
מדוע האיום נשמע לאחר שלוש שנות מלחמה
בהודעת Ynet מובאת הערכה של כוחות הביטחון הישראלים: חמאס זקוק לכ-90 מיליון שקלים בחודש לתשלומים לכ-30 אלף משתתפים במבנים שלו – מחיילים פשוטים ועד נציגי הזרוע הצבאית.
זה לא מספר מאושר של לוחמים כשירים. בנפרד, הפרסום מציין כ-50 אלף עובדים במנגנון הניהולי בעזה. שני הנתונים הם הערכות ולא תוצאות של בדיקה עצמאית.
ישראל בינתיים ממשיכה בתקיפות נגד מפקדים ומשתתפים ב”נוחבה” – יחידה מיוחדת של חמאס שהשתתפה במתקפה ב-7 באוקטובר.
עם זאת, חיסול לוחמים בודדים אינו שווה להפסקת השליטה בעזה.
מתווכים בינלאומיים שואפים לפירוק חמאס מנשקו, וישראל בינתיים אינה מאפשרת ברצועה את הוועדה המוצעת של טכנוקרטים – מומחים אזרחיים לניהול מעבר – ומבנה משטרתי פלסטיני.
על איך שהמשא ומתן נתקע בשאלת הנשק, נאנווסטי כתבו בעבר בכתבה על תגובת חמאס לתוכנית מועצת השלום.
האיום נשמע ערב הבחירות בישראל
ב-27 באוקטובר יתקיימו בחירות לכנסת בישראל. על האזהרה הגיב הרמטכ”ל לשעבר גדי איזנקוט, שעומד בראש מפלגת “ישר!”. הוא האשים את ממשלת בנימין נתניהו בכך שהמטרות שהוצבו למלחמה לא הושגו.
ההבטחה להפסיק את שלטון חמאס תוך 18 חודשים איזנקוט הציג בפומבי כבר ב-15 באוקטובר, לפני האזהרה הנוכחית. ב-22 באוקטובר הוא חזר עליה בתגובה להודעה על האיום.
במידע שפורסם אין תאריך למתקפה אפשרית, ולא הוכחות לכך שהלוחמים כבר מכינים מבצע בקנה מידה של 7 באוקטובר.
להמעיט בערך אות כזה זה שגוי כמו להכריז עליו כתוכנית מוכחת.
לישראלים נותר מכריע דבר אחר: מי ינהל את עזה ללא חמאס ומי יוכל להבטיח שמשם לא יתקפו שוב ערים ישראליות?
תשובה לשאלה זו תידרש ללא קשר למי שירכיב את הממשלה לאחר 27 באוקטובר.